אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)
נערה בת 14 קפצה אל מותה בחולון בגלל חרם.
אני כותב שוב למי שלא הבין או לא רוצה להבין: נערה בת 14 קפצה אל מותה בגלל חרם.
איך זה יכול להיות שהלימודים לא מושבתים בגלל שנערה בת 14 קפצה אל מותה בגלל חרם של תלמידים? איך זה יכול להיות שאנחנו מרשים לעצמנו לאבד חיים של נערה ולא מבינים שחוץ מהטרור ומתאונות הדרכים, יש לנו כאן עוד גורם דומיננטי שלא מפסיק להפיל חללים בקרב מיטב הילדים שכל העולם לפניהם? איפה חברי הכנסת שיצרחו במליאה על החיים שאינם? למה הדגל של ישראל עדיין מונף בגאווה ולא מורד לחצי התורן? למה הבורסה לא מפסיקה את הפעילות שלה והתנועה מושבתת? ממתי ערך החיים נהפך כאן לכל כך מובן מאליו?
מה עוד צריך להיות כאן עד שנתעורר?
***
נדמה לי שאיך שלא אהפוך את זה, השיר 'יוניקורן' של נועה קירל הוא לא בדיוק כוס התה שלי.
פחות התחברתי לסאבטקסט שהושפרץ וניתז עליי מההפקה המושקעת.
אולם, מבלי להיכנס לתפיסת העולם דרכה נרצה למדוד את רמת החושפנות והמסרים של הריקוד המדובר, יש בכל זאת נקודה אחת שנדמה לי שאסור לנו לפספס אותה גם מבעד לוויכוחים אודות מידת החשיפה ואורך הלבוש של קירל ורקדניות השיר: תנאי הפתיחה המורכבים משהו של נועה קירל ואיך שהיא הצליחה בדם ידע ודמעות לחצוב את דרכה לעבר הפסגה. אז הנה כמה דברים שלא כולם יודעים על נועה:
כמה מבין הילדים שמעריצים אותה יודעים שנועה נולדה כילדה חולנית מאוד עד כדי כך שההורים שלה היו צריכים לשנות את שמה מנויה לנועה?
בגיל 10 הלכה נועה לדיאטנית ולפני כן התמודדה על מקום ב'בית הספר למוסיקה' ונכשלה באודישן הראשון. ומה היא עשתה? הרימה ידיים? לא ולא. היא החליטה להירשם לשיעורים לפיתוח קול.
בהמשך, בריאיון שהעניקה, נועה סיפרה שהיא אוהבת לאכול המבורגר והעבירה מסר לאלפי נערות שהרגישו שהן שמנות מידי (הנתונים על פי אליאב אללוף).
בואו ניגע בנקודה: אם אין לכם מושג על מה אני מדבר ו'יוניקורן' לא אומר כלום לילדים שלכם אז אתם מוזמנים לעבור הלאה.
אבל, אם הילדים שלכם נמצאים בין עשרות אלפי תלמידים ותלמידות ובני נוער מהציבור הדתי לאומי שצפו בשיר של נועה ועקבו אחרי האירוויזיון יש כאן הזדמנות לשלושה מסרים חינוכיים שכדאי לכל הורה ומורה לאמץ בשביל להעביר אותם לילדים ותלמידים שלו:
- נכון שאלוקים חילק לכל אחד את הקלפים שלו ואלו הם תנאי הפתיחה שאיתם הוא יצטרך להסתדר בחיים, ובכל זאת, כדאי לנו לזכור שהקלפים שקיבלנו לא מעוצבים בצורת סימן קריאה ויש לנו מה לעשות איתם. תכונות כמו נחישות, הקרבה ומוטיבציה שוות לפעמים הרבה יותר מאשר עוד כמה סנטימטרים לגובה או בית מבוסס במיוחד. הגמרא בנדרים דף פא אמרה לנו כבר: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". תנאי הפתיחה שלכם הם לא רחוב ללא מוצא ורק אתם תקבעו לאן תיקחו אותם.
- 2. כשאתם נתקלים בדלת שנסגרת לכם בפרצוף, אל תיבהלו, תרימו ידיים או תתחילו להספיד את עצמכם. פשוט כמו מים, תחכו לפתח הראשון והקטן שתראו בשביל להשתחל דרכו פנימה. לכו תדעו איפה ואיך זה ייגמר. הרבה אנשים היו מרימים ידיים נוכח הסירובים והדחיות שנועה נתקלה בהם.
- 3. תקבלו את עצמכם כמו שאתם ותהיו גאים בזה. יש כל כך הרבה אנשים שאפילו מתביישים לומר שהם אוהבים המבורגר כי זה לא תמיד נשמע טוב ותמיד עדיף לספר שאת אוהבת שייק ירוק ולהתפרע עם איזו כוס מים טובה. נועה קירל אמרה בגאווה שהיא אוהבת המבורגר והסאבטקסט לא היה יכול להיות ברור וזועק יותר: 'אני לא מהטיפוסים שמרעיבים את עצמם. אני מי שאני ואני שמחה וגאה בזה.'
ואם אתם חושבים שזה מסר שלא תופס מים, אתם מוזמנים להיחשף לנתונים הקשים אודות אלפי בני נוער שסובלים מהפרעות אכילה ועושים הכול בשביל להחביא את העטיפה שהם נולדו לתוכה.
בדרך כלל, וזה כלל ידוע שכל מחנך והורה מכיר, אנחנו צריכים לעבוד קשה מאוד בשביל לפתוח את הלב של הנוער בכדי שיהיה כלי לקבל את המסרים שאנחנו רוצים להעביר לו.
במקרה של נועה קירל והנוער שמעריץ אותה, הלבבות כבר פתוחים וכל מה שנשאר זה להכות בברזל בעודו חם.
אכתוב שוב: בוודאי שיש מה לדון ולדבר אודות רמת הפרובוקטיביות של השיר, מי התחבר יותר ומי פחות ובעיקר מה צרם לכם בגימור הסופי שלו, אבל אם הילדים והתלמידים שלכם רואים את עצמם כחלק מהמעריצים שלה, זה יהיה פספוס לא לקחת את הנקודות הללו מהאישיות המיוחדת של נועה קירל.
נקודה למחשבה.
(במדבר תשפ"ג)
