האדם לנוכח ניסיונות החיים

המשנה באבות קובעת: "עשרה מאמרות התנסה אברהם אבינו ועמד בכולם". רוב הפרשנים חותמים את הניסיונות בעקידת יצחק.

ניתן היה לצפות שלאחר שעמד בניסיונות, יישב אברהם תחת גפנו ותחת תאנתו וייהנה מכל אשר לו. אלא, שאשליית השלווה מתנפצת בפניו של אברהם ואחרי ניסיון העקידה הוא נאלץ להתמודד עם פטירת אשתו. שרה, לפי הרב סולבייצ'יק: "לא היתה רק בת זוגו של אברהם אלא גם חברתו. היא היתה חלק מאברהם, לא רק כרעיה אלא גם כתלמידה וכמורה. מפעם לפעם הם החליפו ביניהם את תפקידיהם".

פטירת רעיה אהובה עלולה לרסק את עולמו של האדם. אבל כדרכו של אב שכל מעשיו הם בבחינת "סימן לבנים", אברהם מלמדנו פרק בהתמודדות עם מצבים בהם הקרקע נשמטת מתחת למקום בו אנו עומדים.

לתפיסתו הרב סולבייצ'יק, תגובת אברהם היא עוצמתית. "אברהם הגדול והאמיץ לא אמר ולו מילה אחת כאשר נצטווה להקריב את יצחק בנו. הוא לא התמוטט ולא נפל על פניו מתוך ייאוש וכניעה. בשובו מן הדרך גילה ששרה אהובתו מתה. הוא התאבל על מותה של שרה, בכה והזיל דמעות. ועם זאת אברהם הבין, כי אין הוא יכול להמשיך ולבכות באורח היסטרי או לחגור לנצח את השק…כאשר היכה בו אסון, צריך היה לגלות אמונה בא-לוהים ולפעול בעוז רוח ובכבוד ההולמים את מעמדו. 'ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמור', אברהם קם מן האפר, השליך את השק שבו התעטף, יישר את גבו, הרים עיניו כלפי שמים ולחש: אכן כל עוד אתה עמדי אני חש שאני חזק וחסון. ואני נאמן לך"

מהייסורים יש לצמוח, ובהקשר זה חיבור מעניין מציג הרב יונתן זקס זצ"ל, שהשבוע התבשרנו על הסתלקותו, בין מוזיקה לבין ייסורים, וכך הוא מלמדנו: "סיפורי חיים אלה מרמזים לנו שאושר אינו העדרו של סבל, אלא היכולת ליטול את צמרותיו המרוסקות של הסבל ולהפוך אותן למוזיקה; לחלץ ממעמקיה האפלים של הנפש יופי מלוטש שהוא הנעלה בהישגיה של רוח האדם. ממלכה זו של כאב צמחו כמה מהגדולים במזמורי תהילים ורבות מיצירות האומנות היפות ביותר".

תהליך הנביטה בטבע מלמד אותנו שהצמיחה מגיעה רק אחרי שקברנו את הזרע באדמה, רק אחרי שאותו זרע עובר תהליך בתוך האדמה, הוא מתעורר ויוצא ממעמקי האדמה אל חיים פעילים. זהו אולי המסר והמאבק התמידי שאדם צריך להתפלל תמיד שלא להגיע למצבי ניסיון וייסורים בבחינת "לא הם ולא שכרם", ואם כבר הם כאן, הרי שמהם הוא צריך להיבנות ולצמוח.

(חיי שרה תשפ"א)