שירה סגללכבוד שבת שירה, שבה נקרא את שירת הים, חשוב לדעת: ים סוף אינו רק סיפור מקראי אלא זירה אסטרטגית מרכזית, המשפיעה באופן ישיר על הכלכלה, הביטחון והיחסים הבינלאומיים של מדינת ישראל. מדוע עדיין מדובר באחד מצירי המפתח של העולם המודרני? וכיצד משפיע המצב הביטחוני הנוכחי על זירה זו?
"עד להשלמת חפירת תעלת סואץ בשנת 1869 שחברה בין הים התיכון לים סוף, חשיבותו של ים סוף כנתיב סחר ימי הייתה כמעט שולית. הוא לא שימש נתיב שמקצר דרך בין מזרח למערב. מרגע שתעלת סואץ נפתחה – הכל השתנה. הדרך מאסיה למערב אירופה התקצרה דרמטית: במקום מסלול של כ־20 אלף קילומטר סביב אפריקה, מדובר בכ־12 אלף קילומטר בלבד", מסביר שאול חורב, לשעבר סגן מפקד חיל הים וכיום ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה
לדבריו, כיום כ־12% מהסחר העולמי עובר דרך ים סוף, לשני הכיוונים. "העלייה בעשורים האחרונים במעמדן הכלכלי של מדינות מזרח אסיה – סין, הודו, יפן ואחרות – הגדילה עוד יותר את היקף הסחר לאירופה, ולכן גם את החשיבות של הנתיב הזה. סין אף אימצה את הנתיב במסגרת 'יוזמת החגורה והדרך' והקימה בסיס ימי צבאי בג'יבוטי שבקרן אפריקה כדי לאבטח את השייט בנתיב זה", אומר המומחה.
איך השתנה מעמדו של ים סוף לאורך השנים, גם ברמה המקומית וגם הבינלאומית?
"החשיבות גדלה גם בגלל סחר ושינוע משאבי אנרגיה. נפט מהמפרץ הפרסי ומסעודיה זורם דרך האזור הזה ומניע את הכלכלה העולמית. לצד זאת, חלה החמרה במצב הביטחוני. חוסר היציבות בתימן, ובעיקר התחזקות החות'ים הנתמכים בידי איראן, הפכו את האזור למסוכן. כחלק מהסולידריות שלהם עם חמאס בעזה, הם הודיעו ואף קיימו סגר ימי על אוניות סוחר שיצאו מישראל ועברו דרך ים סוף, או על אוניות שהיו בדרכן לנמלי ישראל (לא רק אוניות בבעלות ישראליות)".
שאול מזכיר את אירועי מלחמת 'חרבות ברזל', שבהם חטפו החות'ים כבר בחודש נובמבר 2023 אוניית סוחר שבבעלות איש העסקים הישראלי רמי אונגר, והצהירו כי לא יאפשרו שיט הקשור לישראל. "זה לא איום תיאורטי. היו פגיעות ממשיות, אוניות שנפגעו ואפילו טבעו".
ומה לגבי ישראל עצמה?
"לאחר הסכם ההפרדה עם מצרים ב־1975, נפתח מחדש השיט הישראלי בתעלת סואץ. זה אפשר סחר גם מחיפה ואשדוד למזרח, ולא רק דרך אילת", הוא מסביר. עם זאת, הוא מציין כי בפועל נמל אילת מהווה חלק קטן יחסית מהסחר: "רק כ־2% מהסחר הישראלי עבר דרכו, עוד לפני משבר החות'ים". בשנתיים האחרונות, הושבת למעשה נמל אילת בגלל תקיפות אלו מכל פעילות.
שאול טוען כי הציבור הישראלי אינו מבין את המשמעות האסטרטגית של ים סוף, ולכן אחד הדברים שמנסים לקדם במכון הוא מודעות למרחב הימי. "הציבור לא חי את הים, ולכן לא מרגיש אותו", הוא מסביר. "במלחמה האחרונה ישראל השיגה הישגים בזירות רבות מול חמאס, חיזבאללה ואיראן, אך לא בזירת ים סוף. נמל אילת שותק לחלוטין, עובדים יצאו לחל"ת, ואפילו דובר על סגירת הנמל – וזה כמעט לא עלה לשיח הציבורי. גם חופש השיט בדרום ים סוף לא הושג, וגם האמריקאים שהיו מחויבים לכך – חתכו הפסדים והפסיקו את המערכה", הוא מוסיף.
כשנשאל מה החשיבות הביטחונית של ים סוף עבור ישראל, ענה: "זהו הצינור המרכזי לסחר עם המזרח הרחוק. אנחנו מייבאים משם הרבה יותר מאשר מייצאים, אבל כך או כך, כל הנתיב הזה עובר בים סוף, גם אם הסחורה מגיעה בסופו של דבר לחיפה או לאשדוד".
אנחנו מדברים על האיומים המרכזיים בזירה הזו. שאול מבהיר שהאיום העיקרי כיום הם החות'ים, באמצעות טילים וכלי שיט בלתי מאוישים. הם פגעו באוניות, גרמו לנזקים כבדים ואף להטבעה של כלי שיט. זה איום ישיר על חופש השיט.
מה תפקידו של נמל אילת בכלכלה הישראלית?
"בעבר הוא שימש בעיקר לייצוא פוספטים ואשלג מים המלח למדינות מזרח אסיה, וגם לייבוא כלי רכב. בנוסף, פעל בו צינור אילת אשקלון להעברת נפט. היום, בעקבות המצב הביטחוני, פעילותו כמעט נעצרה".
שאול מסביר שיש מדינות שרואות בים סוף אזור מפתח. כמו סין שרואה בו חלק מרכזי ביוזמת 'החגורה והדרך'. יש לה אפילו בסיס ימי בג'יבוטי שבקרן אפריקה, שנועד להגן על שרשרת האספקה שלה. גם מדינות מערביות מפעילות כוחות משימה באזור, בגלל סחר, נשק ואינטרסים ביטחוניים.
במבט קדימה על אתגרים והזדמנויות, שאול טוען שהאתגר המרכזי הוא להבטיח הגעה חופשית של סחורות לישראל. "כרגע זה לא קורה". לצד זאת, הוא מצביע על יוזמה חלופית: מסדרון ימי – יבשתי משולב שתחילתו בהודו, עבור באיחוד האמירויות וסעודיה על רכבות מהירות, שבסופו של דבר יגיעו לנמל חיפה – ומשם ע"ג אוניות לנמלי יוון, איטליה וצרפת, כאלטרנטיבה לים סוף. "זו יכולה להיות גם הזדמנות לישראל להצטרף ליוזמה זו, ולזכות בנתיב נוסף במסדרון סחר חשוב עם המזרח".
האם ישראל ערוכה לשינוי הזה?
"לצערי לא, ישראל וירדן הן שתי המדינות היחידות לאורך הנתיב שטרם חתמו על נכונותן להצטרף ליוזמה. אם נמשיך במצב זה, ייתכן כי ימצאו נמלים אחרים בסוריה או במצרים שייהנו מהיוזמה. על מקבלי ההחלטות הן לנסות, יחד עם בעלי ברית ובעיקר ארה״ב, להבטיח חופש שיט בים סוף, והן לפתח ברצינות חלופות כמו היוזמה הודו – המזרח התיכון – אירופה שצוינה לעיל. אסור להשאיר את ישראל תלויה בנתיב אחד בלבד".
"הציבור לא חי את הים, ולכן לא מרגיש אותו. במלחמה האחרונה ישראל השיגה הישגים בזירות רבות, אך לא בזירת ים סוף. נמל אילת שותק לחלוטין, עובדים יצאו לחל"ת, ואפילו דובר על סגירת הנמל, וזה כמעט לא עלה לשיח הציבורי"
"ים סוף אינו שוליים"
ים סוף נתפס לעיתים כמרחב מרוחק גיאוגרפית ותודעתית, אך בפועל כמו שאמרנו, מדובר בזירה אסטרטגית מרכזית, בעלת השפעה ישירה על ביטחונה, כלכלתה ומעמדה האזורי של מדינת ישראל. ד"ר ערן לרמן, חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) ומרצה במרכז האקדמי שלם, מסביר מדוע ים סוף היה ונשאר מרכיב קריטי בחשיבה האסטרטגית הישראלית והעולמית.
"עוד מימי הקמת המדינה, עיניהם של בן-גוריון וההנהגה הציונית היו נשואות דרומה. אילת נתפסה לא רק כנקודה גיאוגרפית, אלא כשער אסטרטגי שער לעולם, ובעיקר לאסיה. כבר אז הייתה הבנה שאסיה תהפוך למוקד מרכזי במערכת הבינלאומית, ושהסחר העובר דרך הנתיב הזה יהיה בעל חשיבות מכרעת".
אלא שבשנותיה הראשונות של המדינה, השער הזה היה סגור. מצרים, שקיבלה לידיה את השליטה על האיים טיראן וסנאפיר, חסמה את מיצרי טיראן ומנעה שיט ישראלי. רק לאחר מבצע סיני, הצליחה ישראל להבטיח שני נכסים חשובים: נוכחות של כוח האו"ם בסיני, וחופש השיט במיצרי טיראן. מאז הפך נמל אילת לנמל מסחרי וצבאי משמעותי, המחבר את ישראל לאסיה.
"כאשר מצרים סגרה שוב את המצרים ב־1967, היה זה הקאזוס בלי (עילת המלחמה) הישירה למלחמת ששת הימים. גם נשיא ארצות הברית דאז, לינדון ג'ונסון, קבע לאחר המלחמה כי סגירת המיצרים היא שהפכה את העימות לבלתי נמנע. מכאן שים סוף, ובתוכו מפרץ אילת, הוא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה עבור ישראל", טוען החוקר.
"בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרוץ המלחמה, הפעילות של החות'ים בתימן פגעה קשות בחופש השיט בים סוף. הדבר השפיע לא רק על ישראל, אלא על הכלכלה העולמית כולה ובאופן חריף גם על מצרים"
איך זה נראה ברמה העולמית?
"ברמה הגלובלית, ים סוף מהמבואות הדרומיים במצרי באב אל-מנדב ועד תעלת סואץ הוא אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם. חפירת תעלת סואץ במאה ה־19 חוללה מהפכה: היא חיברה בין האוקיינוס ההודי לים התיכון, והפכה את ים סוף לעורק חיים של הכלכלה העולמית.
האימפריה הבריטית הבינה זאת היטב. השליטה בתעלה הייתה קריטית עבורה בשל הקשר להודו, הנכס החשוב ביותר שלה. גם במלחמות העולם, ההגנה על התעלה וים סוף עמדה בלב החשיבה האסטרטגית הבריטית, והייתה אחת הסיבות לכיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים ולהצהרת בלפור".
כיצד השפיעה המציאות הביטחונית העכשווית על הזירה הזו?
"בשנים האחרונות, ובעיקר מאז פרוץ המלחמה, הפעילות של החות'ים בתימן פגעה קשות בחופש השיט בים סוף. הדבר השפיע לא רק על ישראל, אלא על הכלכלה העולמית כולה ובאופן חריף גם על מצרים. עבור ישראל, הפגיעה ניכרת במיוחד בכך שנמל אילת עדיין לא חזר לתפקוד מלא כנמל מסחרי".
המציאות הזו הובילה את ישראל לנקוט צעדים חריגים, ובהם הכרה בסומלילנד, ישות מדינית יציבה וידידותית בקרן אפריקה. המהלך נועד להעניק לישראל אחיזה אסטרטגית במבואות הדרומיים של ים סוף, כמשקל נגד לפעילות החות'ית. אין זה צעד נגד מצרים, ואף לא מהלך שנועד להשפיע על סוגיות אחרות באזור, אלא ניסיון מובהק להגן על חופש השיט והאינטרסים הישראליים.
אני שואלת את ד"ר לרמן לגבי החשיבות הכלכלית הישירה לישראל, והוא עונה: "ים סוף חשוב לכלכלה הישראלית, גם אם ישראל יכולה, טכנית, להתקיים בלעדיו. הוא משפיע על מחירי היבוא, על זמני האספקה ועל היציבות הכלכלית האזורית. קו צינור אילת-אשקלון, למשל, שנבנה במקור להובלת נפט איראני לאירופה, עדיין מהווה נכס אסטרטגי גם אם פעילותו שובשה מאוד בעקבות המלחמה.
"אפשר לעקוף את ים סוף ולהפליג סביב אפריקה, אבל זה יקר יותר, ארוך יותר ופוגע בשרשראות האספקה", מוסיף ד"ר לרמן. "מעבר לכך, לישראל יש אינטרס שמצרים תישאר יציבה כלכלית וכל פגיעה בתנועת הסחר דרך התעלה מקרינה גם עלינו".
לסיום, איך אתה רואה את עתיד הזירה הזו?
"ים סוף ימשיך להיות זירה מרכזית ביטחונית, כלכלית וגיאופוליטית. ישראל תידרש לשלב בין מאמצים צבאיים, מדיניים ואזוריים כדי להבטיח את חופש השיט ואת מקומה בנתיב הסחר החיוני הזה. ההבנה שים סוף איננו שוליים, אלא לב אסטרטגי, חייבת להיות חלק מסדר היום הלאומי".
