נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)"וַיָשָב יִּצְחָק וַיַחְפֹר אֶת בְאֵרֹת הַמַיִּם אֲשֶר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָביו וַיְסַתְמוּם פְלִּשְתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵמוֹת כַשֵמֹת אֲשֶר קָרָא לָהֶן אָביו. וַיַחְפְרוּ עַבְדֵי יִּצְחָק בַנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָם בְאֵר מַיִּם חַיִּם" (פרק כ"ו פס' י"ח- י"ט).
פרשת השבוע, מזמנת לנו מפגש רגשי, בלתי שגרתי, כמעט סמוי, של יצחק, עם אברהם אביו.
סיפור טמון בפסוקים אלו. דרמה שקטה המגלמת בתוכה יחסים בין בן לאביו שנפטר, בין פעם להיום, בין אדם לעצמו.
***
בארות אברהם – כמורשת
הפסוק המצוטט לעיל, מתאר פעולה של חזרה. יצחק חופר מחדש את אותן הבארות שחפר אביו וקורא להן בשמות שנתן להן האב.
ומה הן הבארות?
אציע לראותן כמשל לדרך חיים, למורשת.
מתוך ראיה זו, חפירת בארות האב מחדש, ע"י הבן, מעידה על כמיהתו של הבן לשמר ולהנציח את הדרך אשר התווה אביו.
אך בל נקדים את המאוחר.
סתימת הבארות
"ויסתמום פלישתים אחרי מות אברהם" (כ"ו / י"ח)
בארות אברהם ומימיו, אינם זמינים לשימוש. מישהו סתמם. מציין הכתוב כי היו אלה הפלישתים, עם המייצג להבנתי, דרך חיים שונה במובהק מזו של אברהם.
בקראנו כך את הפסוקים, נוכל ללמוד כי אחרי מותו של אברהם, "נסתמה" דרכו (בארותיו) ודעות "פלישתיות", אחרות משלו, שלטו במרחב הדתי/ תרבותי.
ומה משמעותה של סתימת הבארות?
באחד מפרושיו לפרשת השבוע, כותב הרב מאיר נהוראי, רב הקיבוץ משואות יצחק: "ספור העקדה היה ניסיון קשה בעבור אברהם… מסתבר שהניסיון אינו תם והשלכותיו קשות שכן בעטיו מתנתקים היחסים בין אברהם לבנו יצחק" (מתוך אתר בית המדרש לנשים מגדל עוז).
לפי מספר פרשנים, נפער מרחק רגשי בין יצחק ואביו לאחר העקידה. תוצאות הניסיון יצרו "סתימה" במערכת יחסים – פגיעה ברצף ובאחדות שאפיינו את התנהלות האב ובנו קודם לכן ("וילכו שניהם יחדיו").
השלמה, הסמכה וגילוי
ואולם לא בנתק מסתיים הסיפור. אף כי נדמה שקשרי הבן ואביו תמו, הרי שלאחר מותו של האב, חלה תפנית, שסופה פיוס וקבלה.
בפרשת חיי שרה נאמר: "ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלוקים את יצחק בנו" (כ"ה פס' י"א).
עם פטירתו של האב, זוכה יצחק לברכה מהקב"ה. ולא זו בלבד. בפסוק הראשון בפרשתנו, מקבל יצחק גושפנקא להיותו ממשיך השושלת של אביו. "ואלה תולדות יצחק בן אברהם" נאמר, ו"אברהם הוליד את יצחק" (כ"ה/ '"ט).
יצחק עובר אם כן, תהליך חיצוני של "הסמכה" כבנו, ממשיכו של אברהם.
חפירת בארות האב על ידי הבן, מהווה נדבך נוסף לתהליך ההסמכה, בהוסיפה קבלה פנימית מצדו, "אשרור" להסמכה החיצונית. כאן פוגשים אנו את רצונו של יצחק ונחישותו לשאת בעול ובדרך.
מים חיים
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים" (כ"ו/י"ט).
הצמדת פסוק זה לפסוק הקודם, המציין את חפירת בארות האב, מזמנת לנו תובנה נוספת. המים הנזכרים בבארות קודם לכן, מקבלים כעת מטען נוסף והופכים, בלשון הכתוב ל"מים חיים".
כעת, משמוכן הבן לחזור אל עומק עולמו של אביו, ע"י עשיה אקטיבית ומכוונת, מתגלה משמעות המורשת והתורה שקיבל, במלוא עומקה.
מים חיים מצא יצחק, עושר רוחני. מקור וטעם להמשכיות הדרך, צידה גם אל מול קולות אחרים.
(תולדות תשע"ה)
