יש דבר כזה נסים?

פרופ' ג'סיקה אטס (Utts) היא פראפסיכולוגית וסטטיסטיקאית, שהשתתפה במשך שנים רבות בפרויקט סטארגייט שמטרתו היתה לבחון את קיומם של כוחות על-טבעיים אצל בני אדם, כמו ראייה מרחוק, חיזוי העתיד, השפעה על אנשים מרחוק וכדומה. המסקנה אליה הגיעה היא, שלכל בני האדם יש מידה מסוימת של "כוח קסם" – יכולת לדעת ולעשות דברים באופן על-טבעי, אלא שאצל רובם הכוח הזה חלש למדי, ואצל מעטים הוא חזק יותר. למסקנות דומות הגיעו גם חוקרים נוספים, כמו דין ראדין, שערך ניסויים רבים בתחום במשך 40 שנה.

אחת הנקודות המעניינות שהתגלו במחקרים היא, שאנשים שמאמינים בעל-טבעי הם בעלי יכולות משמעותיות יותר, ואילו אלה שכופרים בו הם בעלי יכולות נמוכות מהממוצע. אטס סבורה שככל הנראה חוסר האמונה שלהם הוא זה שמגביל את כוחם – כביכול הם מדחיקים את היכולת שלהם להשפיע על המציאות, מדכאים אותה ולכן היא אינה באה לידי ביטוי. בבחינת נבואה המגשימה את עצמה.

כמה מאיתנו באמת מאמינים שיש לרצון, למחשבות ולתפילות שלנו כוח לשנות את המציאות? בשבוע שעבר כתבתי על דתיים שלא מתכוונים באמת למה שהם אומרים. ובכן, אנחנו אומרים כל יום בתפילה דברים כמו "הרחב פיך ואמלאהו", "ימלא ה' כל משאלותיך", "משביע לכל חי רצון" וכדומה. עד כמה אנחנו באמת מאמינים שאם נתפלל ונבקש שדברים יקרו, הם אכן יקרו?

נראה שאצל חלק מהאנשים, אמירות כגון אלה, והתפילה כולה, נאמרים כצפצוף הזרזיר וכמצוות אנשים מלומדה. הם מתפללים "כי צריך", ולא חושבים באמת שהתפילה משנה משהו במציאות. ובכן, עבור אנשים כאלה, סביר להניח שהתפילות אכן לא ישנו שום דבר – וכך התפיסה שלהם תגשים את עצמה, והם יישארו שקועים באמונתם שאין להם כוח להשפיע על העולם. לעומת זאת, אלה שמאמינים ברצינות למה שהם אומרים, ובטוחים שאכן יש לה' כוח ורצון להגשים את משאלותיהם – יזכו פעמים רבות לראות אותן מתגשמות. לא תמיד, אמנם; יש בקשות שה' יודע שעדיף שלא יתגשמו. אבל גם הספורטאי הכי טוב לא תמיד מנצח, ועדיין הוא מנצח הרבה יותר פעמים מאשר מי שלא מתאמן בכלל.

בני ישראל לא האמינו למשה, "מקוצר רוח ומעבודה קשה". אבל אם נאמין באמת – ניסים יכולים לקרות.

(וארא תשפ"א)