על לאום ומדינת לאום

במהלך הריונה חווה רבקה פעילות מוגברת של העוברים- "ויתרוצצו הבנים בקרבה". נמסר לה, שהתרוצצות זו היא בעלת רעיון אידיאולוגי מכוון שעניינו: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ". המושג 'לאום' בפסוק מובן בתלמוד הבבלי כמלכות: "ואין לאום אלא מלכות". גישה זו כובשת לה מקום בקרב מתרגמי המקרא הבולטים, יונתן בן עוזיאל ואונקלוס, ובקרב רבים מפרשני המקרא.

הרש"ר הירש מוסיף ש"לאום הוא המדינה". כלומר, המושג לאום במובנו המודרני בחברות שאינן מאופיינות במשטר מלוכני, בא לידי ביטוי בהגדרת 'מדינה'. ואם לאום עניינו מלכות הרי שרבקה מתבשרת, בפשטות, שפרי ביטנה מכיל מלכויות נפרדות. כפי שמשמיענו הספורנו: "שיהיו גם כן נבדלים במלכות".

מה עיקר תכליתה של המלכות הישראלית? מסביר הראי"ה קוק: "תכלית המטרה של הלאומיות של ישראל אינה חזקינו לעצמינו וכבישת העמים וכיוצא בזה, דברים שכל העמים משתוקקים להם מרוב אהבת עצמם, כי אם מפני שהלאומיות שלנו מביאה ברכה ושלימות לכל העולם כולו. על כן בתחילת בניינה, שסוף מעשה במחשבה תחילה, היא בשביל תקנת ואהבת כל המין האנושי".

מרתקים בהקשר זה דבריו של הרב יששכר שלמה טייכטל, המוכר בחיבורו 'אם הבנים שמחה', שמבקש להגדיר את ייעודה של הלאומיות הישראלית: "טעות הוא ביד אלו המאמינים שדי לנו, חס וחלילה במושג הלאומיות לבד…כי גם לשאר העמים יש מושג הלאומיות, ורק על ידי מושג התורה אנו נפלאים מהם"

הרש"ר הירש משמיענו: "אומות שונות לא תמיד יוצרות מדינות השונות באופיין זו מזו. אירופה מונה עמים רבים, ואעפ"כ רוב מדינות אירופה דומות במהותן ובאופיין היסודי. לרבקה נאמר, כי שני גויים בבטנה, המייצגים שתי שיטות חברתיות שונות. המדינה האחת תיבנה על רוח ומוסר, על נשמת האדם באדם. כנגדה, חברתה תבקש להיבנות על ערמה וכוח. רוח וחיל, מוסר וכוח יהיו ניצבים זה מול זה; ועוד מיום היולדם ייפרדו לדרכיהם המנוגדות. בגבור המדינה האחת, תיחלש חברתה, וכף המאזנים תעלה ותרד ללא הרף, ללא הכרעה בין 'לאום ולאום'. ההיסטוריה כולה אינה אלא מאבק אחד: ידו של מי תהיה על העליונה, יד הסייף או יד הספר, יד ירושלים או יד קיסרין".

מכאן טעות היא לחשוב שהגדרת הלאום הישראלי יש בה כדי לפגוע במיעוטים בחברה הישראלית, אלא, ובהתאם לתפיסה היהודית, תכליתה זו מבקשת לחדד את העיקרון והחובה הישראלית 'לתקן עולם במלכות שדי'.

(תולדות תשפ"א)