מרב לרנראל תגידו 'לי זה לא יקרה' * אביטל טבעה בג'קוזי במהלך חופשה משפחתית * רוי נפטר לאחר שנפל מחלון ביתו שבקומה ה-12, כשניסה לקפוץ בין חדרי הבית בעידוד חבריו * הוריהם מבטיחים – אחראים כמונו אין, ומפצירים – שמרו על הילדים
החופש הגדול כבר פה, והשילוב של יציאה מהשגרה, שהות ממושכת לבד בבית, נופשים משפחתיים, מים ושמש – הוא קטלני בהרבה מהמקרים. מדי שנה 200,000 ילדים מגיעים לחדרי המיון בישראל בגלל תאונות בבית, בדרכים, במרחב הציבורי ובמוסדות החינוך. 116 ילדים בממוצע מתים מדי שנה בישראל בתאונות שניתן היה למנוע.
בעיצומו של החופש הגדול לפני שנה, נסעה משפחת נזרית לחופשה בוילה גדולה במגדל עם כל המשפחה המורחבת. ביום 06.08.18 טבעה בת הזקונים של המשפחה, אביטל רחל בת החמש, בג'קוזי שבוילה. לפני שנכנסה לג'קוזי, פנתה לאביה: "אבא אני לא נכנסת לבריכה עד שאתה תכניס אותי עם גלגל הצלה ומצופים ותשמור עלי".
הרב אריאל נזרית, אביה של אביטל מספר: "אביטל הייתה ילדה אצילה ובוגרת. בזמנו הרב חיים קנייבסקי כתב לנו 'נשמה גבוהה באה לתיקון ולהאיר את העולם'. היא הייתה ילדה זהירה ברמות. הייתה לה בתקופה האחרונה שלפני הפטירה רתיעה ממים, משהו לא מובן".
את שיעור התורה שלמד בבוקר אותו יום אכזר בו נלקחה בתו הוא לא ישכח לעולם. "באותו יום שזה קרה, התפללתי בבית הכנסת במגדל ושם למדנו שיעור, על הסיפור של רבי מאיר ובניו שנפטרו בערב שבת ואשתו של רבי מאיר ברוריה לא סיפרה לו על דבר מותם עד לאחר ההבדלה של מוצאי השבת. וכשסיפרה ברוריה לרבי מאיר על דבר מותם, הקדימה ושאלה 'אדם שלקח הלוואה ממישהו, מתי שמח יותר – בעת לקיחת ההלוואה או בעת פרעונה?', רבי מאיר ענה- 'ברור שבשעת הפרעון'. ענתה לו – 'תן הודעה לבוראך שאתה החזרת את הפקדון בשלמות, שני בניך הצדיקים', העלתה אותו לעליית הגג והראתה לו אותם מכוסים. את זה למדנו בבוקר אותו היום, מבלי לדעת מה ילד המשך היום".
בוילה בה שהו עם המשפחה המורחבת, היו ילדים בכל הגילאים. הגברים יצאו לפעילות אתגרית והציעו לילדים הגדולים לבוא איתם. הזיכרון האחרון של הרב נזרית מבתו אביטל ז"ל הייתה כשהוא יצא מהוילה, אז אשתו בדיוק האכילה אותה. הרב ממשיך: "אחרי האוכל אביטל יצאה לשחק עם בני הדודים הקטנים, הם שיחקו בחוץ ועליהם שמרה בת הדודה הגדולה. לאחר מכן הם החליטו להיכנס פנימה לראות טלוויזיה ובאותו זמן אביטל החליטה שהיא לא נכנסת איתם. הדודה הבוגרת חשבה שכולם נכנסו והבוגרים שהיו בדשא לא שמו לב שאביטל לבד בג'קוזי. זה היה עניין של דקה וחצי – שתיים. הילדים נכנסו וביקשו מגיסתי שתפעיל את הטלוויזיה, עד שהיא הספיקה להדליק כבר אחד הבנים הבוגרים שהיה בחוץ פתאום צעק 'הילדה, הילדה'".
המשפחה הוציאה את אביטל מיד מהג'קוזי. כוחות ההצלה הגיעו כעבור 11 דקות קריטיות.
"אשתי אומרת 'תמיד הייתי מתפלאת איך דבר כזה קורה לאנשים, מה, הם לא שמים לב?' ואנחנו הכי זהירים ואביטל זהירה, ובכל זאת קרה מה שקרה. הקב"ה בכל מקרה יעשה את מה שהוא צריך לעשות אבל חובת השמירה חלה עלינו"
"רוי נפל מהמרפסת"
בשעות הצהריים המוקדמות של יום לימודים רגיל, ה-20.11.18, לפני כשמונה חודשים, קול חבטה עזה הרעיד את רחובותיה של קריית ים. ילד יפה תואר, רוי מעוז פאר בן ה-11, היה עם חבר בביתו שבקומה ה-12 וניסה את אחד ממשחקי האומץ, פארקור, בו קופצים מגגות, מרפסות וספסלים. רוי ניסה לעבור מחדר הממ"ד למרפסת, דרך החלון וככל הנראה החליק למותו. "הוא ניסה לקפוץ מחלון הממ"ד למרפסת, מרחק של 20 ס"מ מהחלון למרפסת, אפשר לגעת במרפסת, זה לא רחוק", מספרת לנו עם המון כאב ודמעות אמו של רוי, בקי.
"באותו יום יצאתי לעבודה ב-12:00 והוא ב-12:50 סיים את הלימודים", בקי נזכרת בבכי במה שארע וממשיכה: "רוי התקשר אלי פעמיים, אבל בגלל שהייתי באמצע פגישה לא יכלתי לענות לו. אבל תמיד קורה שמסננים את הילדים ואחר כך חוזרים אליהם, את לא מתארת לעצמך שזו השיחה האחרונה. רוי עלה הביתה. בדרך כלל הוא לא מביא ילדים אחרים הביתה אם אני לא מסכימה או כשאין מישהו מבוגר בבית, בגלל הקומה הגבוהה פחדתי, אבל אחד החברים ביקש לשתות מים אז הם עלו אלינו. מסתבר שהם עשו את הפעולה הזו כבר כמה ימים. הבנות חיכו בסלון והבנים אמרו להן – 'בואו תראו משהו מגניב, אנחנו נכנסים מהחדר ויוצאים למרפסת'. בפעם הראשונה זה עבד, בפעם השניה רוי מעד ונפל מגובה 12 קומות".
אמא של אחת הבנות שהיו בדירה הודיעה לבקי על נפילתו של בנה. "היא ביקשה שאחזור הביתה. אמרתי לה שאני בפגישה ושתגיד מה קרה כדי שאטפל בזה. היא לא הצליחה להגיד לי, בסופו של דבר לא הייתה לה ברירה אז היא אמרה לי שלרוי קרה משהו נורא; 'אני חושבת שרוי נפל מהמרפסת'. אני לא יודעת אם מישהו יכול לעמוד בכזו הודעה. הגענו לבית החולים, ורוי עוד היה בחיים. במשך כ-4 שעות ניסו להציל אותו, הצליחו לייצב אותו אבל הוא איבד המון דם ומזה בסוף הוא נפטר", מספרת בקי.
"הבנות חיכו בסלון והבנים אמרו להן – 'בואו תראו משהו מגניב, אנחנו נכנסים מהחדר ויוצאים למרפסת'. בפעם הראשונה זה עבד, בפעם השניה רוי מעד ונפל מגובה 12 קומות"
לי זה לא יקרה
הרב נזרית ובקי השתתפו בקמפיין החדש של ארגון בטרם אשר חרט על דגלו את קידום בטיחות הילדים בישראל וצמצום מקרי ההיפגעות.
אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים: "הבעיה של הורים רבים היא תחושת ה'לי זה לא יקרה' – האמונה הטבעית שאסונות קורים רק לאנשים אחרים, להורים שהם לא כמונו. על כך מדבר הקמפיין שלנו. גם ארבעת ההורים שמשתתפים בקמפיין חשבו ככה – ולמרבה הכאב, איבדו את ילדיהם. אלו הורים טובים, אוהבים ומסורים וכשהם מסתכלים לנו בעיניים ומספרים את סיפורים, אין לנו ברירה אלא להקשיב להם ולהפסיק לעצום עיניים. רק אחרי שנבין שזה יכול לקרות לכל אחד, נוכל לפעול למניעה. בעזרת שינויים קטנים ואימוץ הרגלי בטיחות, בכוחנו למנוע את המקרה הבא ולהציל את הילדים שלנו מאסון".
בקי: "הקמפיין עבורי זו גם דרך להנציח את רוי, שלא ישכחו אותו. אנחנו התפרקנו לגמרי, זה היכה בנו ביום בהיר. הילד היה חיוני, בריא, שמח ומאוד חם. הוא היה שובב כמו כל הבנים, לא כזה שניתן לזהות מהצד ולהגיד שיש אולי בעייתיות, ולכן לא זיהיתי שום דבר שיכל להעיד על זה. אחד הנושאים הכי חשובים זה הלחץ החברתי. אם רוי היה לבד הוא לא היה עושה את זה. החבר אמר לו 'בוא נראה אותך גבר', ומשפט כזה לילד בגיל ההתבגרות, במיוחד לבנים, מצית את הרצון להוכיח. הנושא השני הוא זה שילדים היום לא יודעים להבדיל בין הלשנה לדיווח. ילדים לא רוצים לצאת מלשנים אז הם לא דיווחו. צריך לחנך לכך שכשמישהו מסכן חיים אתה לא מלשין עליו אלא אתה מדווח כי אתה שומר עליו.
"בנוסף, צריך להיות יותר ערניים ברחוב – אם רואים ילד מסתכן צריך להזמין משטרה. השכנה לא סיפרה לי כי היא לא הייתה בטוחה שזה הילד שלי. מה זה משנה? גם אם זה לא הילד שלי אבל אני יודעת שזה קורה אצלי בבית בשניות יכלתי לטפל בזה, זה יכל להימנע".
הרב נזרית: "אשתי אומרת 'תמיד הייתי מתפלאת איך דבר כזה קורה לאנשים, מה, הם לא שמים לב?' ואנחנו הכי זהירים ואביטל זהירה, ובכל זאת קרה מה שקרה. לכן השתתפתי בקמפיין, אם אני יכול לעזור ליהודי אז מה השאלה? אני רואה את זה כצוואה של אביטל. הקב"ה בכל מקרה יעשה את מה שהוא צריך לעשות אבל חובת השמירה והאחריות חלה עלינו, אנחנו מקבלים פיקדונות וחייבים לשמור עליהם הכי טוב שאפשר. צריך לפתוח שבע עיניים ולא לסמוך על השני ולא על הילדים, ולדעת שילדים הם ילדים – אי אפשר לסמוך עליהם שישמרו, יש להם שיקול דעת של ילד. אבל בסופו של דבר אם ה' רוצה הוא ייקח. לא יעזור שום דבר".
לא יכולתי להציל אותו
לאחר פטירתו של רוי ז"ל בקי החליטה לתרום את קרניות עיניו. היא מספרת: "תרמנו את הקרניות של רוי וקיבלו אותן לשמחתי שתי ילדות קטנות, ואני מאושרת. הצלחתי להשאיר חלק ממנו בחיים וזה הכי יפה. קיבלו את זה ילדות בנות 14.5 ושנה וחצי. פגשתי את ההורים של הילדה בת ה-14 ואנחנו כמו משפחה, יש חלק של רוי אצלם בבית", בקי בוכה וממשיכה: "את רוי לא יכלתי להציל, אז איכשהו הצלתי אחרים, לכן הצטרפתי לקמפיין ואני מדברת על זה הרבה, כי לא יכלתי להציל אותו. זו שואה יומיומית. ההורים צריכים להתעורר, יותר נוכחות וערנות. זה שיש לנו ילדים זה לא אומר שהם איתנו לכל הזמן, משהו יכול לקרות להם".
לאחר פטירתה של אביטל רחל ז"ל החל אביה אריאל בהקמת מפעלי חסד רבים לזכרה. הרב נזרית מפרט: "מאז השבעה הוקם פרוייקט 'המלאכיות של אביטל', של בנות שירות לאומי בעמינדב, שם אשתי משמשת כרכזת. יש להן הרכב והן עובדות עם הילדים בעזרת המוזיקה. בנות השירות, בנים או תנועות נוער באים עם כלי נגינה לבתי חולים או בתי אבות. אני עושה בכל שבת עם התלמידים שלי, שהם בבית ספר יסודי, קבלת שבת בבית הקשיש. זה מחזיר להם את הנשימה לנשמה". בנוסף, המשפחה בונה בית מדרש בבית הכנסת שבו משמש הרב נזרית כרב הקהילה שייקרא על שמה של אביטל, ועתידה לקום מדרשה שבה בית המדרש ייקרא גם הוא על שמה. המשפחה מפעילה גם שני גמ"חים שנקראים "חסדי אביטל", באמצעותו הם מחלקים חבילות למשפחות של אברכים.
מי שמעוניין לתרום למפעלי התורה והחסד על שם אביטל רחל נזרית- אריאל 052-8996109
