האופן שבו מטפל אברהם בסכסוך המשפחתי שהלך והתפתח עם לוט, אמור ללמד אותנו לדורות.
אברהם 'אימץ' את לוט, בן אחיו הקטן, וצירף אותו למסעו לארץ ישראל. במהלך השנים אברהם היה ללוט מעין 'מנטור' מלווה, המקדם ומפתח אותו מבחינה רוחנית ועסקית. התוצאות לא אחרו לבוא, לוט הצליח בעסקיו: "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים" (בראשית יג ה). "להודיע כי בזכות אברם היתה לו הטובה ההיא לפי שהיה הולך אתו ונשמע אליו" (רד"ק שם).
אולם דווקא כאשר לוט מתחיל להצליח בעסקיו, מתחילות מחלוקות בינו לבין אברהם, הן בתחום הרוחני, אידאולוגי והן בתחום הכלכלי: "ולא נשא אותם הארץ – וזה היה משני טעמים: א. כי היה רכושם רב וצר להם המקום. ב. ולא יכלו לשבת יחדו, כי לוט התחיל להתפרד מדעות אברהם וממנהגיו, וזה עורר שנאה ביניהם בלב" (מלבים בראשית יג ו). לוט התרשם שהמשך התפתחותו הכלכלית עלול להיפגע מכך שהוא נמצא ביחד עם אברהם. מכאן ואילך המתח והמחלוקת הופכים למריבה.
המריבה המשפחתית ביניהם מתרחבת למעגלים נוספים; גם למריבה בין העבדים: "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (בראשית יג ז) "שכאשר חדלה האהבה בין האחים, עשה זה פרי בין עבדיהם" (מלבים שם). המצב התדרדר והפך לבלתי נסבל.
למתבונן במהלך האירועים לא עשוי להיות ספק בצדקתו של אברהם לעומת חוסר ההגינות של לוט וכפיות הטובה שלו, בהתעלמות מכך שהרכוש אשר רכש היה: "בזכות אברהם, ובכל זאת לא שם זאת על לבו" (מלבי"ם שם פס' ה).
אולם אברהם אינו בא אתו חשבון, אינו נפגע, ואינו נוזף או מוכיח את לוט על התנהלותו. הוא נוהג כ'מבוגר האחראי', שלוקח אחריות על המצב, כדי למנוע את התדרדרות הסכסוך, למרות שהאשם אינו בו ולא הוא ש'התחיל'.
אברהם מבקש להגיע לפתרון מוסכם מתוך ראיה חיובית. "ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו" (בראשית יג ח). כ'מבוגר אחראי' הוא אף מציע בנדיבות ללוט שהוא אשר יקבל את זכות הקדימה לבחור את הפתרון, מרצונו, בהתאם לכדאיותו. "הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" (שם פס יג). "ועוד אני אומר לך כי נפשי רחבה וכל שכן לאחי אתן הבחירה. אם השמאל ואימינה, אם תרצה אתה ללכת לצפון הארץ אני אהיה לדרום הארץ" (רד"ק שם). על פניו נראה שאברהם ולוט החליטו על נתק, שדרכיהם נפרדות וכל אחד הולך לדרכו. אולם אברהם, כ'מבוגר האחראי', מבטיח שימשיך לדאוג לשלומו ולביטחונו של לוט, גם במקומו החדש: "בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר" (רש"י שם).
גם כאשר לוט נשבה במלחמת הארבעה והחמישה, אברהם אינו נוטר לו טינה וכ'מבוגר אחראי' הוא יוצא לפעולה צבאית כדי לחלץ אותו מהשבי: "וסוף דבר הוצרך לו, שנאמר: 'וישמע אברם כי נשבה אחיו'" (רש"י שם). ראה ענוותנותו של אברהם אבינו, אחר כל המריבה שעשו עמו, וכו'. לא זכר אברהם אבינו את המריבה" (תנחומא ישן בראשית טו).
עם ישראל מצוי בעיצומה של מחלוקת אידאולוגית, פוליטית וחברתית. כל אחד מהצדדים בטוח בצדקתו, ובטוח שהצד השני אשם וש'הוא התחיל'. ברור לכולם שצריך לפתור את הבעיה בטרם תחריף ותצא משליטה. לעת עתה לא נמצא המנהיג שבמעשיו והתבטאויותיו מנמיך את הלהבות. בינתיים אלה מטיחים באלה ומלבים את האש. עם ישראל זקוק אנושות ל'מבוגר האחראי', לא אחד שאין לו דעה, אלא מי שבתבונתו ימצא את הדרך להחזיר את המחלוקת לרמה של ויכוח ולא של מריבה. מנהיג שיקרא: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו'. כי אנשים אחים אנחנו".
(לך לך תשפ"א)