השבוע נתקלתי בהודעה קטנה באחד מהאתרים ברשת: טליה מרדיקס, אשה בת 54 נהפכה לאמא לאחר טיפולים רבים וילדה תאומים.
למה אנחנו לא מקבלים הודעות כאלו בראש החדשות? בפריים טיים? שכולם יידעו שניסים קורים לא רק באגדות ושיש פעמים שהשמיים הם באמת הגבול ואפשר לגעת בירח?
כל כך הרבה פעמים נתקלנו בתקרות זכוכית ובמציאויות שנראו לנו כבלתי עבירים בעליל.
כל כך הרבה פעמים התמודדנו מול מבחנים ואתגרים לימודיים שגרמו לנו להרגיש כל כך קטנים וחסרי אונים וטפטפו לנו בקביעות את התחושה שאין מצב בעולם שנצליח לעבור את המכשולים הללו, כי זה גדול עלינו.
כל כך הרבה פעמים היינו שם בדייטים, מכלים את כל כוחות הנפש שלנו רק בשביל לגלות אחרי ימים ושבועות ולפעמים גם חודשים שהקשר הזה שחשבנו שהוא האור בקצה המנהרה והגאולה הפרטית שלנו, לא היה אלה אחיזת עיניים בדרך לעוד שיברון לב, עד שכבר חשבנו שהשאלה המרכזי בנוגע אלינו היא לא 'מתי' נתחתן אלא 'האם' בכלל נתחתן.
ואם היו שואלים כל אחד מאיתנו: מה באמת הסיכוי שאישה בת 54 תיכנס להיריון? היינו מן הסתם נזכרים בכל שאר הדברים שהפסקנו להאמין שיום אחד הם יקרו לנו, כי עובדה שעד עכשיו תמיד נכשלנו במבחן הזה, ועובדה שאנחנו עדיין רווקים, ועובדה שעד עכשיו אותה אשה בת 54 לא הצליחה להיכנס להריון, השקיעה את הכל בעניין, ופתאום היא מגלה שהיא בהיריון.
ופתאום החיים מראים לנו את הצד הקסום והיפה של המשפט שאומר ש'בחיים האלו הדבר הכי בטוח זה חוסר הוודאות' שתקף לכל הכיוונים.
ופתאום אנחנו בעצם מגלים שאנחנו לא יודעים כלום גם על עצמנו. על היכולות שלנו. כל החיים שלנו ובעיקר על ההסתברויות שכל כך הפחידו אותנו וכיבו לנו את הניצוץ הזה שכל כך רצה להאמין.
אז אם הילדים שלכם לא שמעו על הבשורות האלו, עכשיו זה הזמן לתפוס אותם לשיחה ולספר להם על אישה בת 54 שילדה תאומים ונתנה תקווה לעוד כל כך הרבה אנשים שהסטטיסטיקה וההסתברות הצליחו לייאש אותם ולגרום להם לחשוב שלהם זה לא יקרה.
כי בעולם שפוי ותקין יותר, מהדורות החדשות היו נפתחות עם הבשורה המשמחת הזו, אבל אצלנו, כנראה שהצד היפה של החיים פחות מעניין.
אז הגיע הזמן לצעוק את הידיעה הזו ולפזר אותה כמו מים לנפש צמאה שכולם ישמעו ויבינו ויפנימו:
בחיים האלו אין דבר כזה אין דבר כזה. וזה נכון בעיקר גם לחלק היפה והקסום שלהם.
(חיי שרה תשפ"א)