מרב לרנרהורים לתלמידי כיתות א'-ד' נשמו לרווחה עם שוב ילדיהם לבתי הספר – סוף סוף אפשר לחזור לעבודה סדירה. אבל רגע, עם איזה נזקים יוצאים התלמידים, ממגוון כיתות הלימוד, מהחופשה המאולצת בגלל הקורונה? במה מתבטאים החוסרים והאם ניתן יהיה למלא אותם? ומי בעיקר ייצא בחסר- הקטנים או הגדולים?
"הילדה שלי מתוסכלת, היא הייתה בוכה מול המחשב. החלטתי בשלב מסויים ש'חלאס', הלב שלי יוצא למורים, אני לא יודעת איך הם עושים את זה, וראיתי את המורה מנסה לעזור לבנות אבל לה בעצמה לא היו לה את הכלים ללמד ילדים בזום. פשוט זרקו אותם למים. בשלב מסויים ויתרתי, התקשרתי למחנכות של כל אחת מהבנות וביקשתי לדעת מה ללמד את הבנות ועקיבא בעלי ואני לימדנו אותן באופן פרטני. לבסוף הבנות נכנסו לזום בשביל אינטראקציה חברתית ולא ללמידה", מספרת-מתוודה ענהאל שמואלי, בלוגרית ומנטורית זוגית, שיחד עם עקיבא הם מגדלים 4 בנות; יהלי בת ה-10 תלמידת כיתה ד', אור בת ה-7 תלמידת כיתה ב', מאיה בת ה-5 ואריאל תינוקת בת חמישה שבועות.
בתחילת משבר הקורונה, יהלי הייתה בכיתה ג' ואור בכיתה א', שזו אולי השנה הכי חשובה בביה"ס בה לומדים את הבסיס להכל – קריאה וכתיבה. כיום, תשעה חודשים מאוחר יותר, וימים ספורים אחרי שהבנות הגדולות חזרו לספסל הלימודים לאחר הפסקה של כחודשיים, ענהאל מסבירה, בשיחה עם "שבתון", על הקשיים והתסכולים שהבנות שלה חוו לאורך חודשי הלימוד הארוכים בזום:
"אני מרגישה את הפער הלימודי של אור ויהלי. ליהלי יש פערים בחשבון ובאנגלית, בין כיתה ג' ל-ד' אמורה להיות קפיצה לימודית משמעותית. תוסיפי לזה בעיות של קשב וריכוז שמאד מתסכלות אותה. בנוסף, הילדים משתמשים רק בחלק מהחושים, חוש השמיעה, בעיקר. הם לא רואים את המורה ולא מרגישים אותה. המורה לא יכולה להרגיש את הכיתה, לשים לב מי לא הבינה את החומר, מי מתקשה. על מנת להצליח ללמד את כולן, יש צורך לשים את כל הכיתה על 'מיוט'- השתק בזום, כדי שלא יהיו רעשי רקע. יהלי לא הבינה את מה שהמורה אמרה, אבל היא לא יכולה לשאול שאלה כי היא על השתק ואז היא נהייתה מתוסכלת. רמת התסכול גורמת לכך שבשלב מסויים בכל פעם היא קמה ובוכה. אני מרגישה שמבחינתה, בגיל 10, בו הדימוי הלימודי מתחיל להיבנות, כמו גם ההערכה העצמית, היא רוצה ללמוד ולהצליח ולהיות טובה, אבל זה מאוד קשה בזום. עד הקורונה היא הייתה תלמידה עם ציונים מעולים, כעת היא חווה תסכול שהיא לא מכירה וזה גורם לה להרגיש שהיא לא מספיק טובה, שהיא בפערים והיא פשוט לא מצליחה".
ישנו גם מחיר חברתי, בנוסף למחיר הלימודי:
"אור הייתה באמצע כיתה א' כשהגיעה הקורונה, ומאז נוצר לה קושי לבסס קריאה. בהתחלה עקיבא ואני עזרנו לה, בשלב מאוחר יותר לקחנו לה שיעורים פרטיים וזה עזר. הקריאה של אור לא מבוססת כמו של מישהי שסיימה כיתה א'. בנוסף יש השלכות חברתיות אצל שתיהן כי שתיהן מאד חברותיות, מנהיגות שאוהבות חברה וזה מרים אותן וכעת שבתות בלי חברים וגם כשאין ביה"ס זה לא פשוט להן ולכן גם יש מחיר חברתי".
הנזק בחינוך יורגש בעתיד
כמעט אין תחום שבו הקורונה לא היכתה, אלא שבניגוד לענפי התרבות, מסעדות ואירועים, שהנזק בהם נראה לעין באופן מידי, הנזק בתחום החינוך ייראה בעיקר בעתיד.
חיים שקד, פרופ' למנהל החינוך, המכהן כנשיא מכללת חמדת הדרום – מכללה אקדמית דתית לחינוך, מרחיב: "במערכת החינוך הנזק יורגש בעתיד, בגלל שהפגיעה היא בעיקר בטווח הארוך".
פרופ' שקד מדגיש שני נזקים חמורים שקרו לחינוך בתקופת הקורונה: "ראשית, תלמידים לא עברו את התהליך החינוכי לימודי שהם אמורים לעבור במשך כמעט שנה. המורים והמורות ניסו למלא את החסר אבל הפתרון החלופי של למידה כסדרה היה חלקי ותלמידים לא רכשו את הידע שהיו אמורים לרכוש ולא פיתחו את המיומנויות שאמורים היו לפתח. ובנוסף, גם תהליכים חברתיים ורגשיים התקיימו פחות ממה שמתקיימים במסגרת חינוכית סדירה".
פרופ' שקד מדבר על המחיר של סגירת מערכת החינוך לא רק בהיבט של הספקים, ידע והשיגים, אלא גם בהיבטים חינוכיים ערכיים, חברתיים ואישיותיים. ילד צריך את חברת השווים שלו כדי לפתח כל מיני דברים ובמצב הנוכחי זה פשוט לא קורה.
נזק משמעותי שני הוא העמקה של הפערים החינוכיים בחברה הישראלית. "מדינת ישראל במקום ראשון בעולם בפערים שבין התלמידים החזקים לחלשים. הקורונה החמירה זאת מכל מיני סיבות: בעקבות תכנית הרמזור, הרשויות שבהן בתי הספר היו סגורים היו הרשויות הכי חלשות בישראל. התלמידים מהחתכים הסוציו אקונומים הנמוכים יש להם, לרוב, פחות ציוד קצה, פחות נגישות לאינטרנט, כך שפחות נחשפו ללמידה מרחוק. הפערים, שגם ככה היו במצב מדאיג, לדעתו, עכשיו הולכים וגדלים".
מי הכי נפגעו מהחופש המאולץ?
אין ספק, ועל כך מעידים כולם – המורים עושים כל שביכולתם עבור התלמידים. עם זאת, התלמידים שהכי נפגעו ממשבר הקורונה הם תלמידי כיתות א' ו-ב' ותלמידי כיתות י', יא', ו-יב'. אמנם תלמידי הכיתות הנמוכות חזרו השבוע לבתי הספר, אבל הקניית הקריאה והכתיבה לא ניתנת להעברה בזום וכך יצא שתלמידים שהחלו בשנה שעברה כיתה א', ועלו השנה לכיתה ב', נמצאים אי שם הרחק מהידע החינוכי שהיה אמור להיות מוקנה להם בנקודת זמן זו.
תלמידי הכיתות הגבוהות חווים את משבר הקורונה בתקופת הבגרויות. משרד החינוך אמור להודיע השבוע על הקלות מפליגות במבחניי הבגרות בחורף. פחות מקצועות, פחות חומר.
"הסתכלו על מערכת החינוך רק כבייבי סיטר לילדים"
פרופ' שקד: "ההסתכלות על מערכת החינוך בקורונה היתה רק כפתרון להורים. איך נגרום לכך שההורים לא יהיו "תקועים" עם הילדים בבית ויוכלו לצאת לעבודה. לפיכך, ילדי ה'-יב' לא מפריעים להורים לצאת לעבודה ולכן אפשר לדחות אותם לסוף. במכלול השיקולים של הסגר דיברו קצת על מערכת החינוך אבל לא דיברו על החינוך. לא דיברו על הוראה, למידה, תהליכים חינוכיים ותהליכים התפתחותיים. דיברו רק על הבעיה שכשמערכת החינוך סגורה ההורים לא יכולים לצאת לעבודה. כשפותרים את נושא הגנים וכיתות א-ד אז מבחינתם נגמרה הבעיה".
"מה הם מבינים בחינוך"?
תא"ל במיל' רם שמואלי, הוא יזם חינוכי שעומד בראש הקבינט הציבורי לחינוך יחד עם אבי קמינסקי, יו"ר ארגון מנהלי מינהל החינוך ברשויות המקומיות.
הקבינט הציבורי לחינוך היא יוזמה ציבורית למועצה לאומית לחינוך שתעזור להוביל תכנית אסטרטגית ארוכת טווח. רם שמואלי מסביר את הצורך במועצה הלאומית לחינוך: "כמו שיש מועצה לאומית לביטחון ויש מועצה לאומית לכלכלה כך צריכה להיות מועצה לאומית לחינוך. כיום, כל החלטות החינוך נלקחות דרך המל"ל. מה הם מבינים בחינוך? או החלטות דרך משרד הבריאות, מה הם מבינים בחינוך? זה קורה בגלל החולשה של החינוך, שאין מועצה לאומית לחינוך, מועצה ציבורית שיושבת במשרד ראש הממשלה. כרגע החינוך משרת את כולם אבל לא משרת את ילדי ישראל, בקבלת ההחלטות מחליטים על פי כמות מיטות או מונשמים".
ביום שלישי האחרון התקיים כנס מקוון רב משתתפים שבו הציגו רם והקבינט הציבורי לחינוך את תכנית החינוך ישראל 2030 שתוגש למשרדי החינוך והאוצר ולגורמים הרלוונטיים האחרים במדינת ישראל. על התוכנית עמלו מאות משתתפים מכל חלקי החברה.
רם: "כאיש צבא לשעבר אני מכיר את זה שבמלחמות ובמשברים יש פתאום הזדמנות לעשות דברים שלא היית יכול לעשות בזמן רגיל. הכנס הוא השלמת מהלך של 13 חודש עם מאות ארגונים. למדנו ובנינו את התפיסה החינוכית של ישראל ל-2030. אנחנו בונים מחדש את מערכת החינוך והמצפן הוא לשלושה כיוונים: חברה טובה יותר, כלכלה איתנה יותר ופיתוח הכישורים והיכולות של הלומד. אנחנו היום במלחמה על עתיד הכלכלה והחברה ומה שמעניין אותי זו מלחמה על עתיד החינוך. אף גורם בעבר לא עשה עבודה מקיפה כפי שאנחנו עשינו עתה".
והנה כמה מההמלצות –
רם: "יש לעבור לבגרויות פנימיות של ביה"ס ולהוסיף מספר בגרויות שהמדינה דורשת. את הדבר הזה כותבים מומחי חינוך כבר 20 שנה אבל אי אפשר היה לעשות את זה ופתאום הגיעה הקורונה ולא הייתה ברירה אלא לצמצם את כמות הבגרויות בשנה שעברה והנה זה הופך פתאום לשיטה. אנחנו קראנו לזה 5-8-5 : 5 בגרויות, חמישה ימים בשבוע ו-8 שעות למידה ליום לימודים ארוך. אם נממש זאת ויום שישי יהפוך ליום חינוך בלתי פורמלי "שישי ערכי", אנחנו מובילים פה מהפכה.
"גם למידה מרחוק הפכה בקורונה לכלי לגיטימי. לא נכון ללמוד רק מרחוק. המצב שקיים עכשיו הוא לא נורמלי, חסר המפגש החברתי. אבל כחלק מארגז הכלים, שילוב סביבות למידה- חלק מהלימודים יהיו בכיתה, חלק בבית, חלק מרחוק וחלק בחוץ, חלק בקבוצות קטנות וחלק במקומות עבודה. אנו ממליצים שהלמידה תהפוך להיות בשילוב סביבות".
תא"ל שמואלי מציף גם נקודה שלילית, בה תומך בדבריו של פרופ' שקד: בנקודת הזמן הזו יש מאות אלפי ילדים שהקשר איתם הוא קשר חלקי בלבד, מה שיוצר חוויה קשה של חוסר מפגשים פיזיים חברתיים.
"אנחנו חזקים ביחס לעולם בהתייצבות התלמידים בביה"ס. 98% מכיתות א' עד יב' מגיעים, אבל כרגע מדברים על עשרות אחוזים של ילדים מנותקי קשר. ניתוק הקשר נובע מאילוצים. אחד מהם הוא שאין להם יכולת למידה מרחוק ואז הם אומרים 'אין לי מה להיות בקשר עם בית הספר'. המצב הכלכלי בבית ירוד והוא מחליט שעדיף שיצא לעבוד וכך הוא מנתק את קשר עם ביה"ס. בנוסף, האיתנות הרגשית והצורך במערכות יחסים חברתיות זה הבסיס ולב החינוך. בגלל המצב הקשה פתאום מבינים שצריך לחזור לזה. המבחן שלנו כעת הוא למנף את ההזדמנויות שהקורונה הביאה איתה כדי לקדם דברים בחינוך, וכשמהצד השני יש סכנה ענקית של מאות אלפי ילדים עם קשר חלקי, בלחץ רגשי עצום. המצב מסוכן. אנחנו מציעים את המצפן ותכנית שקשורה לגייס ולטייב את מעמד מנהיגי החינוך בראשם מנהלי ביה"ס, לתת יותר עצמאות וגמישות, לתת אפשרות לכל ילד וילדה לנגישות דיגיטלית".
נדמה שהתכנית של רם וקבינט החינוך כבר יצאה לדרך בבתי הספר. ענהאל חושפת שמקצועות רבים ירדו מהמערכת של בנותיה: "עכשיו כשהבנות חזרו לביה"ס הורידו להן הרבה מקצועות וזה מבורך! הלוואי שיישאר כך גם אחרי הקורונה. כרגע השאירו את מקצועות הליבה כמו חשבון, אנגלית ותורה, הבנות יותר מרוכזות והלמידה יותר משמעותית. גם העובדה שהלימודים מתקיימים כעת בקפסולות ובכיתות קטנות זו ברכה".
האם ניתן יהיה להדביק את הקצב בעתיד ומה לגבי תלמידי כיתה יב' שינסו להתקבל בעתיד לאוניברסיטאות?
פרופ' שקד: "אני חושב שהיכולת להדביק את הפער תהיה חלקית בלבד, אבל זה תלוי בנו. ככל שיותר מהר נתעשת וננהל את השלב הנוכחי בצורה חכמה יותר, כך הנזק לטווח ארוך יקטן. אנחנו יכולים כבר עכשיו לדאוג שהמשמעויות השליליות של המאבק בקורונה תהיינה יותר מצומצמות. לצערי, כרגע לא עושים את זה, לא לוקחים בחשבון בכלל שיקולים של הוראה ולמידה".
תא"ל שמואלי: "האם צריך להדביק את הפער? אנחנו מתייחסים לסוגיה של שפות. יש 4-5 שפות שחייב שילד ייצא איתם לחיים: שפת העברית, אנגלית, מתמטיקה, מדעים, סוגיית שפה של ערכים ואתוס משותף – מה משותף לכולנו פה במדינה הזו, זה שפות שצריך לצאת איתם בכיס. אם בכיתה א' לא לומדים עברית צריך להשלים את זה. בכיתה יב בגלל הקורונה, מעניין אותי השפות וארגז הכלים. את האוניברסיטאות בחינות הבגרות כבר מזמן לא מעניינות. נפגשתי עם כל אחד ואחת מנשיאי האוניברסיטאות אישית וכבר לפני הקורונה הם אמרו לי שכל סוגיית הבגרויות זה כורח בשבילם. יש דרכים נוספות למיין אנשים כהתאמה לאקדמיה בין אם פסיכומטרי, מכינות וכו'".
לסיום, אם רצינו להבין עד כמה פתיחת בתי הספר נחוצה עבור הילדים שלנו, באה יהלי שמואלי ואמרה את מה שכולנו ככל הנראה מבינים.
ענהאל: "אתמול יהלי חזרה הביתה מבית הספר ואמרה לי 'אמא את לא מבינה איך למדתי, קלטתי הכל, הכל הבנתי'. הייתי בשוק שהיא אמרה לי את זה והבנתי כמה קשה להן בזום שהן לא מבינות".
