בעיניים עצומות

נתקלתי בסיפור נפלא ואני חייב לשתף אתכם:

יום אחד פגש גבר במורהו מבית הספר היסודי. פנה הגבר אל המורה ושאל: "אתה זוכר אותי? הייתי תלמיד שלך".

"כן", ענה המורה, "אני זוכר אותך. היית תלמיד שלי בכיתה ג'. ומה אתה עושה היום?"

"אני מורה", ענה הגבר שהיה התלמיד לפני שנים רבות.

"ומה נתן לך את ההשראה להיות מורה?" שאל המורה המבוגר.

"אתה", ענה לו הגבר.

"ואיך זה שהייתי לך השראה להיות מורה?", שאל המורה המבוגר בפליאה.

"כי ראיתי איזו השפעה היתה לך עלי והחלטתי שכך אני רוצה להשפיע על ילדים. לכן הלכתי ללמוד חינוך".

"ומה היתה השפעתי עליך? אני סקרן", שאל המורה המבוגר.

"אתה לא זוכר?", שאל הגבר, "אזכיר לך: יום אחד הגיע לכיתה חבר שלי ועל ידו שעון יפה שהוריו קנו לו. תמיד חלמתי על שעון. כשראיתי שהוא הניח את השעון במגירת השולחן, גנבתי אותו. הילד בא אליך בוכה והתלונן שגנבו לו את השעון ואתה הסתכלת עלינו, על כל תלמידיך בכיתה ואמרת:

'מי שלקח את השעון של הילד הזה, החזר אותו בבקשה'.

הייתי נבוך מדי וגם לא רציתי להחזיר את השעון, אז לא הודיתי בגניבה ולא החזרתי אותו. קמת, נעלת את דלת הכיתה ואמרת:

'אצטרך להעמיד את כולכם בשורה ולבדוק בכיסים שלכם כדי למצוא את השעון ולהחזיר אותו', וזה מה שעשית. אני זוכר שחשבתי שזה יהיה הרגע המביש ביותר בחיי.

ביקשת מכולנו לעמוד ליד הקיר ושכולם יעצמו את עיניהם. הודעת לנו שהעיניים של כולם חייבות להיות עצומות. כך עשינו, ואתה עברת מילד לילד, מכיס לכיס, וכשהגעת לכיס שלי מצאת את השעון, הוצאת אותו, המשכת לעבור הלאה מילד לילד ואז אמרת "ילדים, הכל בסדר, פיקחו את העיניים". החזרת את השעון לבעליו ומעולם לא אמרת מילה על כך.

לא הזכרת את הסיפור ואת האפיזודה ואני חשבתי לעצמי שהצלת את כבודי באותו יום. במקום שיהיה עלי כתם של גנב, שקרן, ילד בזוי – הצלת את כבודי ואת נפשי.

לא רק שלא דיברת על המקרה עם אף אחד, גם לא דיברת עליו איתי. הזמן עבר, הבנתי את המסר וגם ידעתי שכך מתנהג מחנך אמיתי ושזה מה שאני רוצה לעשות עם חיי. לכן הלכתי ללמוד חינוך".

המורה היה נפעם, והגבר שאל: "אינך זוכר את הסיפור? כשאתה רואה אותי ושומע את שמי, זה לא מזכיר לך את האירוע? ואותי?".

"לא", ענה לו המורה המבוגר: "כי גם אני עצמתי עיניים".

(מקץ תשפ"א)