אלוקים הוא לא חייזר

רוב הבעיות באמונה והריחוק מאלוקים בימינו, נובעות מהתפיסה השגויה הרווחת כאילו אלוקים הוא חייזר, ולכן חשוב להדגיש ולהבין שהוא לא.

לפי התפיסה הרווחת בקרב רוב הציבור, שלא מעמיק באמונה, אלוקים הוא חייזר. זאת אומרת – מדובר באיזו "ישות" מוזרה ורבת עוצמה, שמרחפת אי שם בשמים, ויש לה את היכולת והכוח לברוא עולמות. כמו שמדען מתעסק עם חיידקים במעבדה, כך אותו אלוקים מתעסק בבריאה של כל מיני יצורים, ואחרי שהוא בורא אותם הוא עושה עליהם ניסויים, נותן להם הוראות, ממית ומחיה אותם כרצונו, וכן הלאה.

במילים אחרות, תפיסת "אלוקים החייזר" רואה את אלוקים כישות נפרדת מהבריאה, וממילא נפרדת מאיתנו, שהקשר היחיד בינינו לבינו הוא טכני – הוא זה שיצר אותנו. אבל זה שחייזר מסוים הוא מאד חזק ומסוגל לברוא עולמות ויצורים, לא הופך אותו לצודק או מוסרי, ולא מעניק לו את הזכות לצוות עליהם או לעשות להם כרצונו. ומכאן מגיעה התנועה הנפשית של המרד נגד אלוקים, של הכעס עליו בשל הסבל שקיים בעולם, ושל השאלה "למה בכלל אני צריך לעשות מה שהוא אומר?". יש כאלה שכועסים עליו, יש כאלה שאדישים כלפיו, יש גם כאלה שאוהבים או מעריצים אותו – אבל כל מאמיני "אלוקים החייזר" מתייחסים אליו כאל ישות חיצונית וזרה שמנסה לשלוט עליהם.

אבל בתפיסות התאולוגיות המעמיקות יותר, אלוקים בהחלט אינו חייזר המתעסק בבריאת עולמות במעבדה שלו. אלוקים הוא מקור הכל: כל הבריאה נובעת ממנו, לא כיצירה חיצונית ונפרדת אלא כהמשכה פנימית, כמו מחשבה הבוקעת ממעמקי נפשו של האדם. ממילא, אלוקים אינו מנותק מהבריאה אלא שורה בה בכל רגע, כשם שהאדם מצוי בתוך מחשבותיו. ומה שהכי חשוב – בני האדם אינם יצירות נפרדות שהוא ברא, כמו הגולם מפראג או היצור של פרנקנשטיין, אלא הם חלק ממנו. כל הנשמות האנושיות הן ניצוצות ורסיסים מתוך האלוהות, חלק אלו-ה ממעל. היחס בין האדם לבין אלוקים הוא לא כמו שתי ישויות זרות, אלא כמו היחס בין טיפה לים, או בין תא בודד לגוף – אנחנו חלקים מהמכלול השלם והאינסופי שהוא אלוקים.

צריך כמובן להעמיק הרבה במשמעות הדברים, אבל ברגע שמבינים אותם, כל היחס משתנה.

(וירא תשפ"א)