ניהול משברים במשפחה

"ולא נשא אותם הארץ" (יג, ו)

אחת הבעיות הקשות עמן התמודדו אבותינו רועי הצאן היתה של "כושר נשיאה" של הבקר והצאן לנוכח שטחי מרעה ומקורות מים מוגבלים. תא השטח בסמוך לתחום היישוב הספיק  לעדרים משפחתיים קטנים עד 40 – 50 ראש. תחום הרעיה הצטמצם לרוב לרדיוס של 3 – 4 ק"מ. הבעיה הקשה ביותר היתה של בעלי עדרי צאן ובקר גדולים עם מאות פרטים ויותר. אלה נאלצו לנדוד למרחקים גדולים בשל דלילות המרעה, זמינותו העונתית וחיפוש אחר מקורות מים. יעקב שלח את בניו לרעות את צאנו מעמק חברון לשכם (לז, יב-יג). הם הגיעו לדותן. המקרא מציין את המקום כ"מדבר", מקום שמדבירים בו את הצאן, שיש בו בורות מים (לז, כ-כב).

בעבר, כל שבטי הבדואים בנגב היו נוודים ולכל שבט היה תחום נדידה משלו. נוכחות של כמה קבוצות רועים באותו תא שטח יצרה לא פעם עימותים על חלוקת משאבי הטבע המוגבלים. כדי למנוע חיכוכים נהגו הנוודים לתאם בניהם את הכניסה למקום המרעה. זה היה הרקע למתיחות שבין רועי צאן אברהם לרועי לוט:

"וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב… וְגַם-לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת-אַבְרָם  הָיָה צֹאן-וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי-רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" (בראשית יג, ב-ז).

התורה מספרת שאברהם ולוט היו באותה העת באזור בית אל, אזור הררי עם תכסית של חורש ים תיכוני, כנראה עם התיישבות דלילה. אולם בשל ריבוי הצאן שלהם, השטח לא הספיק ונוצר שם לחץ רעיה כבד. זאת לנוכח העובדה, ששטחי מרעה טובים, כמו בעמקים, היו תפוסים בידי עמי הארץ. המציאות היישובית הרגישה על רקע כושר הנשיאה המוגבל של שטחי המרעה ופלישה לשטחי המרעה של הכנענים היתה מסוכנת, כפי שפירש הרמב"ן  (יג, ז).

אברהם הציע לפתור את הבעיה בתוך המשפחה, ולא להפוך את זה למלחמה כוללת: "כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (יג, ח-ט). בעיה זו ופתרונה עלתה מאוחר יותר בין יעקב לעשו: "וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם. וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (לו, ו-ח). כושר הנשיאה המוגבל גרם לעשו להגר לאדום שבעבר הירדן. חבל ארץ זה היה ידוע כמתאים לרעיה, וזה היה הרקע לבקשת בני ראובן וגד להתנחל בעבר הירדן ואולי בכך למנוע  בעתיד חיכוך עם שאר השבטים (במדבר לו, א-ה).

(לך לך תשפ"א)