אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)שמעתי הורים שלא רוצים שהילדים שלהם ייחשפו לסיפורי החטופים שחזרו. שלא יהיו להם סיוטים. שלא ייחשפו למראות שהם לא רוצים לחשוף. אני מקבל. פסיכולוגים ומומחים לדבר ממליצים למדר את הילדים, אז מי אני שאחלוק אליהם. ובכל זאת, תרשו לי לשתף אתכם בחלום שלי:
בחלום שלי אוהד מונדר בן ה-9, החטוף הישראלי שחגג לפני שבועיים את יום הולדתו בשבי ושוחרר השבוע, עושה סיבוב הרצאות בין בתי הספר ושואל את ילדי ישראל: "מה החלום הכי גדול שלכם?"
וילד אחד עם שיער ג'ינג'י מתולתל עונה לו: "החלום שלי? שההורים שלי יקנו לי כרטיס טיסה מסביב לעולם ושאבקר ביורודיסני במשך שלושה ימים רצופים!"
וילדה אחר, עם משקפיים, תענה לו: "החלום שלי? שההורים שלי יקנו לי סוני פלייסטיישן 5 וייקחו אותי לתחרות גיימינג מסביב לעולם"
וילדה נוספת, עם שתי צמות, תשיב לו: "החלום שלי להיות מיליארדרית ולדעת שאני יכולה לקנות את כל מה שבא לי!"
ואז אוהד מונדר בן ה-9 יסתכל לכל הילדים הללו בעיניים ויגיד להם: "אתם רוצים לשמוע מה היה החלום הכי גדול שלי כשהייתי בשבי? פשוט לישון במיטה שלי, בבית שלי עם הכרית והשמיכה שלי. ואם היה לי מיליארד דולר, הייתי משתמש בכל הכסף שלי בשביל לקנות את החופש והחירות שלי!".
עדיין לא מבינים על מה אני מדבר?
תשאלו את הילדים שלכם מתי יצא להם בפעם האחרונה להרגיש שיש להם מיליארד דולר ביד בכל יום שבו הם מתעוררים לחירות אחרי שישנו במיטה שלהם. יודעים מה, עזבו רגע את הילדים שלכם, מתי יצא לכם להרגיש שיש לכם מיליארד דולר ביד בזה שאתם רואים את השמיים הכחולים ולא את האפור של הבטון של מנהרות החמאס?
"יודעים מה היה החלום הכי גדול שלי כשהייתי בשבי? פשוט לישון במיטה שלי, בבית שלי"
אנחנו יכולים לאכול את הראש לילדים שלנו על משמעויות בחיים ועל אושר, על הערכה של דברים שהם לא מובנים מאליהם ועל עוד משפטים נורא יפים שנשמעים טוב, אבל ת'כלס, ביומיום נראה שגם אנחנו וגם הם לא באמת נהיה מרוצים מהחיים שלנו.
כי עד שלא נשיג טסלה חדשה ועד שלא נצליח לרכוש דירה ועד שהילדים שלנו לא יתקבלו לטכניון ועד שלא נהיה מסודרים, לא באמת נהיה מאושרים. זה גדול וחזק מאיתנו. אבל אוהד מונדר בן ה-9 היה שם. וראה. וחווה. והרגיש. ונשם את הטחב ושמע את שלשלאות הברזל והוא יודע להעריך את הדברים החשובים בחיים: את החופש. את התנועה. את היכולת ללכת לאן שאתה רוצה מבלי ששתי גורילות מהחמאס יסתובבו לידך.
אוהד מונדר בן ה-9 ויתר החטופים והשבויים קיבלו את מתנת הפרופורציות בחיים, וכעת הם יודעים מה חשוב בחיים – ומה חשוב יותר.
ושדווקא לדברים הכל כך פשוטים הללו שכולנו, אנחנו והילדים שלנו, לוקחים אותם כמובנים מאליהם, דווקא הדברים האלו הם יקרים מכל ערך וכלל לא מובנים מאליהם.
אם הייתי יכול, הייתי לוקח כל אחת ואחד מהשבויים והחטופים ומפגיש אותו לשיחה עם ילדי הכיתה שלי. שיראו מגוף ראשון איך נראה אדם שפתאום מבין ששום דבר בחיים האלו הוא לא מובן מאליו, שאין דבר יקר יותר מאשר היכולת שלך להחליט על החיים של עצמך.
אז הורים ומורים יקרים, גם אם אתם רוצים למנוע מהילדים שלכם לחוות את סיפור חזרת השבויים, עשו לעצמכם ולהם טובה ותתחילו לדבר איתם על מתנת הפרופורציות שהשבויים קיבלו בשבי. זה הולך להיות אחד מהשיעורים החשובים ביותר שהחטופים החוזרים יכולים להעניק לנו, האנשים שלא טעמו את טעם השבי.
