עמית קפלן צוויקלרמלחמת 'חרבות ברזל' עדיין נמשכת, ובמלוא העוצמה. אלו הנמצאים בחזית ובעורף נדרשים לשמור על חוזק, קור רוח ומורל גבוה. כיום עולה יותר מאי פעם, צורך ממשי להחיות את הרוח הפועמת בקרב העם. הבשורות המרות, המרחק מהבית והגעגועים הרבים לאלו הנמצאים בחזית ולאלו שאינם, מקשים את השגרה הנוכחית ומצריכים כוחות מחודשים כדי לצאת מהקרב של חיינו בניצחון מוחץ.
שלושה אישי ציבור בחברה הישראלית-דתית התכנסו לראיון מיוחד, כדי לתת את זווית הראייה שלהם על מה שאירע, על מה שמתרחש כעת ועל העתיד שאליו הם צועדים, במטרה אחת: להפיץ אור בתוך החשכה.
חומות הקיטוב קרסו
את הרב יוסף צבי רימון, אני תופסת בחזרתו מיום עוצמתי בקיבוץ עלומים. מאז חג שמחת תורה, כשנעצרו ההקפות, אין איש שפוקד את בית הכנסת בקיבוץ. מתוך רצון עז לעשות מעשה מיוחד בראש חודש טבת, החליט הרב לארגן התכנסות מחודשת של תפילה בבית הכנסת בקיבוץ שננטש במהלך הלחימה. התפילה הזו לוותה בכלי נגינה, בחיילים שנמצאים בעזה ובחברי הקיבוץ. זהו אירוע אחד קטן, מתוך רצף של פעולות שננקטות על ידי הרב בעת הזו.
"מחג שמחת תורה אני עסוק גם בחיילים, גם במפונים, גם בשאלות הלכתיות וגם בחיזוקים אמוניים", מפרט הרב רימון. "מייד אחרי שמחת תורה נסעתי להיות עם החיילים. לצערי, זו לא פעם ראשונה שאני עושה את זה. בכל המלחמות האחרות והמבצעים שאירעו, נסעתי להיות עם החיילים ולתת להם כוחות. ככה מצאתי את עצמי נוסע לדרום הלוך ושוב, ולאחר מכן גם לצפון, במשך ימים שלמים, מהבוקר ועד הערב. מצד אחד, אלו היו ימים שבהם זכיתי לחזק חיילים בשיחות, בציוד ובכל הנדרש, אך מצד שני, יכולתי גם אני להתחזק ולהרגיש את הכוחות המיוחדים שיש בלחימה שלנו".
לדברי הרב רימון, הסיבה שהחיילים שלנו לא נמצאים במורל נמוך, באווירה של פחד או של ייאוש – היא הנתינה המדהימה של עם ישראל. החיילים נמצאים באנרגיות "גבוהות" כי יש בהם את ההבנה שהם שליחים של עם ישראל. "הם מדהימים ומפליאים אותי בכל פעם מחדש. יש לי חליפה שאני הולך איתה כל הזמן ומשתדל שלא להוריד אותה מלבד לצורכי כיבוס. זוהי חליפה מיוחדת עבורי – בחליפה הזו חיבקתי אלפי חיילים, ואני מרגיש שיש לה מעטה של קדושה".
"יש לי חליפה שאני הולך איתה כל הזמן והיא מיוחדת עבורי – בחליפה הזו חיבקתי אלפי חיילים, ואני מרגיש שיש לה מעטה של קדושה"
במקביל לסיוע לחיילים, הרב משקיע רבות בסיוע לאלו הנמצאים בעורף. עם פניות בלתי פוסקות של מפונים רבים המבקשים עבודה, מצליחים הרב והצוות המיוחד שהקים, לספק משרות רבות למפונים מחוסרי עבודה. אין זו פעם ראשונה שהרב מסייע בפו התעסוקתי. לפני כ-20 שנה הקים פרויקט הנקרא 'תעסוקטיף', שמטרתו הייתה לעזור לאנשי גוש קטיף במציאת עבודה. בזכות פרויקט זה, אלפים מאנשי גוש קטיף חזרו לעבוד. "תעסוקה היא אחד הדברים הכי חשובים כדי לשמור על נפשם של המפונים", מסביר הרב. "אנשים שאין להם עבודה, במיוחד אחרי שעברו טראומה, עלולים לאבד את שפיותם. כשהבנתי את המצב הנוכחי, הקמתי עם צוות מיוחד מוקדים שמסייעים לכל המפונים למצוא עבודה. לרובם זו משרה זמנית, ולחלקם זוהי משרה קבועה. עד היום קיבלנו אלפי פניות, וכבר הצלחנו לשבץ לעבודה הרבה מאוד אנשים, בזכות הידע והניסיון שצברנו לאחר הגירוש מגוש קטיף. חוץ מהפרויקט הזה, בחרנו 7 קהילות מפונות, שאנחנו מנסים למצוא להן קהילות אחרות מחו"ל שיאמצו אותן ויתמכו בהן לאורך התקופה הקשה הזו".
באופן אולי מפתיע, המתקפה והמלחמה לא הביאו למשבר אמונה ניכר בעם, אדרבא, הרב חש שיש מגמת התחזקות בקרב רבים. "אני רואה כיום משהו הפוך ממה שהיה לעם ישראל במהלך רוב ההיסטוריה", אומר הרב. "אם נסקור את ההיסטוריה, ואת תקופת השואה בפרט, נראה שאירועים כאלה גרמו לרבים מן האנשים לפגיעה קשה באמונה. לעומת זאת, היום אני רואה בדיוק את ההיפך – אנשים דתיים ומסורתיים, ואפילו חילונים גמורים, מתקרבים מאוד לדת. הם מרגישים את הקב"ה ואת האמונה. חייל שביקרתי אמר לי: 'אתה יודע שלמרות שאנחנו ללא כיפות, כמעט לכולנו יש ציציות?'"
על הגורמים לחיזוק באמונה דווקא בימים אלו, הרב רימון חושב לא מעט. יש הצעות שונות לסיבת ההתעוררות האמונית שאנו חווים כיום, אך הרב סבור שסיבה אחת עולה על כולנה. "אני חושב שעם ישראל כולו מרגיש את מה שחז"ל לימדו אותנו: כשאנחנו לא מאוחדים, האויב יכול להצליח לתקוף אותנו. כל אחד מכיר את הסמיכות שהייתה בין אירועי יום כיפור בתל אביב לבין שמחת תורה, ובכלל את כל שנת הקיטוב שהייתה קודם לכן. אנחנו לא נביאים, ואנחנו לא יודעים למה הדברים מתרחשים כך, אך אנחנו יודעים מחז"ל שכשעם ישראל לא מאוחד, משהו רע יכול לקרות. עם ישראל מבין עכשיו שבמקום לכעוס על הקב"ה, צריך להתחזק ולהשתפר באהבת חינם שיש לנו כלפי כולם כאחד, בהפסקת המחלוקת הקשה שהייתה. כל אלו בוודאי יגרמו לנו להיות הרבה יותר מוגנים במלחמה העיקשת שבה אנו נמצאים כיום".
על תחושת ה"ביחד" שהרב רימון מרגיש בימים אלו, הוא מדבר בהשתאות. המפגש עם אנשים מכל גוני הקשת שבעם, הוכיח לו בשנית שאין לנו עם אחר ושכוחנו באחדותנו. "אני מאוד נרגש לפגוש את עם ישראל בימים אלה", מספר הרב. "אנחנו עוזרים למשל לתושבי זיקים ונתיב העשרה, וכשאני מגיע למלון הם רצים אליי בחיבוק ואומרים לי כמה שהם אוהבים אותי. לפני חודשיים וחצי אני לא בטוח שהיה אפשר לייצר את החיבור הזה, אבל עכשיו, אני רואה רצון רב לקשר ולאהבה. לראות את עם ישראל, ככה מאוחד, זה נותן הרבה מאוד כוח. עד לפני חודשיים היו חומות בינינו, בין כל האנשים, בין כל המגזרים. עכשיו נפלו החומות, ואני מרגיש שטוב לנו יחד. זוהי התמונה האמיתית של עם ישראל, ולא מה שהיה קודם לכן".
להשלים את כל המטרות
תא"ל (במיל') יעקב נגל הוא פרופסור אורח בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה בטכניון. הוא בילה את רוב חייו בעשייה ביטחונית וכיהן בתפקידים בכירים בצה"ל, במשרד הביטחון ובמשרד ראש הממשלה. בין פעולותיו הרבות, ניתן למנות את העמידה בראש "ועדת נגל", שהמליצה על פיתוח כיפת ברזל כנגד כל המתנגדים והאופוזיציה מסביב; הוא ניהל את צוות המומחים הישראלי שעבד מול מעצמות במהלך המשא ומתן על הסכם הגרעין מול איראן, במטרה לשכנע אותן לא לחתום על ההסכם; והיה גם ראש הצוות שהוביל את המגעים לחתימת הסכם הסיוע בין ישראל לארה"ב, שגודלו 38 מיליארד דולר; גם כיום הוא ממשיך לפעול למען המדינה, במלוא העוצמה.
"אני עובד עם הארגון האמריקאי FDD (גוף לא ממשלתי ללא כוונת רווח), שנלחם נגד הגרעין האיראני ומחפש דרכים לעזור לישראל ולדמוקרטיות אחרות", מספר פרופ' נגל. "גם בתקופת המלחמה אני ממשיך בשירות המילואים שלי, מסתובב הרבה ביחידות הטכנולוגיות, מעורב בעשייה שלהם עבור הלוחמים ומנסה לרתום לכך גם חלק מחבריי לסגל בטכניון, על ידי הקמת קבוצות שעוזרות לפתור בעיות ולהעלות רעיונות לעזרת צה"ל".
בדומה לרב רימון, גם פרופ' נגל מציג את האחדות בעם כצורך מהותי, שראוי לעבוד עליו בעת הזו. צורך שהוא בעל משמעות לא רק לתושבי המדינה, אלא גם ליהודים ברחבי העולם כולו. "העם זקוק לאחדות. אין לנו ארץ אחרת, ואויבינו מחפשים כל העת את החולשות שלנו. כשהעולם מסיק שישראל חלשה או מסוכסכת, האויבים שלנו ברחבי תבל מפרשים זאת כהזדמנות. וכשזה קורה, גוברת בעוצמה גם האנטישמיות. המלחמה שאנחנו נלחמים כעת היא גם עבור יהודי העולם, כדי שלא יעזו לתקוף אותם במושבותיהם. האמריקאים, למשל, מתחילים להבין את זה. הממשל האמריקאי לא מעוניין בהתגברות האנטישמיות, כי זה עלול לערער את הסדר והשקט הקיימים".
"כשהעולם מסיק שישראל חלשה או מסוכסכת, האויבים שלנו ברחבי תבל מפרשים זאת כהזדמנות, וכך גם עולה האנטישמיות"
בעמוד האחרון בספר שלו ושל ד"ר יונתן שנזר מה-FDD, "העימות בעזה 2021", שיצא לאור לפני כשנתיים (בהוצאת "ידיעות ספרים") נכתב שהשאלה לגבי חמאס בעזה היא לא האם יהיה עימות נוסף, אלא מתי הוא יקרה ובאיזו עוצמה. בהרבה מובנים, ניתן לומר שיעקב חזה את היתכנות ההתקפה של חמאס על ישראל, אף שהוא מודה בכנות שלא ניבא את עוצמת השנאה, יצר ההרס ואת ההתנהגות הברברית והנאצית של הקלגסים מעזה. "חייבים לוודא שצה"ל משיג במלואן את כל מטרות המלחמה", הוא דורש. "המטרה הראשונה היא לחסל – לא לנצח, אלא להשמיד – את ארגון הטרור חמאס; המטרה השנייה היא להרוג או לשבות את כל מנהיגיו ואת כל מי שהיה מעורב ברצח, באופן ישיר ועקיף, ואז להעמידם לדין שבסופו אולי יוצאו להורג; והמשימה השלישית היא להחזיר את כל החטופים בריאים ושלמים הביתה. רק כשנשלים את כל זה, נוכל להגיע לשאלות על 'היום שאחרי'".
לתפיסתו של פרופ' נגל, המטרות הבאות הן פירוז מלא של עזה ושליטה ישראלית ביטחונית מלאה, כולל על כל מה שנכנס ויוצא מהרצועה (גם בגבול המצרי), ויכולת של צה"ל להיכנס ולצאת לכל מקום שבו מתחיל להיווצר איום ולטפל בו לפני שיגדל. במקביל, יתבצע ניתוק אזרחי מוחלט של ישראל מעזה. ישראל לא תטפל בנושאי חינוך, בריאות, ביוב, מים, חשמל, מקומות עבודה ופרנסה, ובכל דבר אחר הכרוך בטיפול האזרחי בתושבי האזור. הרשות הפלסטינית לא תוכל להיות בשום צורה חלק מהגוף שיטפל בהיבטים האזרחיים. "גם אלו שלא הבינו זאת בעבר, מבינים כיום שהרשות היא חלק מהבעיה ולא הפתרון", מסביר פרופ' נגל. "כך כמובן גם לגבי קטאר. מי שעדיין משתעשע באשליות שהרשות תהיה חלק מהפתרון זה ביידן וממשלו. הם ייאלצו להתפכח. טעינו בעבר עם ההתנתקות ואוסלו – אסור לטעות שנית".
אופק רוחני לרוץ איתו
אשת ההלכה, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, היא דמות ציבורית ידועה בקרב רבים מהחוגים בישראל. כאשת ציבור ישראלית דתית, היא פועלת רבות למען קירוב לבבות, וגם כעת היא מקדישה שעות ארוכות למען איחוי השבר שנוצר בעם. "כדי לקום מן השבר הלאומי דרושים שני דברים: חום אנושי ואופק לרוץ איתו", היא מסבירה. "בחום אנושי, אני מתכוונת לערבות הדדית עמוקה, ובאופק אני מתכוונת לאופק רוחני. אנשים רבים היום צמאים לשמוע תורה. אני לא מדברת בהכרח על דתיים, אלא על רבים וטובים אחרים. הרבה מאוד אנשים שאינם מגדירים את עצמם שומרי מצוות, פונים אליי לבקש שיעורים. אני מלמדת כיום בזום קהילות רבות שלא שומרות מצוות, ושעדיין רוצות לשפר את הזהות היהודית החמה והמכילה שלהם. אנשים רבים היום מבקשים איזון בין המסורת היהודית לרוח היהודית, וב"ה שיש רבנים רבים שעסוקים בלתת מענה לשני הצרכים החשובים האלה".
הרבנית פיוטרקובסקי מאוכזבת קשות מממשלת ישראל, בניגוד לעם ישראל – ממנו היא מתפעלת
ונרגשת. "לצערי, ממשלת ישראל לא מתפקדת, וזה דבר נורא ואיום", היא אומרת. "יש אומנם עמותות אזרחיות שמנסות למלא את החלל, אבל החללים הקיימים שצריך למלא הם ברמה הממשלתית. לדאבון ליבי, לא שמעתי מראש הממשלה המכהן מילה אחת של אכפתיות ושל רצון אמיתי להכיל. כולנו התרגשנו מהנאום של נשיא ארה"ב ביידן, שדיבר ברגישות אין קץ, ובאמת כל הכבוד לו. אבל הייתי מצפה שאת דבריו, יקדימו שרים רבים בתוך הממשלה וכמובן מי שעומד בראשה. מנגד, אני מסתובבת הרבה בין המפונים, בין משפחות החטופים, בין אנשים שזקוקים לחום ולסיוע, ופוגשת את העם שלנו, שאין נפלא ממנו. יש סיטואציות של חום ודאגה שמתרחשות לנגד עיניי, שמהן אני מתרגשת עד דמעות".
"ראינו ש'ימין' זה לא שם נרדף לדאגה לאזרח; שציונות דתית היא לא שם נרדף לאחריות לאומית כוללת"
הרבנית קוראת כעת לאחריות משותפת בכל התחומים, ללא קשר למגזר או לשייכות פוליטית. היא מבקשת מאנשי ההנהגה, מאנשי הביטחון ומהציבור כולו, לקחת חלק באחריות על המצב שאירע, על המצב כיום ועל מה שצופן בחובו העתיד. לכל אחת ואחד מאיתנו, היא אומרת, יש אחריות על החיים שלנו כאן, ואין אנו יכולים לעמוד מנגד, בידיים שלובות. "מה שנדרש מאיתנו כעת הוא אחריות משותפת על מה שהיה. אירע מחדל בסדר גודל עצום של הנהגת המדינה בפרט, אבל אל לנו לשכוח שיש גם לנו אחריות משותפת על מה שקורה עכשיו, בעקבות מה שהיה. אל לנו לשכוח שיש לנו גם אחריות משותפת על העתיד של כולנו כאן. אם נמשיך עם צורת השיח של 'אנחנו ואתם', לא נגיע לשום מקום. השאיפה שלי היא שתקום פה ממשלה, שבה יהיו חברים אך ורק מי שהאחריות המשותפת היא באמת נר לרגליהם. לא מעניין אותי אם זה ערבים, חילונים, דתיים, חרדים. ראינו ש'ימין' זה לא שם נרדף לדאגה לאזרח; שציונות דתית היא לא שם נרדף לאחריות לאומית כוללת. לי כבר אין ציפיות מ'הציונות הדתית', ואני רוצה לעבוד עם כל מי שרוצה להקים פה מדינה שבה יש דאגה משמעותית לאזרח, לחלש ולסובל. מה שהיום קרוי 'הציונות הדתית', לא דומה בשום דרך למה שדור ההורים שלנו חינכו אותנו בבני עקיבא. הגיע הזמן לנטוש מעט את המגזריות בכל המגזרים במדינה, ולהצטרף לאחריות לאומית מלאה. זהו סוד ההצלחה".
לרבנית כואב שהאירוע הקשה והמכונן של 7 באוקטובר חל בעיצומו של חג שמחת תורה. לא רק מבחינה טכנית, שהאסון נפל בתאריך העברי של שמחת תורה, אלא גם מבחינה מהותית – שהשבר התקיים ביום חג שהצוררים ידעו מהו היום הזה עבורנו. "הם ניצלו את המומנטום המסוים הזה במכוון", היא אומרת. "שמחת תורה אמיתית בעיניי נמצאת בבחירה לרומם את המציאות באמצעות התורה; הבחירה לקדש אותה עם ערכי התורה. לראות מה ה' אלוקינו דורש מאיתנו במציאות הזו ולהכניס אותו לחיינו. לו היינו מבינים שהאירועים הללו קרו בשמחת תורה דווקא, היינו מבינים שהאירועים הללו דורשים מאיתנו שידוך עמוק בין תורה לבין המציאות הקשה שנכפתה עלינו. לזה העם צמא. לשמחת תורה חיונית, כזו שרואה בני אדם, שרגישה אליהם. שרוצה לרומם את נפשם. זוהי שמחת תורה אמיתית, ואמן שנזכה לחוג ולחיות אותה בכל יום ויום".
איך ממשיכים הלאה את האחדות שמפעמת בעם כיום?
הרב רימון: "רוב עם ישראל יכולים גם לאהוב האחד את השני, להעריך האחד את השני ולשמוח האחד בשביל השני. אבל, לצערי, גורמים קיצוניים גורמים לכל העם להגיע לצדדים שליליים. אני לא רוצה להתעסק בקצוות, אלא ב-80 האחוזים של העם, הרוב המכריע והקובע. בשביל שנצליח לשמור על האחדות הזו, דרושים שני תנאים: הראשון, אנשים שמאמינים בעם ישראל; והשני, אנשים נחמדים מאוד. אני מאמין שאם ייווצרו קבוצות כאלו בהיקף גדול, נוכל ליצור מציאות טובה יותר. אני חולם היום בלי הגבלות. אחדות עם ישראל חשובה יותר, ובשביל לשמור עליה אנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה".
פרופ' נגל: "ישראל אחרי 7 של אוקטובר היא לא אותה ישראל. החשיבה שלנו, ביום שאחרי ובעיקר אחרי שנשיג במלואם את מטרות המלחמה, אכן צריכה להיות איך אנחנו ממנפים את האסון הנורא לפריצה קדימה ולאחדות בעם – בהיבטים של מנהיגות, שיתוף פעולה, חיפוש הטוב, השלם והמאחד בין החלקים השונים בעם. 7 באוקטובר הוא אירוע מכונן שישפיע על טיב היחסים בין אדם לחברו. זה נשמע אולי אוטופי, אבל אין לנו ברירה ויבוא יום וזה יקרה. ראינו שבמלחמה הנוכחית העם כולו התאחד יחדיו להילחם. אף אחד מהלוחמים שנלחמים עכשיו בעזה לא נשאל, מאיפה באת? או: האם למדת בישיבת ההסדר בירוחם או בתיכון האומנותי בתל אביב. כולם נלחמים עכשיו שכם מול שכם, וביחד גם ננצח".
*****
מה נדרש לעשות כדי לרפא עם? זוהי שאלה חשובה שמעסיקה אנשי ציבור רבים בישראל, המנסים ברגישות ובעוצמה גדולה לחזק את החלשים, להתאחד עם הנופלים ומשפחותיהם, לחבק את החיילים, המפונים ומשפחות החטופים. שלושת האנשים המשפיעים שלעיל, מנסים גם הם, בכל אמצעיהם וכישוריהם, לרומם עם שחווה משבר לאומי עמוק מאי פעם ולתמוך באחדות הנדרשת, כשיד אוחזת יד אחות, לאורך כל הדרך. לצד פעולותיהם בהווה, הם ממשיכים לחשוב על היום שאחרי. במאמצים ובתכנונים רבים, בהתרוצצויות בין מנהיגים, חיילים ואזרחים, הם מנסים לרקום עתיד טוב יותר, מאוחד יותר, חזק יותר. הלוואי.
