הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)ד"ר אורי שוורצמן הוא רופא ופסיכיאטר ישראלי, שחי במשך תקופה ארוכה בין השבטים הפרימיטיביים באפריקה. בספרו "רופא לבן, אלים שחורים" הוא מתאר את החוויות המעניינות שיצר עבורו המפגש בין עולמו המערבי-מודרני, לבין עולמם השונה כל כך של האפריקנים, המלא בכישוף, שדים, כוחות מיסטיים ואלילים.
אחד הדברים שאהבתי בספר הוא הפתיחות שמגלה שוורצמן כלפי אותן אמונות ודעות, שרוב האנשים המערבים היו דוחים על הסף בזלזול מבלי לשקול אפילו. כפי ששוורצמן מתאר, הוא עצמו הגיע לאפריקה מלא בתחושת עליונות מתנשאת, ורחש ספקנות וציניות כלפי כל "אמונות ההבל" של הילידים בדבר מכשפות ושדים. ואולם, ככל שלמד להכיר את האפריקנים טוב יותר, וככל שרבו התופעות המוזרות והבלתי מוסברות שאליהן נחשף – הלכה הציניות שלו והתפוגגה, והוחלפה בהדרגה בתחושת ענווה כלפי אותה תרבות שונה, ובהכרה בכך שאולי אכן ישנם דברים שהמדע המערבי אינו מסוגל להסביר.
ובאמת, הספר מלא בתיאורים של אירועים מוזרים ביותר, מכישוף ועד שדים, ששוורצמן היה עד להם באופן אישי: אנשים אחוזי דיבוק שהחלו לפתע לדבר באופן רהוט בשפות שלא שמעו מעולם, מכשף שהצליח לשלוף קליע רובה מגופו של אדם ללא כל ניתוח, רופאת אליל שידעה תמיד לקבוע את מין העובר באמצעות ליקוק המזרון שהמעוברת שכבה עליו, ועוד. למרות ניסיונו להציע הסברים מדעיים, שוורצמן מודה בכך שהסבר זה נראה לעתים בלתי מתקבל על הדעת – ואולי דווקא ההסבר האלטרנטיבי, העל-טבעי והמיסטי של האפריקנים, עשוי להיות הנכון. הוא אמנם לא מאמץ את השקפת העולם האפריקאית, אבל גם אינו דוחה אותה על הסף, ונראה שהוא בהחלט נוטה להאמין לפחות לחלק ממנה. אולי באמת יש כוחות כישוף, ויש שדים ורוחות שמשתלטים על אנשים; על סמך מה אפשר לטעון בוודאות שאין דבר כזה?
דוגמא לגישה הפוכה מזו נמצאת בספר "הנזיר והפילוסוף", שהוא למעשה שורת דיאלוגים בין הפילוסוף הצרפתי, האתיאיסטי והספקן, ז'אן פרנסואה רוול, לבין בנו מאתייה, שהיה ד"ר לביולוגיה ונעשה נזיר בודהיסטי. רוול, כצפוי, מגלה ספקנות רבה כלפי האמונות הבודהיסטיות בטלפתיה, גלגול נשמות וכדו', וטוען שהוא רוצה הוכחה לכך. גם לאחר שבנו מעיד בפניו על דברים שראה באופן אישי, על מקרים בהם ילדים שזוהו כגלגול נשמתו של נזיר שנפטר ידעו לקרוא לכל אחד מחבריו של אותו נזיר בשמו בפעם הראשונה שנפגשו – ממשיך רוול לטעון שזו לא הוכחה, אלא אולי רק עדות היסטורית, ומתרץ תירוצים מפולפלים שכל מה שעומד מאחוריהם הוא פשוט הסירוב להכיר בקיומה של מציאות מטאפיזית. בנו מזמין אותו בפשטות לבוא לחיות זמן מה במנזר, ולהיווכח בדברים הללו במו עיניו; אבל את זה כמובן הפילוסוף לא יעשה. הרבה יותר נוח לשבת בכורסה ומשם לקבוע בבטחה מה קיים ומה לא, ולהטיל ספק בכל מה שלא מופיע בסלון ביתך.
אחת מהרעות החולות של השקפת העולם החילונית-מטריאליסטית היא בדיוק אותה התעלמות מכל תופעה שסותרת את אמונתה (או את כפירתה), עד כדי היתלות בתירוצים דחוקים – העיקר שלא יצטרכו להודות שאכן קיימים דברים כמו נשמות\שדים\כישוף\אלוקים וכן הלאה. העולם מלא פלאים, ניסים ומסתורין על כל צעד ושעל, אבל המטריאליסט הספקן יאטום את עצמו מפני כל אלה, וישכנע את עצמו ש"חייב להיות הסבר הגיוני", גם אם אין לו שמץ של מושג מהו. ובניסיונו למצוא הסברים שכאלה, הוא יוצר תיאוריות מוזרות והזויות בהרבה מאשר קיומם של אותם דברים "לא הגיוניים" מהם הוא מבקש לברוח. ולזה קוראים "רציונאליזם".
כמו שכתב ההוגה הבריטי גילברט קיית' צ'סטרטון, בספרו "אורתודוקסיה": "הלוגיקן המורבידי מנסה להפוך את הכל למובן, ומצליח להפוך את הכל למסתורי; המיסטיקן מאפשר לדבר אחד להיות מסתורי, ואז הכל נעשה מובן".
(וארא תשעו)
