נַעֲשֶׂה אָדָם

מילה אחת שיש בה הכל- שיעור במנהיגות, בהתנהלות ציבורית, במידות ובענווה- 'נַעֲשֶׂה'.

יכול היה הקב"ה להרשות לעצמו בשקט לכתוב בתורה 'אעשה אדם', ואף אחד לא היה מרים גבה ומתרעם. יש בעל בית לעולם, ובידו הכל, ואם הוא מחליט ליצור בני אדם, אז מי אנחנו שנחלוק או נטיל ספק בהחלטתו.

ואף על פי כן, למרות שכל הכוחות והסמכויות בידיו, בחר הקב"ה להעביר לאנושות כולה קורס קצר במנהיגות ובמידות, וכל זאת באמצעות מילה אחת שנכתבה בלשון רבים ולא בלשון יחיד- 'נַעֲשֶׂה', מילה שעוררה מיד את תשומת לב הפרשנים לבוא ולומר – "… ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב, שאמר לו מיכה ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש ימין ושמאל לפניו, אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה…אף כאן בפמליא שלו נטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה בראשית… אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה…" [רש"י].

אם יש משהו שמפריע לי מאד בכל החודשים האחרונים, בהם העולם כולו ואנחנו כחלק ממנו מתמודדים עם הקורונה על כל השלכותיה, זו המילה הזו שלצערנו ולבושתנו לא נוכחת בחיינו- ענווה.

כבר למעלה מחצי שנה שהאולפנים, הערוצים, האתרים, הרשתות החברתיות וכדומה- כל אלו מלאים במומחים, פרשנים, פוליטיקאים, עיתונאים, רופאים, מפגינים, עיתונאים וחוזר חלילה וכן הלאה- וכולם חכמים, וכולם נבונים, וכולם פותחים את פיהם, ולכל אחד יש מה להגיד בלהט, והוא בטוח שהוא צודק ושהאחרים טועים, וכל אחד יודע בדיוק את מי צריך להאשים, ושרק אם יקשיבו לו הקורונה תיעלם ויבוא לציון גואל ומרפא.

וחלל האוויר מלא בלהג, במלל, בהתנשאות, ואף בשנאה- ורק מקומה של הענווה נפקד. אני לא זוכר ששמעתי מפי מישהו אמירות שבאות ממקום של ענווה ואומרות- 'נעשה אדם'- אנחנו לא יודעים, אנחנו צריכים להתייעץ ולשתף גם את האחרים, המשא כבד עלינו וצריך להכניס כמה שיותר אנשים טובים תחת האלונקה בלי חשבונות של קרדיט, אגו, ופוליטיקה.

וכשאין ענווה, הדוגמא האישית מאין תימצא? והיכן הם המנהיגים שבשעת המלחמה, כמשה רבנו בשעתו, יתכבדו ויירדו ממקום מושבם הנוח והמרופד, ישבו על אבן ולא על כורסה, מתוך ניראות ציבורית של 'עימו אנוכי בצרה', ירימו ידיהם לאביהם שבשמים ויעוררו את העם לתפילה, לאמונה, לאחריות, לערבות הדדית ולחוסן נפשי ורוחני ?

'נעשה אדם- ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן'.

ומה אנחנו בני האנוש, ברואי בצלם, הניצבים כאבק פורח וכצל עובד מול הקורונה למדנו מכאן?

וכיצד נשיב אנו בני האדם לשאלתו הנוקבת של הקב"ה את כל אחד ואחת מאיתנו, שאלה המרחפת בחלל האנושות והנשמה כבר אלפי שנים, וביתר שאת בימים אלו – אַיֶּכָּה?