גם משפחות דתיות לא מעטות נפגשות עם בן או בת ה"יוצאים מהארון". בעבר הנושא הזה הוסתר מעין כל. בשנים האחרונות יותר ויותר משפחות מהמיינסטרים הדתי למדו להכיל את הנושא בצורה המשאירה את הילד/ה בחיק המשפחה האוהבת והתומכת, שאף מתגייסת לסייע לו/ה. והחברה הדתית? להלן עיקרי מסמך שחיבר הרב בני לאו והעלה אותו לרשת הפייסבוק במוצ"ש שמחת תורה
הרב בני לאו
המסמך שכאן אינו "ספר הלכה" בבחינת "כזה ראה וקדש". זהו קובץ של המלצות לניהול חיי זוגיות ומשפחה של בני ובנות הקהילה הלהט"בית בתוך המשפחה והקהילה הדתית. הקובץ הזה לא בא להתיר איסורים ולא לאסור את המותר. הוא מבקש לפלס דרך של חיים אפשריים בתוך מציאות חיים. זהו מפגש בין עולם האידיאה לבין עולם המציאות, בין העין הנישאת לשמיים לבין המפגש עם האדם שחי בסביבתי.
פעולת תיקון בעולם קורית במפגש עם מבט העיניים, מיתרי הקול ופעימות הלב של ה"אחר". העולם האידיאלי מנסה לייצר אמיתות מזוקקות ולכן מעדיף להסיט את המבט מהאישי המערער את האידיאה. עולמנו הדתי בנוי תמיד משתי הקומות הללו. הקומה התורנית האידיאלית והמציאות של העולם כמות שהיא.
יש הרוצים לייצר מהלך של תיקון אל עבר האידיאה על ידי התעלמות מהמציאות.
יש הרוצים לייצר מהלך של תיקון אל עבר המציאות על ידי ויתור על האידיאה.
אבל מי שרוצה לעבוד את ה' בעולם בשלמות צריך להתרגל להחזיק בידיו גם את התורה האידיאית וגם את המציאות ולחיות עם שניהם. זה תמיד יותר קשה, פעמים רבות מותיר אותנו חסרי מענה, חסרי הבנה ולעיתים גם מבוהלים מהפער שבין שמים לארץ.
אני מאמין בחכמת ההמון ומקווה שרבים מקוראות וקוראי המסמך יעירו ויאירו עליו מצדדים שונים. מכוח הרצון הטוב של רבים ומכוח תבונת ההמון נתקן ונזקק את הדברים בהמשך.
(א) ארון זה מוות: גילוי הסוד
א. "לא טוב היות האדם לבדו". מכל מעשה הבריאה רק הבדידות נקראת "לא טוב". הצורך ביציאה ממעגל הבדידות חיוני כמו אויר לנשימה.
ב. זה מתחיל ברגע מאד מיוחד שבו עומד אדם (כל אדם באשר הוא) מול המראה ואומר לבוראו "הנני". העמידה שלי בעיניים פקוחות מול מי שאני היא תנאי סף לבחירה בחיים. העמידה הזו, לבד מול המראה, היא הרגע המכונן שלפני היציאה מהארון. של היכולת לענות לשאלת הבורא "אייכה" ולא להתחבא.
ג. הצעד הבא ביציאה לחיים הוא יציאה מהארון ההרמטי. עוד זוג עיניים ולב פועם צריך להיות שותף לסוד הגדול. יש מי שיעדיף לשמור את הסוד כמוס מעיני החברה ולשתף בו רק מישהו קרוב. יש מי שמרגיש שהיציאה מהארון משחררת אותו סוף סוף לחיות ולא להתחבא מפני עצמו. הרבה פעמים הדרך הטובה לצאת מהארון היא במתינות ובזהירות כדי שהסביבה תהיה מסוגלת לקלוט ולספוג את המציאות החדשה שיש בה הרבה מן הטלטלה. גם האדם עצמו יוכל לבחון את חווית היציאה בצורה תהליכית ונכונה עבורו. מהלך היציאה מתחיל בזיהוי האחת או האחד שיש להם יכולת ספיגה וקליטה מוגברת. עבודת הכנה נכונה של יציאה מהארון עשויה להביא לתוצאה מבורכת של משפחה עוטפת, מכילה ומלווה במהלך החיים.
(ב) "אעשה לו עזר כנגדו" – הזוגיות
"א. אעשה לו עזר כנגדו". המשפחה המשורטטת בתורה כאידיאלית היא של איש ואשה היוצרים תבנית משפחתית שלמה. המציאות, כידוע, אינה אידיאלית ושאלת הבחירה במבנה הזוגי הנכון לאדם הפרטי והייחודי היא שאלה קריטית.
ב. מציאת בן זוג שעמו ניתן לחלוק חיים שלמים היא סם חיים.
ג. בהלכות שידוכים יש חוק ראשוני ונעלה מעל כל והוא איסור הונאה: "ולא תונו איש את עמיתו". גם אם אדם עם נטייה ברורה לבני מינו בחר לנסות ולקיים מסגרת משפחתית של איש ואשה, חובתו ליידע את בן או בת הזוג בנטייתו המינית. יש בעולמנו יותר מדי אנשים שבורים כתוצאה מהעלמה זו.
ד. שאלה שקשה לתת לה תשובה מדידה היא הזמן שבו נכון לשתף את בן הזוג. פתיחת הלב והפקדת צפונותיו בידי הזולת דורשת אמון מלא ובטחון עצום. לא נכון לספר על הנטייה מיד בתחילת ההיכרות אבל מאד לא נכון לייצר התקשרות נפשית עמוקה בלי לספר. נקודת הזמן החמקמקה הזו היא קריטית וכדאי מאד להיעזר בעוד אדם שילווה בהחלטה הזו.
ה. הצורך בזוגיות של אדם עם נטייה חד מינית אינו שונה מצרכי כל בני האדם. הדרך למימוש זוגיות זו שונה, בהתאם לעומק הנטייה ולשיקולים נוספים בבחירה. יש מי שיחפש זוגיות עם בן/בת המין השני ויש מי שיחפש זוגיות עם בן/בת אותו המין. זו בחירה אישית מאד והסביבה המלווה צריכה להשתדל להימנע משיפוטיות ולאפשר לתהליך האישי לצמוח בהתאם ליכולת האדם וצרכיו.
ו. אם המגע או המשיכה לבני/בנות המין השני גורם לדחייה מוחלטת – אסור לנסות ולבנות משפחה רגילה. זו פגיעה חמורה באדם שעמו נכנסים לברית.
ז. רוב בני ובנות הקהילה הלהט"בית מעדיפים ומשתדלים לבנות זוגיות עם בני מינם. כשהבן או הבת מספרים להורים ולבני המשפחה על קיומו של בן/בת זוג מאותו המין מתקבלת הבשורה ברגשות סוערים ומעורבים. מצד אחד זו שמחה לראות את האדם היקר יוצא מהבדידות, אך מצד אחר יש כאן עוד שלב בתהליך האבל והפרידה מהחלום אודות הילד ה"רגיל" שמקבע את חייו בהגדרתו כ"אחר". כמו שיציאה מהארון טוב לה להיות מבוקרת ורגישה גם השלב של הזוגיות כדאי לו להיות מתווך בהלימה לכושר הספיגה של המשפחה. הניסיון מלמד שהתגובות לשלב הזה פעמים רבות קשות בהרבה מהשלב הקודם, וכדאי מאד להורים ובני משפחה להיעזר בקבוצות תמיכה דתיות שפועלות בארגון Tehila תהל"ה – עמותת הורים למען הורים ללהט"בים.
ח. יש מצבים שבהם בן/בת זוג (שאינם מהקהילה הלהט"בית) רוצים להיכנס לחיים זוגיים עם בן/בת זוג מהקהילה הלהט"בית בעיניים פקוחות. לעיתים הרצון הזה נעשה מתוך תחושת אלטרואיזם ובחוסר הבנה מספיק לגודל האתגר ומשברי הדרך. יש הכרח ללוות את הזוג בקבלת ההחלטה הזו מתוך שיקוף מלא של המציאות העתידית שמחכה להם (כולל חשש שהיעדר מיניות בתוך הזוגיות הזו תגרור מציאת חלופות מחוץ לבית).
בחירה בחיי זוגיות נטולי מיניות היא בחירה אפשרית אך לא טבעית. בכל מקרה, קשה עד בלתי אפשרי להורות לאדם, כחלק מליווי רוחני או נפשי, להינזר לחלוטין מחיי מיניות.
ט. חלק ממסע ההיכרות של האדם את עצמו צריך להיות גם הגעה להבנה עמוקה של היחס והמשיכה המינית שלו לבני/בנות המין השני. שאלת המסוגלות לקיים מערכת זוגית מינית קשה שבעתיים למי שנקודת הפתיחה שלו היא של משיכה לבני מינו. גם נקודה זו חייבת להיות מדוברת ומטופלת על ידי אנשי מקצוע מובהקים ומוסמכים.
י. יש מטפלים שנושאים בשורה ל"תקן" את האדם מנטייתו. צריך להישמר ולהיזהר מכך כי הנזק הנפשי עלול להיות הרסני וקטלני. הורה שנחשף לבן או בת היוצאים מהארון עלול להגיב בבהלה ולבקש למהר לסייע באהבה. הבנה יותר עמוקה שבדרך כלל זו לא בחירה אלא נטייה מולדת תעזור להורים, וממילא למשפחה כולה, בהתמודדות עם האתגרים שילוו אותם כל הדרך. מאידך – אדם בוגר יכול לבקש ממטפל (מקצועי ומוסמך) לסייע לו להתמודד עם טבעו ועם נטיותיו ואי אפשר למנוע אותו מכך כי זה רצונו וזהו כבודו.
(ג) ברית זוגיות
א. מעמד קידושין הלכתי של בני ובנות הקהילה הלהט"בית אינו קיים בעולם הדתי. זו נקודה חסרה וכואבת מאד לחלק מבני ובנות הקהילה הלהט"בית ולסביבתם. לקושי הזה לא נמצא פתרון מקובל במרחב ההלכתי המקובל.
ב. חיים זוגיים, בברית ובבניית מערכת שותפות עמוקה של משפחה, הם כטבע לאדם. גם אם אין למסגרת הדתית מענה לקידושין בין בני אותו מין, אין שום סיבה להתנכר ולהתכחש לזוגיות של הבן או הבת. גם הרצון לקיים אירוע של חתונה אינו חיצוני אלא נובע מהרצון להכריז בקהל עם על המחויבות הזוגית שבכניסה לברית. הרצון להודיע לעצמנו ולעולם שבחרנו לחיות בברית זוגית הוא רצון מובן, וזו הסיבה שרבים מבני ובנות הקהילה מבקשים להיות מוכרים ולהינשא. אי אפשר ולא נכון להתעלם מהצורך הזה או להתנכר אליו.
ג. הורים וקרובים מתייסרים בשאלת ההשתתפות בשמחת הנישואין של בניהם ובנותיהם מהקהילה. הקושי להשתתף בחתונה נובע מסיבות רבות. הספקות משתנים מאדם לאדם וגם בתוך משפחה יש משיכות לכאן ולכאן. זה נושא שאין לקבוע בו מסמרות. הניסיון מלמד שדיבור בין הצעיר המבקש להינשא לבין הוריו יביא להבנה גם אם לא להסכמה. הצורך להתחשב בקושי העיכול והליווי של ההורים מופנה לבני הזוג הנישאים, ומתוך התחשבות זו יש יותר סיכויים לייצר תהליך של שותפות ומעורבות גם בחתונה. מעמד החתונה לא צריך להיות חיקוי של טכס קידושין, ובניית מעמד חלופי נאות יכול לשחרר הרבה מההתנגדות אליו.
את ההורים מעסיקה מאד גם שאלת תיווך המציאות אל הקהילה הסובבת (קהילת בית כנסת, ישוב). יכולת התיווך והנגשת המציאות תלויה מאד בכלי הקיבול ומשתנה ממקום למקום. המשפחה תמצא כמעט תמיד בכל מקום את הגורם שיהיה חוליית החיבור בינם לבין הסביבה.
(ד) "פרו ורבו ומלאו את הארץ"
א. הרצון של כל אדם להביא חיים לעולם הוא טבע עמוק ופנימי. אי אפשר ואסור לאיש לדכא את הרצון הפנימי הזה. כבר נשמעה בעולם זעקתה של רחל אמנו: "ואם אין מתה אנוכי". ההלכה אינה אוסרת על בני ובנות הקהילה הלהט"בית לגדל ילדים ולבנות משפחה. גם מסוגלות הורית אינה מאפיינת הורים מקהילה זו או אחרת. בני ובנות הקהילה יכולים לבנות תא משותף של שותפות ואחריות, וילדיהם יהיו חלק מהקהילה הרגילה שבתוכה הם חיים.
ב. שאלות הלכתיות ייחודיות מלוות את הזוג מהקהילה הלהט"בית בייחוס הילדים. שאלות מתחום פונדקאות וגיור (בזוג גברים) ושאלות מתחום מקור הזרע (בזוג נשים). טוב יעשו בני הזוג שיתייעצו מתחילת הדרך עם רב שילווה אותם במהלך כולו.
ג. כמו כל חבר אחר בקהילה, יהיו בני הזוג הלהט"בים וילדיהם מעורבים ומשתתפים בחובות וזכויות הקהילה. הבחירה שלהם להיות בני זוג החיים בברית אינה מערערת את הקהילה ואינה מאיימת על שלמותה. הם מצידם, כמו כל חברות וחברי הקהילה, צריכים לנהוג בצניעות ובאיפוק, ולא להחצין את התנהלותם האינטימית בפרהסיה.
ד. החברה יכולה וממילא צריכה להימנע משיפוט מעמדם הדתי של אנשים שיצאו מהארון, גם אם הם חיים בזוגיות. אם אינם עוברים בפרהסיה על איסורי תורה ואינם מבזים את התורה או מזלזלים בה הם כשרים לכל תפקידי הקהל, כולל עבודת הקודש של שליחי ציבור בתפילה ובמצוות.
הכלת בני ובנות הקהילה הלהט"בית אינה מערערת את המשפחה והקהילה. המציאות מלמדת שאיש או אשה אינם בוחרים מרצונם החופשי בנטייה הזו ולכן אין מקום לחשש שמגמת ההכלה תגרור סחף ובלבול זהויות בקרב צעירות וצעירים.
ה. כמו הוריהם, גם ילדיהם של בני הזוג לא חטאו ואינם שונים מכל הילדים. יש להיזהר מלהלבין את פניהם ומכל מעשה של פגיעה בכבודם ובמקומם בחברת הילדים.
ו. מעל כל המסמך הזה רובצת שאלת האמונה בבורא עולם. לכל מי שנראה שהמציאות הזו כעורה יש חובה לעמוד נוכח פני ה', האומן יוצר האדם, ולשטוח טענות כלפיו. בכל מקרה אסור לנו לפגוע באנשים שנבראו וחיים בתוך נטייתם. ויתקיים בנו מקרא שכתוב "כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור".
מערכת 'שבתון' מזמינה את המעוניינים להגיב לעשות כן בתגובות לכתבה זו.
אני מנחה קבוצת תמיכה להורים דתיים באפרת מטעם תהל"ה רוצה להוגות לך הרב בני באופן אישי ובשם ההורים על התקווה שאתה נותן לנערים ולנערות הדתיים שרוצים להמשיך להשתייך לקהילה הדתית ביחד עם הנטייה הלהטבית שלהם וגם להורים שזקוקים לתמיכה של הממסד הרבני על מנת להתמודד עם הקשיים שלהם בקבלת ילדיהם.
הרב בני לאו, בפרסום המסמך והמאמר "לא טוב היות האדם לבדו"
עשית מעשה אמיץ, מציל חיים ללא מרכאות, מתפללים שעוד רבנים יבינו את גודל האתגר ויחושו את הצורך והמצוקה הגדולה שקוראת להתיחסות מכילה וחפצת חיים זו, שהרי תורתנו הקדושה היא תורת חיים,
בהערכה רבה
קטונתי, אני יהודי פשוט שבפשוטים לצערי אפילו לא תמיד מקפיד להתפלל מדי בוקר במניין ולא ממש קובע עיתים לתורה. לא מכיר את כותב המאמר, אבל אני מוחה נמרצות על עצם פרסום הכתבה ועל תוכנה. אני לא "הומופוב" אלא "בורא עולם פוב". גם אני מכיר מקרוב מאוד איש יקר עם נטיות הפוכות. ולמרות כל האהבה וההערכה שלי אליו למידותיו הטובות ולמעשה החסד המופלגים שהוא עושה. ברור לו בלי ספק שמבחנתי, באורח חייו הוא חוטא, חד וחלק בלי שום אבל, ובלי לגמגם ובלי להתנצל תועבה. נקודה. מי שמאמין שהתורה היא נצחית, "שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו." וגם ש "הבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם."(שני עיקרים מתוך י"ג.) לא מקבל ולא יכול לקבל איסור תורה ברור ומפורש כ "לגיטימי". אלא אם כן הוא חושב שהתורה והמציאות הם שני דברים נפרדים, ואז אין לנו בסיס משותף לדיון. בלי קשר אין שום היתר להלבין פניו של אף אדם או לצער אותו או להתנכל לו בכל דרך בגלל שקשה לו להתגבר על נטיות רעות שלו (ואין במעשיו פגיעה באנשים אחרים) אבל זה לא הופך את מעשיו הפסולים ע"פ התורה למותרים. ואין להפוך דרישה נכונה כשלעצמה להתנהגות מכבדת וראויה כלפי אנשים אלה להיתר וקבלה של עברות חמורות. אני מודע לעוצמות של הנטיה הזאת ולמצוקה הנוראית של מי שמתמודד אתה וליבי יוצא אליהם. עדיין עם כל הצער אין דרך למי שמאמין בתורת ישראל שנתנה לעם ישראל בהר סיני אפשרות להתיר איסור תורה ברור ומפורש. ה' ירחם עלי ועליהם שנזכה לחזור בתשובה שלמה .
אחרי שקראתי את תוכן דבריו של הרב בני לאו הי"ו, הופתעתי לגלות כי הוא לא נגע בלב הסוגיה המטרידה.
הסוגיה המטרידה אותנו כיום היא יחסנו בתור דתיים ללהט"ב. העמדה השלטת היא העמדה החילונית שמתירה הכל מכל כל. לעומת זאת, העמדה הדתית תופסת קצה שני , נתפסת כאטומה ואכזרית בשיח הציבורי.
הרב בני לאו דן על היחסים בין 'החברה הדתית' ולבין 'החברה הלהט"בית'. הרב בני לאו דן על צורך אנושי של בנאדם בשותפות עמוקה גם היא לא מורכבת מזכר ונקיבה. הרב בני לאו דן בנושאים אנושיים. כל דבריו אינם אלא הגיון בריא צפוף. אך כל זה – איננו מצריך 'רב' שיפסוק או יגיד מילה עניינית מתחום הידע האישי שלו. לזה מספיק להיות אדם מתורבת ורגיש.
נקודת המוצא של המאמר הוא ה'קהילה הלהט"בית'. קהילה זו חילונית מעצם הגדרתה. איננה כפופה לדת. למה לצאת מתוך נקודת מוצא שהדת צריכה לספק כל רגש אנושי?
אולי ישנם רגשות אנושיים שלא נוכל להביא לידי ביטוי לפי יחסה של הדת?
אולי זאת גם לא מטרתה של הדת?
כל קהילה שהיא, כולל 'הקהילה הלהטבית' איננה צריכה להכתיב לדת מה מוצא חן בעיניה ומה לא. העמדה הדתית של לעשות את "מה שא-להים אמר" בלי עוררין הינה עמדה דתית בסיסית. עקירתה – עקירת הדת עצמה.
בצורה הכי עניינית שיש, שיש להעריך את רגישות האנושית של הרב בני לאו ובבד בבד, ראוי להתבייש בצערו של הרב בני לאו על מציאותם של דברי א-להים חיים. "וזאת התורה לא תהיה מוחלפת"
לשפה יש השפעה של מסכה. נראה כאומר משהו אחד אבל אומר משהו אחר.
לאחר הסרת המסכה, נוכחים לראות שמאמר זה אינו אלא אימוץ הנרטיב החילוני המובהק של תכלית העולם, על כל סעיפיו. האדם ורגשותיו במרכז והערכים נבנים סביבו. סוף ערכיות זו הינה אכזריות ורצח.
לכבוש חצי קולמוס ואסף סגל. קראו שוב את המאמר התבוננו ותתעמקו בו.
יתכן שדברי הרב לאו לא הובנו על ידכם כראוי
אנונימי יקר. קראתי שוב את המאמר ואני מברר באמצעותו סוגית יסוד. מה זה בכלל דתי – מי מחייב אותו ולמה בעצם הוא מחויב ולמה. שוב אני מדגיש שאני דתי כיפה סרוגה בערך באמצע הסקאלה של הדתומטר, לא תלמיד חכם ולא קרוב לזה אפילו.
בדור שלנו (50+) ובטח של הילדים שלנו במשפחה דתית לאומית ממוצעת אף אחד כבר לא חייב להיות דתי רק בגלל שאבא שלו דתי או בגלל שלמד בישיבות כאלה ואחרות אליהן הוסלל בהתניה חברתית כזאת או אחרת. אני מרשה לעצמי להניח שבחור בן 30 עם כיפה סרוגה (בכל גודל..) , בחר בעצמו באופן הכי חופשי מאילוצים להיות מחויב לתורת ישראל. מתוך בירור והסכמה אישית. מהם נובעת הבנה שזאת דרכו בחיים, והיא דרך מחייבת עם דרישות מינימום לא פשוטות כמו שמירת שבת, טהרת המשפחה, חינוך וכ'
גם למי שמראש התחייב רק לדרישות הסף שמשאירות אותך מעל הקו התחתון.
נראה שהחיבור האישי לתורת ישראל בהכרח יש בו שני חלקים 1. בירור שכלי על אמיתות התורה 2. כריתת ברית מחייבת עם ההכרה השכלית הזאת, (שנקראת גם -'אמונה').
ועדיין גם לאדם מאמין ברור שכל אדם נכשל ומתגבר ומתמודד עם יצרו כל ימי חייו, וגם ברור שמדי פעם עולות תהיות וקושיות אפילו מול בורא עולם על אסונות לא עלינו וכ'. כמו כן ברור שאנחנו נמצאים בעולם שבור ולא אידאלי והוא מלא מהמורות וקשיים בכל פינה.
והקושיה הנוכחית על סתירה לכאורה בין המציאות לבין איסור תורה מפורש וברור. היא אכן קושיה חמורה ביותר.והיא יכולה להוביל לכמה מסקנות:
למשל כמו של כותב המאמר-לפנות לבורא עולם בטענה: למה כתב בתורה איסור בלתי אפשרי לקיום בשנת 2020 -(למניינם), או למה יצר אנשים עם נטייה שלא מסתדרת עם הכתוב בתורתו, ומההתנגשות של "מציאות" עם התורה- להסיק שהתורה והמציאות הם שני דברים נפרדים ואין בין "האידאה "קרי-מצוות ואיסורי התורה" לעולם המעשה בימינו שום קשר. אלא זאת המלצה חביבה בלבד. שמתאימה 'ללה-לנד' ולא לעולם האמתי.
או למשל יהודי מאמין, שברור לו שבורא עולם הוא 'קורא הדרות מראש' וידע שבשנת ה' אלפים תשפ"א ששגרירות ארצות הברית תהיה בירושלים, יהיה הסכם עם דובאי, וגם שיהיו אנשים שיתמודדו עם בעיה של נטיות הפוכות, ובכל זאת כתב בתורה שזה אסור! לכן יסיק שהנטייה הזאת היא אולי לא גנטית, לא מולדת ולא "בעצם" אלא נטייה והתמודדות קשים. אבל כנראה יש למי שמתמודד מוצא ואפשרות גם אם מאוד לא פשוטה לבחור אחרת.
אבל, למרות שאני מקווה שאני בצד של המאמינים, כיוון שאני עצמי לא מתמודד עם נטייה כזאת ואני לא יכול לקבוע דבר כזה. אני נאלץ להודות שאין לי איך ליישב את הקושיה הזאת. ואין לי תשובה בשביל מי שכן מתמודד. וזה רק מעיד על ידיעותיי המועטות והדלות, ולא נוגע כהוא זה לנצחיות התורה שלמותה ואין סופיותה כפי שנתנה בסיני ע"י בורא העולם למשה רבינו ולעם ישראל.
אני מסכם: אין לי תשובה. אבל אני כאדם מאמין נשאר עם השאלה ולא לומד מזה שהתורה, חלק ממנה, או אפילו איסור אחד או אות אחת, לא רלוונטיים לימנו.
אסף סגל, ברור שלא צריך להיות רב כדי לכתוב כך, אך כשרב כותב זאת, זה מראה על פתיחות וסובלנות שמנסה לפזר בקרב הציבור בכלל, ובקרב הציבור הדתי הנוקשה יותר בפרט. הרב כתב מקסים וכיף לקרוא זאת.
מתחברת למה שנאמר כאן לפניי- אין כאן שום חיבור לתורה. רק יישור קו מלא עם העמדה החילונית הלהטבית ותהיות כלפי שמיא…