מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו? יהונתן דרורי עשה זאת ממש עתה, כאשר התעקש לתרום כליה לאדם זר, גם כשזה היה כרוך בלהשיל 50 ק"ג תוך שנה
"אני רואה ביהונתן חלק מהמשפחה שלי, אני לא קיבלתי כליה אלא קיבלתי משפחה וכך אתייחס אליו בעתיד. בכל אירוע הוא יהיה חלק מאיתנו". את הדברים המרגשים הללו אמר לי ממיטת חוליו בבית החולים בלינסון אורן אקרמן, שעבר בשבוע שעבר השתלת כליה אותה קיבל מבחור שאינו מכיר, תושב הישוב יצהר, יהונתן דרורי שמו.
המגזרים הדתי לאומי והחרדי מהווים כ-98% מכלל תורמי הכליות מן החי בישראל, והישוב יצהר ידוע בשנים האחרונות כשיאן תורמי הכליות בישראל יחסית לגודל האוכלוסיה שגרה בו. אבל הסיפור של יהונתן, צעיר בן 28 ואב לששה ילדים, מרתק מיוחד.
עד לפני כשנתיים וחצי שקל יהונתן 126 ק"ג. הוא החליט כי הוא מעוניין לתרום כליה באופן אלטרואיסטי, לאדם שאינו מכיר. "נחשפתי לנושא תרומת הכליה מסיפורים של אנשים שתרמו ביצהר והדבר עורר אצלי עניין, היה ברור לי שאני רוצה גם לתרום", הוא מסביר.
יהונתן הגיע לרב ישעיהו הבר מארגון "מתנת חיים", שמעודד אנשים המעוניינים לתרום את כלייתם לשם הצלת חיים כשמדובר בתרומה אלטרואיסטית – התנדבותית, אך האחרון דחה אותו על הסף. מדוע? בגלל עודף משקל.
הרב הבר: "יהונתן הופיע בפתח משרדי וביקש לתרום כליה, ואני ממבט ראשון אמרתי לו שה-BMI שלו גבוה מדי בעקבות עודף המשקל. יהונתן התעקש ושאל מה עליו לעשות כדי שיתאים לתרומה, אמרתי לו שזה מבצע לא קל ושיותר קל לתרום כליה מלהוריד עשרות קילוגרמים. יהונתן ענה לי – 'אתה עוד תראה אותי', והלך. כעבור שנה הוא הפתיע אותי, שלח לי הודעה שהוא פה, הוא עשה קיצור קיבה והשיל כמה עשרות קילוגרמים".
יהונתן מתאר כי: "הבנתי שרק באמצעות ניתוח אוכל להוריד מהמשקל הזה ובטווח קצר", ולאחר שעמד בהבטחתו והשיל 50 ק"ג ממשקלו, נכנס להליך של תרומת כליה, הליך ארוך, קשה ומלא בבירוקרטיה, בדיקות פסיכולוגיות וועדות.
"יהונתן ביקש לתרום כליה, ואמרתי לו שה-BMI שלו גבוה מדי בעקבות עודף המשקל. יהונתן התעקש, וכעבור שנה הוא הפתיע אותי, עשה קיצור קיבה והשיל כמה עשרות קילוגרמים"
אדם חי אבל מת
אורן אקרמן נפצע לפני שלושים שנה במהלך השירות הצבאי. בעקבות פציעה זו הוא איבד את כליותיו. את ההשתלה הראשונה קיבל כתרומה מאמו לפני כשלושים שנה אך גופו דחה את התרומה וכעבור חודש היא הוצאה מגופו. "אמא עשתה מאמץ עילאי למרות גילה המתקדם, היא אזרה אומץ לתרום לי כליה ולהציל אותי אבל זה לא עזר", מספר אורן בכאב.
לאחר שנתיים של דיאליזה קשה, הוא נסע להשתלת כליה בארה"ב: "בזכות המרצה באוניברסיטה, מי שלימים הפך לחבר כנסת במדינת ישראל, מייקל אורן, שסידר לי השתלה אצל אבא שלו שהיה נשיא בית חולים בארה"ב". אורן חושף.
למן אותו היום של ההשתלה ובמשך 28 שנים ניהל אורן חיים נורמטיביים לכל דבר: "עשיתי הכל, גלישת סקי, צללתי, רצתי, עשיתי ספורט, עבדתי יותר מאדם נורמלי, והמשכתי לשרת בצבא ביחידות שדה".
לפני כשנתיים חלה הדרדרות במצבו ואורן החל לקבל שלושה ימים בשבוע טיפולי דיאליזה, ובשיא המחלה עבר אורן חמישה ימים בשבוע של דיאליזה.
אורן: "הדיאליזה משפיעה על כל המערך הגופני, כל המערכות קורסות לאט לאט. מאדם פעיל כיו"ר ארגון נכי צה"ל מחוז דרום וכאדם פרטי שפעיל ועושה דברים רבים, מצאתי את עצמי מנוטרל, אדם חי אבל מת, אתה חי – אוכל, ישן, הולך לבית חולים וכך חוזר חלילה אך לא מועיל לעצמך, למשפחה או לחברה. מהווה נטל לחברה".
בשלב זה נוצר הקשר בין אורן לבין ארגון "מתנת חיים" בראשו עומד הרב הבר.
הרב ישעיהו הבר, יהונתן דרורי, ואורן אקרמן. באדיבות המצולמים
"הדיאליזה משפיעה על כל המערך הגופני, כל המערכות קורסות. מאדם פעיל מצאתי את עצמי מנוטרל, חי אבל מת, אתה אוכל, ישן, הולך לבית חולים וחוזר חלילה. מהווה נטל לחברה"
איך ארגון נולד
גם הסיפור שעומד מאחורי הבחירה של הרב הבר להקים ארגון שכל כולו קודש לסיוע במציאת שידוך בין חולה כליות לבין אדם אלטרואיסטי המעוניין לתרום כליה הוא סיפור מופלא.
היום זה בלתי נתפס, אבל לפני 12 שנה לא ידע הרב הבר מה פירוש המילה כליה, מעבר למה שלמד בחומש ובתורה. בזמנו, שימש הרב הבר כמנהל בית ספר לבנים בהר נוף וכר"מ בישיבה, והוא עבד כ-20 שעות ביממה. באחד הימים תקפה אותו חולשה, הרב קישר זאת לשעות העבודה הרבות ולא ייחס לכך חשיבות, עד לבוקר בו החולשה גברה עד כדי חוסר יכולת לטפס מהכביש למדרכה. הוא מספר: "הלכתי לבקר רופא. הוא מיד שלח אותי לחדר מיון. בחדר המיון, בבדיקת דם פשוטה התגלה שהכליות שלי לא מתפקדות בכלל. הגעתי לאפס תפקוד כלייתי".
באותו יום החל הרב הבר בטיפולי דיאליזה. כך התחיל פרק חדש בחייו בו הוא מגיע למכון הדיאליזה בבית חולים משגב לדך. לצידו כמטופל דיאליזה היה בחור בן 19 מקריית ארבע, פנחס תורג'מן שמו.
הרב הבר: "כשפנחס היה בן שלוש הוא עבר השתלת כליה, בהגיעו לגיל 16 אחיו היחידי יאיר הי"ד נפל בקרב עם מחבלים במסגרת שירותו הצבאי. התקופה הייתה תקופת מלחמת לבנון השנייה ובימי השבעה על יאיר, פנחס לא לקח את התרופות שכל מושתל חייב לקחת פעמיים ביום. ההורים שלו, שתמיד השגיחו שייקח את התרופות, היו שקועים באבלם וכך הוא איבד את הכליה שהשתילו לו וחזר לדיאליזה ושם פגשתי אותו עושה דיאליזה לצידי. הוא היה בחור מישיבת קריית ארבע בלי רב ואני הייתי ר"מ בישיבה בלי תלמידים אז הקמנו ישיבה בדיאליזה שכללה רב אחד ותלמיד אחד וחלקנו את זמננו בין טיפולי הדיאליזה בלימוד משותף וצחוק משותף והפכנו לחברים קרובים".
הרב הבר. צילום: חיים מאירסדוף
כעבור תקופה יצא הרב הבר להשתלה מתרומה של חבר קרוב, אז גמלה בלבו החלטה לעשות כל שביכולתו כדי למצוא לפנחס תורם ולהוציא אותו משעבוד הדיאליזה. "ממדפסת ביתי הקלדתי טקסטים שמסבירים שתרומת כליה זה דבר קל, סיכון נמוך, מותר הלכתית ואף מצווה. את הפתקים תליתי בבתי הכנסת וחיפשתי תורם לפנחס. ומצאתי! התחלתי את הבדיקות והועדות לקראת ההשתלה, זה לקח כמה חודשים", הוא מתאר.
אלא שכשבועיים לפני המועד המיועד להשתלה, פנחס קיבל דום לב בדרך לדיאליזה ונפטר. שני בנים יחדים היו להוריו ושניהם נפטרו.
הרב הבר: "יום פטירתו של פנחס זה יום ההולדת של ארגון מתנת חיים, באותו יום פרשתי מכל עיסוקיי והודעתי שאני הולך להוציא את כל עם ישראל מהדיאליזה. הארגון קיים כבר עשור ושלושה חודשים".
המלאך המושיע
נחזור לסיפורנו. לאחר שיהונתן ירד במשקל, עבר את כל הבדיקות, הבירוקרטיה והוועדות שנמשכו כשנה, נמצא יהונתן מתאים להיות תורם כליה ו"שידכו" בינו ובין אורן שהמתין קרוב לשנתיים לתרומה שתציל את חייו.
יהונתן: "נפגשנו ביום הניתוח, נשאנו תפילה שזה יעבור כמו שצריך והכליה תיקלט, שזה מה שהטריד אותי בימים שלפני הניתוח; שהכליה תקלט ותעשה את עבודתה, כי זה התסכול הכי גדול אם חס וחלילה באמת אתה עושה את המאמץ והכליה לא נקלטת".
אורן: "ידעתי שיש לי תורם, לא ידעתי עליו כלום, נפגשנו כשעה לפני הניתוח בלובי של הכניסה למחלקת ההשתלות. הוא הגיע עם ששת ילדיו ואחיו כשהם מתפללים להצלחת הניתוח עבורו וגם בעבורי. זה היה מחזה מרגש לראות אותם מתפללים תפילת שחרית ומבקשים הצלחה לשנינו וחסדי שמיים. זה מעשה מרגש וייחודי ואתה רואה את העם היהודי בהדרו".
יהונתן דרורי. צילום: פרטי
"ביום הניתוח נשאנו תפילה שזה יעבור כמו שצריך והכליה תיקלט, כי זה התסכול הכי גדול אם חס וחלילה באמת אתה עושה את המאמץ והכליה לא נקלטת"
הניתוח, אצל שני הצדדים, עבר ב"ה בהצלחה. יומיים לאחר הניתוח שוחרר יהונתן לביתו. אורן עדיין מאושפז בבית החולים בלינסון אך מצבו יציב והוא עתיד להשתחרר בימים הקרובים. לאחר שהניתוח עבר בהצלחה, נפגשו המשפחות והרגשות הוצפו.
אורן: "כשאשתי והבנות ראו את יהונתן אחרי הניתוח, הן פרצו בבכי. היה קשה לעצור את הדמעות מרוב התרגשות. אשתי פגשה את אשתו וגם אני דיברתי עם אשתו והודיתי לה, הערצתי אותה שהיא הסכימה לתת לו לעשות מעשה חסד כזה. בכל זאת, אדם בן 28 אב לששה תורם למישהו שהוא לא מכיר, אין ספק שזה מעשה חסד בלתי רגיל. מה עוד שהוא נלחם לעשות זאת, עשה ניתוח לקיצור קיבה רק כדי שיהיה ראוי לתרום".
"אשתו ובנותיו של אורן קראו לי 'המלאך המושיע' וממש התרגשו". מספר יהונתן עם מעט מבוכה.
מה גרם לך להילחם עד כדי כך כדי לתרום כליה לאדם שאינך מכיר?
"חשוב לי שאנשים יבינו את הסבל שעובר על חולי הדיאליזה, כמה אנשים סובלים כל יום כשאין להם כליות תקינות מחד, ומנגד – שיבינו את המתנה האדירה בזכות לתרום. מה שאנחנו התורמים עוברים, זה יחסית פעוט. בסך הכל, חוץ מהבירוקרטיה הארוכה, בפועל מדובר בניתוח של כמה שעות, אשפוז ליומיים ואחר כך חוזרים הביתה. אני שבוע אחרי הניתוח, עדיין על משככי כאבים, אבל מסתובב חופשי ועושה הכל", משיב יהונתן.
800 חולים ממתינים
הרב הבר: "ביום שלישי האחרון נכנסו לחדר הניתוח התורם והמושתל מספר 680 של ארגון מתנת חיים. התורמים חוזרים זמן קצר אחרי ההליך לאורח חיים רגיל. במרתון ירושלים האחרון 90 מהרצים היו תורמי כליה שרצו מרתון או חצי מרתון כשעל גב חולצותיהם הודפס הכיתוב: 'כליה אחת אבל לפניך'".
במדינת ישראל יש כיום כ-800 חולי כליות שממתינים להשתלת כליה. אורן מסכם: "אני מקווה שהציבור הישראלי בכללותו יצטרף למעשה העילאי הזה ויתרום חיים. מעשה החסד הזה ראוי להערכה ואני מקווה שאנשים ייקחו זאת כיוזמה להצלת האחר".
מרב לרנר
