ברכה

בני אדם מברכים זה את זה ומבקשים להתברך. ברכת הילדים בשבת, ברכת כלה בחופתה, ברכתו של רב, כל אלה מתיקות וקדושה נסוכות בהן.
שבר רגשי עמוק חווה עשיו, כששמע שאחיו קיבל את ברכת אביו. ברך גם אותי, אבא, הענֵק גם לי, הוא התחנן: "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי" (בראשית, כ"ז, ל"ד).
כוחה של ברכה:
שיטוט במרשתת העלה התכתבות ישנה בין שואל אנונימי, לרב יובל שרלו:
"האם לברכה שאדם מאחל לחברו יש השפעה על המציאות? למשל האם כשאני מאחל "בהצלחה" אני יכול להגדיל את הסיכוי להצלחה או שאני רק גורם לתחושה טובה אצל חברי?"
תשובת הרב: "ממקורות רבים נראה כי הברכה אינה פועלת רק במישור הפסיכולוגי, לאמור במסגרת התחושה הטובה של החבר, כי אם גם במישור המעשי. אין אנו יודעים כיצד היא פועלת. אנו מאמינים כי יש מושג של המשכת שפע מלמעלה, הנעשית בכוחה של ברכה".
בספר העיקרים לר' משה אלבו (המאה ה 15 לספירה) נכתב: "הנראה לי בזה הוא, שעניין הברכות אינו הגדת עתידות כלל, אבל הוא תפילה, עם נתינת הכנה אל המקבל שיחול השפע הא-לוהי עליו. וזה שהשפעים העליונים ישתלשלו ויושפעו על המקבלים… ובתנאים שיהיו המקבלים ראויים… ולזה צריך שיהיה במקבל הכנה כדי שיחול בו השפע ההוא. וכשלא יהיה המקבל מוכן לקבל השפע הא-לוהי, יוכן ע"י הנביא או ע"י הצדיק או החסיד, ויהיה המברך אמצעי בהורדת השפע ההוא…" (מאמר רביעי, י"ט, ד).
על מנת להתברך, עלינו, המתברכים, להיות מוכנים וראויים לברכה. עלינו גם להבין כי מברך, בן אנוש, משמש שליח להעברת שפע הבא מה'.
לדאבוני, נדמה כי המחקר המודרני וגם עשיו נעצרו והסתפקו בשליח כמקור הברכה. ממצאים מעידים כי בני אדם, במילותיהם, משפיעים על חייהם ועל חיי אחרים, בתחום המוטיבציה, הדימוי העצמי, אופן ההתמודדות עם אתגרים פיסיים ורגשיים, תהליכי קבלת החלטות ועוד.
"הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי" שואל עשיו, כאילו מדובר במאגר ברכות אנושי ומוגבל. שנאתו לאחיו שבורך, וכוונתו לרצחו כשימות אביו, זועקות ניתוק רוחני.
"בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי"– לא מיצחק נבקש, אלא מאבינו שבשמים.
(תולדות תשע"ט)