סגירת חשבונות?

דווקא בפרשה האחרונה, בימיו האחרונים, מתגלה לנו יעקב אחר המנסה להוביל את ההיסטוריה ולא להיות מובל על ידה. הוא 'עושה דווקא' ליוסף ומשכל את ידיו. הוא 'סוגר חשבון' עם ראובן, הוא 'מפזר' את שמעון ולוי בתוך עם ישראל והוא ממליך את יהודה על חשבון ראובן החוטא.

במהלך כל הפרשות האחרונות שעסקו בחייו הסוערים של 'בחיר האבות' אנחנו מגלים פעם אחר פעם כי יעקב 'מובל' ולא מוביל. אירוע אחר אירוע טורפים לו את הקלפים, והוא כל הזמן 'מחשב מסלול מחדש'.

בשני צירים שונים אנו קולטים את האירועים המתוארים במקרא. בציר הסיפורי והדרמטי, יעקב נראה כנטול בחירה חופשית. כל הדמויות סביבו מנהלות אותו, החל מאמו, המשך בלבן, וכלה ברחל. בציר האלוקי, זה השוזר את אירועי הדטרמניזם ההיסטורי לכדי הגשמת התוכנית האלוקית, יש לנו יתרון כקוראים על פני הדמויות המקראיות. אנחנו יודעים לאן זה מתקדם, מה מטרת כל רכיב בסיפור, ומתי יהיה 'סוף שמח'. יעקב אינו יודע זאת בזמן אמת.

והנה, ממש על ערש דווי, מתגלה לנו 'יעקב' חדש. מתוך החולשה, הגיל המופלג והסבל שסבל עד כה, וממיטת חוליו, קם לו אבינו יעקב ומחליט לשלוט באירועים. שני הצירים, הדטרמניסטי והאלוקי מתלכדים. סופו מעיד על תחילתו.

עתה, לאחר שהוא מפנה את הבמה לדור הבא, שיקולים חדשים מבצבצים בינות להתנהלות של יעקב אבינו. זה הזמן 'לשחרר' ידיעות, כעסים כבושים, נבואות והוראות חינוכיות לדורות הבאים.

יעקב מוכיח לבניו, נכדיו ולנו כי האירועים הדרמטיים בחייו מעולם לא הסיטו אותו מן הדרך האלוקית, מן החזון האלוקי שהתגלה אליו, ממסורת האבות, ומן היעדים הנצחיים של העם האמור לצאת מחלציו.

ברגעים קסומים אלשו, כבר לא ניתן 'להפטיר כאשתקד', הוא רובץ על מיטת חוליו ומשם, בהזדמנות האחרונה הוא אמור להעביר לכולנו את שאיפותיו ורצונותיו כממשיכם של האבות הקדושים. זה הזמן להיות גלוי, ברור ונחרץ, אפילו עם המשנה למלך מצרים, בנו האהוב. ברגעים אלו, הוא מכונה על ידי התורה – ישראל. הדובר כבר אינו יעקב האיש הפרטי, אלא הכינוי של עם ישראל. לפתע, המלים – "כי שרית עם א-לוהים ואנשים ותוכל", מקבלות משנה תוקף.

עתה, לאחר תום המסלול הפתלתל והמסובך מכל בחינה, הוא פועל בכוח ישראל. ברגעים מלאי הוד אלו, הוא מחבר את ההיסטוריה הפרטית שלו ושל בניו אל השאיפות הלאומיות של העם המתהווה. הוא מחבר אירועים, מפרש אותם, מחבר עבר, הווה ועתיד,  ומציג את כולם בציר האלוקי ללא המחסומים שעצרו בעדו עד כה.

(ויחי תשפ"ב)