האספו ואגידה לכם

אחר מסע ארוך מגיע יעקב לסוף דרכו. הוא יודע שעתיד גדול מצפה לבניו, עתיד של של גלות וגאולה, ועל כן טרם נפרד מבניו הוא מרגיש צורך להכינם לקראת עתידם והוא קורא לבניו לומר להם את אשר בלבו. במחשבה ראשונה הוא מבקש לחשוף בפניהם את סוד ההיסטוריה היהודית, אבל לאחר שנקבצו סביבו הוא משנה לפתע את כוונתו ומסתפק בהתייחסות אישית לכל אחד מבניו. יעקב אינו מגלה לבניו באותו המעמד את "אחרית הימים", אך הוא מוסר להם מבלי משים סוד אחד באומרו: "האספו ואגידה לכם". מה רצה יעקב לומר להם בביטוי "האספו"? פירש השל"ה [חלק ג' פרשת ויחי]: "האספו ואגידה לכם – אמר לשון 'האספו', כי אי אפשר לקץ כשיש ביניכם שנאת חנם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת באגודה אחת". יעקב אמר את דבריו לאור הניסיון הלא רחוק של חייו. גם אם נקבל את דברי הרמב"ן שכתב: "ייראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף", גם בלי זאת הרי קודם המכירה נאמר: "ולא יכלו דברו לשלום" ושם נאמר: "ואביו שמר את הדבר". ואע"פ ששנאת אחים לא היה דבר חדש בבית אברהם, הדבר התחיל בישמעאל שהיה מצחק עם יצחק ולפי המדרש ביקש להורגו. ועל עשו אומרת רבקה ליעקב: "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך". אלא ששם גם אם השנאה והמחלוקת כואבת, אין  היא הרסנית, כי אין לישמעאל כל חלק עם יצחק, ואין לעשו כל קשר עם יעקב, אבל בבני יעקב, שרק מכולם יחד יקום בית יעקב, וכולם יחד הם עם ישראל, אי אפשר להשלים עם שנאה ומחלוקת.

כך כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו "אהבת יונתן": גלות ראשונה (מצרים) וגלות אחרונה (רומי) לאחר חורבן בית שני, שניהם באו מחמת שנאת חנם, על כן הזהירם יעקב אביהם: "האספו – התחברו, התאחדו, כי בכך תלוי המאורעות שיבואו לעתיד באחרית הימים."

מסר האחדות נאמר לעם ישראל גם בברכת משה את בני ישראל לפני מותו, וגם שם הוא מברך את כל אחד מהשבטים בברכה פרטנית.

נגע הפילוג מלווה אותנו, לצערנו, לאורך כל ההיסטוריה הישראלית. הרבה סיבות לכך אבל אחת מהבולטות שבהן היא האמביציה האישית של מנהיגי האומה, הגוררים את הציבור כולו.

גם היום הציבור היה רוצה לראות את כלל הציבור במחנה אחד, ורק ראשי הציבור הם המתפלגים ובצורה מלאכותית הם מאלצים את המחנה להתפלג.

(ויחי תשפ"א)