הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)גם אחרי אלפי שנים של קיום העולם – החוקים הבסיסיים שבו לא השתנו: בעלי העוצמה והכוח ניצבים בפני סכנה גדולה של ניצול העוצמות שלהם כדי להשיג מטרות אישיות פסולות. התורה עוסקת בזה פעמים רבות, כגון באזהרות לדיינים מפני עוצמתם של בעלי הממון (איסור לקיחת שוחד); פרשת המלך, המלמדת על סכנת "רום לבבו מאחיו", ועוד ועוד. משקל מיוחד ניתן בפרשה שלנו לניצול המיני על ידי בעלי השררה: "ויראו בני הא-לוהים את בנות האדם כי טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו", ובאחד מפירושי רש"י לאור חז"ל: "בני הא-לוהים – בני השרים והשופטים… כי טובות הנה – אמר רבי יודן: 'טבת' כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה… מכל אשר בחרו – אף בעולת בעל…".
מדוע ? כי הפיתוי גדול – פיתוי השליטה, פיתוי העריות, פיתוי הניצול; כיצד זה אפשרי ? כי יש בכוחם, במקום שלא מקובלת התפישה של "כקטון כגדול תשמעון", אלא שבעלי העוצמה מסוגלים לנצל את הכוח שיש בידם, ללא דין וללא דיין, שם האפשרות קיימת, ושם נעשים מעשי העוול. מניסיוני גם בפורום 'תקנה' וגם במקומות אחרים עולה כי הטענה שסכנה זו קיימת בכל מקום – נכונה היא; שהיא אורבת לכל בעל סמכות, לא רק סמכות מוסדית, אלא גם בעלי סמכות בתוך המשפחה עצמה, או במערכות החינוך – נכונה היא; שהיא אינה קשורה רק לשאלת גברים כלפי נשים, וכי יש בנים רבים שנפגעים – נכונה היא. לאמור – מה שאנו קוראים עליו כבר בפרשה הראשונה של ספר בראשית ממשיך לאורך ימי עולם, והוא מלווה אותנו עוד ועוד.
מדוע ? כאמור, המדרון החלק מאוד אורב בכל מקום בו יש כוח ועוצמה ופיתוי. וכיוון שזה העולם שבו אנו חיים – סכנת הנפילה לתהום הניצול והפגיעה תלווה אותנו לאורך כל ימי עולם. ומכיוון שכך, קיימת חובה מתמדת של יצירת מחסומים ובלמים, מאבק בלתי מתפשר, ושמירה מתמדת על מסגרת ועל תוכן שנועדו כדי שלא לאפשר את העוול ההרסני הזה. שכן פגיעה בגופו של אדם מותירה צלקת גופנית ונפשית שלעתים מזומנות מלווה את הנפגע לאורך כל חייו, והורסת את קשת האפשרויות הנמצאת בפניו. מדובר בנושא כה חמור, עד שאין אנו רשאים להתעלם ממנו כלל וכלל, וגם אין אנו רשאים לנכס אותו או לגייס אותנו למען מטרות אחרות, עד שהבעיה העיקרית תישחק ותוסתר.
וכיוון שהבעיה היא כללית – המערכה צריכה להיות כללית. היא צריכה לבוא לידי ביטוי בכללי התנהגות לכתחילה, בשמירה על הלכה ועל קודים שונים כדי לצמצמם את ההתפרצות, ובד בבד לדעת כי לעולם מסגרת התנהגותית אינה מבטיחה דבר, אלא רק מאפשרת התמודדות ביתר קלות; היא מחייבת עבודה מתמדת של בעלי העוצמה והכוח, שכאמור הם נמצאים בכל רמה כולל הרמה המשפחתית, כדי שלא ירום לבבם ולבבן מאחיהם ואחיותיהם; היא מצריכה הבהרה מדויקת שמצוות כיבוד אב ואם, כבוד תלמידי חכמים, כבוד מלכות וכדו' לא נועדו כדי להשתיק מאבק כנגד תופעות חמורות; היא מחייבת גם מאבק בניצול המערכה נגד הניצול למטרות אחרות, ועל ידי כך פגיעה חמורה ביכולת לרתום את כולנו לכך, ועוד ועוד. לעולם עלינו לזכור כי בסוף פרשתנו נאמר על הקב"ה שהוא (כביכול) התעצב על כך שברא את האדם שכך הוא נוהגו, וכמה הדבר הזה מלמד אותנו על החובה להצדיק את קיומו של העולם ביושר, באמת, ברגישות, בהגינות ובמניעה מקפת של פגיעות וניצול.
(בראשית תשע"ט)
