אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')'אנשי סדום' הוא מטבע לשון, משל ושנינה לאנשים מושחתים, סמל לחברה בעלת פחיתות מוסרית. 'תואר' זה הוענק לאנשי סדום לנוכח מעשיהם, "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" [בראשית יג;יג]. אין המקרא מפרט מה היה חטאם, אך מניסיונם של חז"ל להשלים חסר זה, יש בו די כדי להצדיק את הענישה הקשה והתקדימית שהושתה עליהם.
והנה בתוך האפיזודה על אנשי סדום, אנו קוראים שאברהם אבינו נחלץ לעזרתם. אברהם עוטה על עצמו את גלימת הסניגור ומנסה להציל את סדום מהעונש הקשה. בנאום הסניגוריאלי הוא מטיח "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" [בראשית יח;כה]. עניין זה מעורר שאלות קשות, איך ייתכן שאברהם אבינו מוצא לנכון לעמוד לצידם של אנשים רעים ומושחתים? איך ניתן להגן על מקום שהוגדר שאין דומה לו ברשעות ובמעשים רעים [בראשית רבה, לך לך פרשה מא]?
'החובה ללמד זכות' היא יסוד חשוב בעולמה של יהדות. חובה זו יונקת את כוחה ממצוות "בצדק תשפוט עמיתך" [ויקרא יט,טו], ממנה למדו חז"ל את החובה "הוי דן את חברך לכף זכות" [ספר מצוות גדול עשין סימן קו].
הרמב"ם מלמדנו כיצד יש לדון לכף זכות ומשרטט לצורך כך משרטט מספר תרחישים והפרשנות המוצעת להם. אפשרות ראשונה מתייחסת לאדם שזהותו אינה מוכרת, שעשה מעשה שניתן לפרשו כטוב וכרע. במצב כזה, מורה הרמב"ם, עלינו להניח שמדובר במעשה טוב. אפשרות שניה, כאשר אנו רואים אדם ישר וצדיק שמעשיו בדרך כלל טובים נתפס עושה מעשה רע, שאין כל אפשרות לפרשו כמעשה טוב – מצב זה מחייב ללמד על אותו אדם זכות. האפשרות השלישית מתייחסת למקרה של אדם שמוחזק כ'רשע' ושמעשיו פסולים, והוא עשה מעשה שניתן לפרשו כמעשה טוב, ובאופנים קיצוניים ניתן לפרש את אותו מעשה כמעשה רע. במקרה כזה צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע. אפשרות אחרונה מתייחסת למקרה שזהות האדם ושאלת טיבו אינה ידועה, והוא עושה מעשה שנוטה אל אחד הקצוות, טוב או רע. במקרה זה משמיענו הרמב"ם, שהדרך המעולה היא אם ידונו אותו לכף זכות [רמב"ם אבות פרק א משנה ו].
הרמב"ם לא היה היחיד שניסה לסייע לנבוך בשאלת לימוד זכות על אדם. פרשנות נוספת מציע ר' נחמן מברסלב, לשיטתו: "דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע,… וזה בחינת (תהילים ל"ז): 'ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו', היינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע" [ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא סימן רפב].
בחברה בה שלטת פילוסופיית חיים בינארית, המחלקת את הכל אל אחת משתי האפשרויות – טוב או רע, רשע או צדיק, זכאי או אשם, נכון או לא, נכון להיזכר באברהם, שביקש ללמדנו שגם אנשי סדום ראויים ללימוד זכות, שלא הכל הוא שחור או לבן, והמציאות מורכבת מגוונים רבים של אפור, שטיבם אינו ברור והיכולת להכריע בשאלת מהותם מסורה למתבונן ולמתבונן בלבד. ולכן, כאשר אנו מבקשים לשפוט אדם אחר, כאשר לא כל האמצעים השיפוטיים מסורים בידינו, עלינו לזכור שאין אדם שהוא רע מוחלט ואין אדם שהוא טוב מוחלט, אדם הוא שילוב של רע וטוב, חוזקות וחולשות, עליות ונפילות. (וירא תש"פ)
