לֵךְ מֵעִמָּנוּ

"וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים… וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם…" [פרשת תולדות].

במדבר החם והיבש, מצליח אבי האומה יצחק במסירות ובעקשנות לחפור ולהשמיש בארות מים שיביאו ברכה, פריחה, פרנסה וחיים לכל יושבי הנגב מכל העמים והשבטים שבאזור.

אלא שהשנאה, הקנאה, והאנטישמיות היו חזקים יותר מהברכה שיש בבארות המים החדשות. במקום לחבק ולשתף פעולה, תגובתם הייתה סתימת הבארות וגירוש- "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר".

יש שראו במאורע הזה את תחילתה של האנטישמיות ההיסטורית, כאשר בשם השנאה חסרת ההסבר והתכלית מוכנים האויבים להישאר בעצמם בלי מים, ולגרש את אלו שכל רצונם היה להביא מים וברכה לאזור לטובת כולם.

ליל הבדולח – Kristallnacht– לפני 82 שנה בדיוק, נובמבר 1938 [ט"ז בחשוון תרצ"ט], התנפצו לא רק הזגוגיות של כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, ושל אלפי בתי עסק בבעלות יהודים, וחוללו בתי קברות רבים. בלילה הזה התנפצו גם התקוות והחלומות של מיליוני יהודים שחיו מאות שנים רבות ברחבי אירופה, ושהשלו את עצמם כי הם בני אדם שווי זכויות שהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, ושעתידם שם.

ליל הבדולח, בו נרצחו כ-1,500 יהודים ונעצרו 30,000 יהודים, היה סטירת הלחי הפיזית הראשונה והמשמעותית ליהדות גרמניה, שלוש שנים לאחר חוקי נירנברג, שהיוו את סטירת הלחי החוקתית, המשפטית והחברתית הראשונה.

4,000 שנה לאחר שהופיע אברהם אבי האומה היהודית בעולם, וסבל גם הוא מהתקפות שנאה ואנטישמיות, ולאחר סתימת בארות המים שחפר יצחק, נגעי השנאה והאנטישמיות לא רק שלא עברו מן העולם, אלא שפעמים נדמה והם רק מתעצמים.

אולי חלק מחשבון הנפש הגדול והחישוב מסלול מחדש שהקורונה מאלצת אותנו לעשות, כל אלו צריכים להיעשות גם בנושא הזה של קיום עתיד יהודי בגלויות השונות. אולי הדי זגוגיות הבדולח המתנפצות המהדהדים בחלל האנושות בכלל והעולם היהודי בפרט כבר 82 שנה, צריכים לעורר אותנו ולהזכיר לנו מהו הבית הטבעי הלאומי שלנו ומהי כוחה של שנאה.

את המציאות ההיסטורית הזו ניתן לנצח רק באחדות, בדיבוק חברים, ברעות, בעשיית טוב, וביצירת חברה למופת, שתדע להגדיר לעצמה חזון, ותשכיל לצעוד להגשמתו מתוך רוממות רוח, כבוד ואהבת אדם.

זו הדרך לפתוח מחדש את בארות המים שנסתמו כדי שיביאו ברכה לאנושות כולה, וזו הדרך היחידה להדביק ולחבר מחדש זגוגיות בדולח שהתנפצו בלילות האפלים של ההיסטוריה בכלל, ולפני 82 שנה בדיוק בפרט.

(תולדות תשפ"א)