הקסם של המוזיקה

את השפעתה של המוזיקה על בני האדם, אפשר בהחלט לתאר כקסומה. קשה להבין כיצד שילובים מסוימים של צלילים וקולות, מסוגלים לעורר בנו רגשות כה מגוונים וחזקים. המוזיקה יכולה לגרום לנו לחוש שיש לנו כנפיים, למלא אותנו באומץ וגבורה, לגרום לנו להזיל דמעות יגון, להשפיע עלינו להתנהג בטקסיות מאופקת או להתפרע ללא גבולות, לעורר בנו אהבה, תקווה, פחד, שמחה, צער או כל רגש ותחושה אחרים. מוזיקה ממלאת מקום מרכזי באירועים חגיגיים בכל העמים והתרבויות משחר ההיסטוריה. היא יכולה לשנות את מצב הרוח, ואף להביא תועלת רפואית לגוף ולנפש. הכוח שלה כמעט חסר גבולות. הגר"א אמר שאת רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים אי אפשר לדעת בלעדיה, ועל ידה יכולים בני אדם למות, בכלות נפשם בנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה (הקדמה לספר פאת השולחן, לר' ישראל משקלוב).

כמו בעניינים אחרים הקשורים לנפש האדם, גם כאן הניסיונות להסביר את עוצמתה של המוזיקה בצורה אבולוציונית, כאילו התפתחנו לאהוב מוזיקה בגלל שהיא איכשהו מועילה לקידום רבייה, להפחדת טורפים וכדומה, הנם מגוחכים בעליל, ואינם מסבירים כלל את העומק, הגיוון והעוצמה של השפעת המוזיקה עלינו. בלית ברירה טוענים פסיכולוגים כמו סטיבן פינקר שהשפעת המוזיקה היא כמו "עוגת גבינה שמיעתית" – דהיינו, תוצר צדדי ומענג של יכולת הדיבור שלנו, ללא תועלת אבולוציונית משל עצמה. מנקודת מבטנו, הסקת המסקנות היא הפוכה: העובדה שאנו מושפעים כל כך ממוזיקה מעידה על כך שיש בנו משהו מעל ומעבר לסתם מכונת רבייה והישרדות.

המוזיקה קשורה לנשמה האלוהית שבנו, לחיבור שלנו להרמוניה של הבריאה, וזו הסיבה שאנו מתפעלים ממנה. זוהי השפה של הנפש, אולי של הבריאה כולה, שמבטאת רעיונות ורגשות מעבר למילים. המוזיקה נוגעת בטרנסצנדנטי, במה שלא ניתן לבטא בשפה. היא מזכירה לנו את העולם העליון ממנו הגענו, את שירת המלאכים ואת מוזיקת הספירות.

בדורנו אנחנו מוקפים במוזיקה במידה שלא ניתן היה לדמיין בעבר. בלחיצת כפתור אנחנו יכולים לשמוע את מיטב היצירות המוזיקליות מכל הזמנים. עלינו להיזהר ולא לתת לשפע הזה לשחוק את רגישותנו. קשה להתפעל ממוזיקה כמו בעבר, אבל הקסם שבמוזיקה עדיין חי ופועל, ואנו יכולים להשתמש בה כדי לרומם את נפשנו.

(חיי שרה תשפ"א)