הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
יחסי הציבור ומומחי הרפואה בתקופת הקורונה משקפים בצורה נפלאה את המתחולל גם ביחסי הציבור והעולם הרבני. הציבור פוגש מוסמכי רפואה רבים, וכן היקף גדול של אלה שהוכתרו בתואר "פרופסור", כשהם חלוקים ביניהם על דברים רבים. כל אחד מהציבור יכול למצוא לעצמו את הדעה שהוא שסובר שהיא הנכונה ביותר והמתאימה ליותר למה שהוא חושב. לא זו בלבד, אלא שהוא גם מסוגל להצדיק את הקביעה מפני מה דווקא מומחה זה הוא היודע את התשובה הנכונה, ואילו אחר אינו מומחה בתחום המסוים הזה, או נגוע מסיבות פוליטיות, או כל נימוק אחר, ובלבד שהאפשרות שמתאימה למחשבתו מלכתחילה.
ברם, כל זה נכון רק לגבי חלק קטן, ובאופן טבעי גם המהודהד ביותר, של הציבור. נראה כי חלק אחר מהציבור נמצא במקום אחר: הוא אינו מחשיב את עצמו כיודע. הוא מאמין בכך שיש תחומי מומחיות, ויש משמעות לשאלה במי מדובר ומה הכשרתו בשעה שהוא מביע עמדה. חלק מהציבור אינו יודע את העמדה הנכונה, והוא נכון לשמוע ולקבל מהי ההדרכה הנכונה בזמן הזה. ברם, הוא תובע שיסבירו לו, ושהדברים יתקבלו על הדעת. לצורך זה יש חשיבות גדולה בשקיפות; בקוהרנטיות; ביכולת להציג את העמדות השונות ואת ההיגיון שבכל אחת מהן, ולנמק מפני מה נבחרה זו ולא נבחרה אחרת. וכשעושים זאת – אותו חלק של הציבור, שלדעתי הוא הגדול ביותר, אם כי איני יודע כיצד ניתן לבדוק זאת או להוכיח זאת, אכן משתכנע שכך צריך לנהוג. מהירידה המשמעותית בהיקף התחלואה נראה כי ביסודו של דבר הציבור מציית להוראות, על אף התמונה האחרת שמצטיירת באמצעי התקשורת – בדרך כלל בשל העובדה שדווקא הקצוות מהודהדים.
ובהלכה? מאוד דומה. הציבור פוגש רבנים רבים, וכן היקף גדול של המשמשים כפוסקי הלכה, כשהם חלוקים ביניהם על דברים רבים. כל אחד מהציבור יכול למצוא בעצמו את הדעה שהוא סובר שהיא הנכונה ביותר, ולקבוע על פיה את דרכו. לא זו בלבד, אלא שהוא גם מסוגל להצדיק את הקביעה מפני מה דווקא רב זה הוא היודע את התשובה הנכונה, ואילו אחר אינו גדול מספיק, או נגוע מסיבות פוליטיות, או חסר הבנה בהלכה או בנפש הציבור, כל נימוק אחר, ובלבד שהאפשרות שמתאימה למחשבתו מלכתחילה.
ואף על פי כן, יש חלק ענק של הציבור המבקש את דרכה של ההלכה, ואין הוא יורה את החץ ולאחר מכן מסמן את פוסק המקיף אותה. מול ריבוי הדעות הוא מבקש שיסבירו לו, ושהדברים יתקבלו על הדעת. לצורך זה יש חשיבות גדולה בשקיפות; בקוהרנטיות; ביכולת להציג את העמדות השונות ואת ההיגיון שבכל אחת מהן, ולנמק מפני מה נפסקה ההלכה לדעת פוסק ההלכה בדרך זו ולא נבחרה אחרת. וכשעושים זאת – אותו חלק של הציבור, שלדעתי הוא הגדול ביותר, אם כי איני יודע כיצד ניתן לבדוק זאת או להוכיח זאת, אכן משתכנע שכך צריך לנהוג, והוא עושה זאת בין כאשר מדובר על החמרה בהלכה והתנהגות תובענית, ובין כאשר מדובר בקולות בהלכה. דווקא עם עליית ההיקף העצום של המידע הנגיש – נפתחים שערים רבים להוראת הלכה, המודעים למציאות המשתנה הזו, והיכולים לשמוע ללמוד וללמד את כל דברי תלמוד התורה, ולהעצים את הציות להלכה והליכה בדרכה של תורה.
(לך לך תשפ"א)
