גנרל אורד וינגייט – קצין בריטי נועז, אמיץ ורב-תחבולות, שזכה לתהילה על פעולתו במערכות שונות בעיקר סביב מלחמת העולם השנייה. בהקשר הארץ-ישראלי אורד וינגייט רכש לעצמו מקום של כבוד בתולדות כוח המגן העברי הודות לפעילותו הצבאית במסגרת שירותו בארץ-ישראל בשנים 1936-1939, כאשר יזם שיטות פעולה חדשניות בלחימה בטרור הערבי. הוא הקים את פלגות הלילה המיוחדות שכונו אז "פלוגות האש" ואוישו על־ ידי מפקדים וחיילים בריטיים ונוטרים עבריים. על פעילותו בארץ-ישראל ועל אהבת ישראל שבו זכה לכינוי "הידיד". בישראל ישנם מספר מקומות ורחובות המנציחים את שמו, בין היתר כפר הנוער ימין אורד, שזכה להוות תחנת מעבר משמעותית לנערים רבים יוצאי אתיופיה. גם שבאדיס אבבה, בירת אתיופיה, ישנו בית ספר שנקרא על שמו של אורד וינגייט. מה הקשר בין האיש הזה לאתיופיה? נשוב לכך.
בשבוע הקרוב יחול צום עשרה בטבת. צום זה נקבע לזכר הטלת המצור הבבלי על ירושלים, המשכו בצום יז' בתמוז ושיאו בחורבן בית המקדש בצום ט' באב. יהודי אתיופיה לא חיו את תודעת החורבן. הם חיו בתודעה עמוקה של חלום, כיסופים ותשוקה לירושלים, חשבו שירושלים עודנה עשויה כולה מזהב, מהברז יוצא חלב, מקום אוטופי שאין בו שנאה ותחרות ומלא באהבת האדם.
מאז הקמת מדינת ישראל, בכ"ז בכסלו תשי"א צום עשרה בטבת קיבלת משמעות נוספת – הרבנות הראשית לישראל החליטה לציין את יום עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היזכור של הנפטרים.
הרבה שנים, ובעצם, עד היום – השואה מזוהה עם יהודי אירופה, כשבשנים האחרונות ישנו ניסיון להרחיב את ההתייחסות אף ליהודי צפון אפריקה. ואכן, ישנן עדויות שיהודים מתוניסיה נשלחו לאושוויץ, בלוב פעל מחנה ריכוז, ובמרוקו הוחלו חוקי אפליה על היהודים. אבל מה באשר ליהודי אתיופיה? לפני מספר חודשים כתבתי כאן שבאוגוסט 1943, בעיצומה של השואה, פנו מנהיגים יהודים מאתיופיה לקיסר היילה סלאסי קיסר אתיופיה בהצעה נועזת – לעזור ליהודים באירופה להימלט לאתיופיה ולארחם בכפרים אתיופים. מלבד זה השואה מתקשרת ליהודי אתיופיה בהיבט נוסף. לא רבים יודעים, אבל בשנת 1936 פלשו חייליו של מוסוליני, בן בריתם של הנאצים, לאתיופיה. שנה לאחר מכן, הגיעו החיילים האיטלקים לכפר ווגרה שרוב תושביו היו יהודים, שרפו את הכפר ורצחו 67 מאנשיו. אלבצ'ו אלמה, אחד הניצולים שהיום מתגורר בחדרה, חשף בעבר את סיפורו. אין ספק – יהודי אתיופיה שהיו "גם יהודים וגם שחורים" היו עבור היטלר טרף מצוין. אבל ככל הנראה, ברגע האחרון, האתיופים הפטריוטים עמדו, באופן מפתיע, מול חייליו של מוסוליני שהיו צבא עם ארטילריה ועם פרדות משא מיוחדות להובלת התותחים והצליחו באמצעים הדלים שעמדו לרשותם להביס ולהשפיל את מוסוליני עד עפר. כך על פי עדותו של אברהם עקיבא, ששימש כמתורגמן של וינגייט בקורס לסמלים עברים בעין חרוד ואחר כך היה לעוזרו האישי במערכה לשחרור אתיופיה מידי האיטלקים.
מתברר שוינגייט פיקד על צבא אתיופיה. הוא קרא לעצמו "מפקד הכוחות הבריטים והאתיופים", וקרא לכוח שלו "כח גדעון". וינגייט נקט שיטות של התקפות לילה עם יחידות קטנות וכך ככל הנראה לוינגייט היה קשר להצלת יהודי אתיופיה מידי המרצחים היהודים ועוזריהם בימי מלחמת העולם השנייה. על פי עדותו של ד"ר חיים פרי, נשיא פנימיית ימין אורד, מי שלחם לצידו של וינגייט היה פרופ' עמנואל תמרת, שלימים הפך לאחד מהמנהיגים הגדולים של יהודי אתיופיה. בסוף הכל מתחבר. ממש כמו פרשת השבוע שלנו, פרשת "ויגש".
וכאן המקום להגיד כי ראוי לציין ביום הקדיש הכללי את זכרם של יהודי אתיופיה שנרצחו במלחמת העולם השניה על ידי האיטלקים. יהי זכרם של הנספים ברוך.
(ויגש תשפ)