פרשת השבוע מקפלת בין קורותיה את סיפור הצלתו של לוט. המלאכים מגיעים לסדום. בשער העיר הם פוגשים את לוט שמפציר בהם להתארח בביתו. השמועה על דבר האורחים בבית לוט מתפשטת בקרב אנשי סדום, שמתקהלים, כולם "מנער ועד זקן כל העם מקצה", סביב ביתו של לוט ובפיהם תביעה אחת "איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם". לוט מבקש מהם: "אל נא אחי תרעו".
מסביר המדרש את בקשת לוט: "ויאמר אל נא. לשון בקשה…אל נא אחי תרעו. לא תעשו דבר זה כי רעה גדולה היא לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר ואיך אעשה (את) הרעה הגדולה הזאת". מפשט הכתובים וכך גם מובא במדרש, לוט מנסה לדבר אל לב האנשים, הוא פונה מבקש מהם שלא לפגוע באנשים שכן מדובר ברעה גדולה.
במסכת אבות דרבי נתן מובא: "הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו ואל תבוא לבין המחלוקת ואל תשתדל לראותו". כלומר, החובה המוטלת על האדם אינה מסתכמת רק בהימנעות ממחלוקת אלא צריך אדם להשתדל שלא לראותו. משמעות הדרישה 'לראותו' יכולה לקפל שני רבדים. רובד ראשון האדם בתפיסתו את העולם ובראייתו מזהה נקודות מחלוקות. והרובד השני מרחיק את האדם מלראות פיזית מחלוקות, יכול מעצם החשש שמא מתוך כך ייגרר האדם אל תוך המחלוקת בעצמו. קביעה זו מושתת על הנחת היסוד שמניח המדרש ולפיה: "אין שלום יוצא מתוך מריבה".
אלא שבמסכת אבות דרבי נתן מוצגת גם צידו השני של המטבע, הקובע לנו: "כל המטיל שלום בארץ מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו במרום". בספר 'שני לוחות הברית' מצינו שמוטלת חובה על כל אדם לעשות כל שביכולתו כדי להביא לשלום, וכך הוא כותב: "וכל מה שאדם יוכל לבקש סיבות לתווך השלום ולכבות אש המחלוקת יעשה".
ויתהה התוהה כיצד אפשר להותיר לקיטוב להתקיים כשיש לנו את מעלתו של מי שבורח מהמחלוקת, כפי שמלמדנו "רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר 'תולה ארץ על בלימה'".
בעת הזאת בה החברה הישראלית מפולגת והקיטוב החברתי מכרסם, עלינו לזכור את מעשיו של לוט, ואת הרצון לנסות ולהשתיק את גלי המחאה לא באמצעות קפסולה של 'צדק' אלא באמצעות קורטוב של חסד ורחמים. מתוך בקשה פשוטה 'אל נא' אחי', יהיו הדברים אשר יהיו, עדיין הצד השני נותר אחי. אם נזכור זאת נוכל גם לעשות צעד ענק לעבר הפיוס.
(וירא תשפ"א)