ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)משפחות שכולות מבקשות- תנו לנו להקים דור המשך לבן שנהרג. ההנחיות הקיימות מונעות מההורים לעשות זאת כל עוד הבן לא הורה על כך כצוואה. הצעת חוק חדשה מנסה לאפשר להורים ליטול זרע מן המת ולתת המשכיות לבנם, כרגע רק אם היה חייל
עוד טרם נולדו, אנחנו רוקמים חלומות לילדים שלנו. אחד מהם, בלי לחץ, הוא שנזכה לראות אותם מתחתנים ומביאים את דור ההמשך. כשהחלומות נקטעים באכזריות על ידי מוות בטרם עת- ההורים השבורים מחפשים נואשות מקור לנחמה. ואין נחמה גדולה יותר להורה מאשר לראות את דור ההמשך בדמותו של האהוב שמת. זה אפשרי. יש חלון הזדמנויות בו אפשר להספיק ליטול זרע מן המת, ובהמשך להשתמש בו להולדת ילדים. מי ששומע דפיקות פתאומיות וגורליות בדלת אינו נשאל אם ירצה לבצע את ההליך, כך שרק במידה וחשב על כך בעצמו ברגע הלום זה יוכל להתחבט בהמשך האם להעמיד צאצאים לנפטר, ולגדל את הצאצא בעצמו או באמצעות אם שתיכנס לתמונה.
לפי הנחיות היועמ"ש לעניין שימוש בזרע מן המת (כשמדובר בזכר), בת הזוג יכולה לבקש להשתמש בזרע. במידה ואין בת זוג- אזי הקרובים, במקרה השכיח- ההורים, יכולים לבקש זאת, אך עליהם להוכיח בבית המשפט את רצון המת להמשכיות כזאת. מה שהופך את העניין למורכב עוד יותר, הוא מצב בו בת הזוג לא מעוניינת להשתמש בזרע של בן הזוג המת שלה, והוריו כן מעוניינים בכך, מקרה שהתרחש למשפחת המאירי, אז בית המשפט פסק שהאלמנה מכריעה, ואם אינה רוצה- אף אחד לא יוכל לעשות שימוש בזרע. ומכיוון שרבים מהרוגי ישראל צעירים ולרוב לא הביעו דעה בנושא טרם מותם, ודאי לא הצהירו רשמית- עיקר המאבקים המשפטיים עוסקים בניסיון להוכיח את רצון המת.
דוד גולובנציץ מאפרת, קצין גולני, נפל בפעילות מבצעית בחברון לפני כשנה וארבעה חודשים, כשמלאו לו 22 שנים בלבד. שמעון, אביו, שניהל בית חולים התפטר מעבודתו לאחר שבנו נהרג והקים את עמותת "דוד" כדי ללוות משפחות שכולות ולהעביר אותן בנבכי הבירוקרטיה. כשאנשי הצבא הידפקו על דלתו ובישרו לו את הנורא מכל הוא הפתיע אותם בבקשה- לשמור את הזרע של בנו המת. "כיוון שאני בא מהתחום הרפואי ידעתי לדאוג שיהיה לנו דור המשך. ביקשתי לעשות את זה מיד והופתעו ואמרו שצריך צו בית משפט, וזה היה כבר 2 בלילה. התעקשתי שהם ידאגו לכך, ובאמת עשינו את זה מיידית", הוא מספר.
שמעון ואשתו, אסתר, לא היו תמימי דעים בעניין, אבל חלון ההזדמנויות הקצר הכריע את ההחלטה. "אשתי התנגדה כי היא חשבה שאין לנו את הזכות לעשות את זה, רק דוד יכול להחליט אם הוא רוצה ילד או לא. רב השכונה, הרב ריסקין אמר לה שמבחינה הלכתית זה בסדר גמור וזה הדבר הנכון לעשות. קשה מאוד להפעיל בשעה כזאת שיקול דעת, לכן אני חושב שנכון להתחיל את התהליך ובהמשך להחליט. עצם הידיעה שזה אפשרי, ושההלכה מאפשרת את זה- תעשה את זה. אתה לא חייב ללכת עם זה עד הסוף, אבל לא תוכל לשנות את דעתך בהמשך. ההורים לא מודעים לאפשרות הזאת. שמעתי חרטה מהמון הורים על שלא עשו זאת, ועל כך שלא אמרו להם שהם בכלל יכולים לעשות את זה".
"קשה מאוד להפעיל בשעה של אובדן ילד שיקול דעת, לכן נכון להתחיל את התהליך ובהמשך להחליט. שמעתי חרטה מהמון הורים על שלא עשו זאת"
"הוא היה צריך לחזור הביתה"
מי שכואבת עד היום את העובדה שלא ידעה שהדבר אפשרי ולא ביקשה שישמרו זרע מבנה, דני, היא דבורה גונן, שהקימה לאחר שנהרג את פורום "בוחרים בחיים" למשפחות שכולות. דני, בן 25 וסטודנט להנדסה בבר אילן, נרצח בפיגוע ירי לפני מעל לשלוש שנים כשהיה בדרכו למעיין בדולב. "דני היה איש של אמת", היא מספרת. "אנחנו משפחה חד הורית, אז הוא לא היה רק בן, הוא היה גם יועץ וחבר. גם בגלל האופי שלו הוא היה כזה ראה וקדש. בחור פשוט, צנוע, חכם בטירוף". ביום שישי ה-19 ביוני 2015, ככל יום שישי בו אין לימודים ועבודה, דני קבע עם חברים לצאת לפק"ל קפה למעיין באזור דולב. "זה היה הדבר הכי נורמלי שבעולם. כמה טלפונים לחברים, יוצאים לטייל, חוזרים הביתה, מתארגנים לשבת, בית כנסת, סעודות", מתארת דבורה. אבל דני לא חזר להתארגנות השבת.
"אני לא יודעת באמת אם דני היה רוצה שנעשה דבר כזה או לא, אבל כאמא- אני רוצה המשכיות לבן שלי. אולי אם היה ילד שקשור לדני היו נוספת לי עוד שנים לחיות"
דבורה מכה על חטא, על שלא ידעה שהייתה אפשרות שתוכל לבצע את ההליך שבהמשך ייתן המשכיות לדני. "אף אחד לא אמר לנו כלום. כשסיפרו לי הייתי בשוק. אם הייתי יודעת שקיימת אופציה כזאת הייתי נלחמת עד הסוף", היא אומרת. "אני אישה מאמינה ואני אישה דתית. כן, הייתי רוצה שתהיה המשכיות לדני. עם כל הכבוד לתמונות, היום אין לי. אני עושה הפרדה- אני לא יודעת באמת אם דני היה רוצה שנעשה דבר כזה או לא, אבל כאמא- אני רוצה המשכיות לבן שלי. אולי אם היה ילד שקשור לדני, אולי היו נוספת לי עוד שנים לחיות".
הקול של דבורה נשבר כשהיא מספרת, שכששאלה הורים שכולים מה "עדיף"- לאבד בן שהשאיר משפחה או בן שלא השאיר משפחה- התשובה הגורפת שקיבלה היא שכואב בהרבה לאבד ילד שלא הותיר משפחה. "אם לדני שלי היה מישהו ממשיך- זו אולי תרופה מסוימת לאם שכולה. בחור יוצא לטייל, הוא לא חזר. הוא היה צריך לחזור, את מסכימה איתי? אז אולי המדינה כן צריכה לתת את האופציה הזאת. אולי היא חייבת לו בעוד מימד. יש לנו, ההורים השכולים, כל כך הרבה מלחמות להילחם בהן, שאולי זה היה נותן לנו איזה שהוא כוח להרים את עצמנו קצת. קצת מזור לנפש שלנו. לנו האופציה הזאת לא הייתה קיימת. תנו לנו לבחור", היא מבקשת.
ילד מכריח אותך לחיות
"החיים של משפחה שכולה מקבלים כיוון אחר לגמרי", אומר שמעון. "החיים נעצרים, נגמרים. אתה לא מוצא בעצמך את הכוחות להמשיך לחיות כי אתה לא מרגיש בזה טעם. זה כמעט בלתי אפשרי לחיות אחרי זה. ילד מכריח אותך לחיות, הוא לא נותן לך את הפריבילגיה לשכב במיטה ולבכות, אתה חייב לקום ולעשות מה שצריך לעשות. זה שיש עוד ילדים זה לא העניין. בסופו של יום חסר לך מישהו בתוך המשפחה. היו לך חמישה ילדים- ופתאום בשולחן השבת- המשפחה כל כך קטנה. נכדים זה משהו אחר. אתה רוצה בחזרה להיות אבא. המכה היא כל כך נוראית. הבן אדם מרוסק, ויש לו אפשרות להקים חיים מחדש, וזה לא בא במקום, זה מפצה על החוסר הנורא הזה".
מה דוד היה אומר על זה?
"דוד תמיד אמר שהוא מתכוון לגדל 12 ילדים", הוא משיב. "הוא היה בחור ענק, 1.90. כריזמטי, יפה, מנהיג. הוא תמיד היה מוקף אנשים ותמיד אמר שהוא רוצה 12 ילדים. מבחינתי זו הצוואה שלו, שהוא רוצה המשך. אין לי ספק שזה מה שהוא היה רוצה. הוא תמיד רצה שבט שלם של ילדים, וגם, תמיד היה לו נורא חשוב שנהיה מאושרים. זה מה שיעשה אותנו מאושרים- אז זה מה שהוא רוצה".
"אנשי הצבא צריכים להביא לידיעת ההורים שיש להם אפשרות להמשכיות מהילד שלהם, והם יקבלו את ההחלטה. הם שואלים אותך כל מיני שאלות טיפשיות- מי אתה רוצה שיניח זר פרחים, שישאלו את הדברים המהותיים. מתקשרים להורים, חמש דקות אחרי שהודיעו להם על האסון, ומבקשים שיתרמו את האיברים של הילד- איזה זכות יש לי לתרום את האיברים אם לא היה לו כרטיס אדי? אם יכולים לבקש מההורים שיתרמו את האיברים- אז לא מגיע להורים להחליט בנושא הזה?", שואל שמעון.
אל תעצרו את ההורים
שמעון מתאר כי הוא נלחם לא רק עבור עצמו- אלא עבור מי שיגיע אחריו. "אנחנו צריכים לדעת שהחוק לא יעצור את ההורים. אף אחד לא יכול להגיד להורים שאין להם זכות להמשיך את החיים. מי שמם? אנחנו רוצים להמשיך את החיים. אנחנו לא יכולים להמשיך את החיים בלעדיו. זה לא להחליף, אבל זה לתת אפשרות לאיזו שהיא תקווה, שיש בשביל מה לקום בבוקר. אני רוצה שאנשים ידעו שהם יכולים לעשות את זה".
עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת 'משפחה חדשה' הציעה כבר ב2001 שיוקם אגף בבנק הזרע לחיילים, ציבור בעל פוטנציאל לפציעות וחו"ח לקיפוח חיים, והיא פועלת בעניין העלאת המודעות במערכות השונות, השפעה על ההתנהלות בנושא זה אצל חולים ועוד, ומסייעת למשפחות רבות שנאבקות להמשכיות של האהובים שנפטרו או נהרגו. אירית ניסחה את הצעת חוק ההמשכיות לחללי צה"ל אותה הגישה סגנית יו"ר הכנסת והח"כ רויטל סויד (המחנה הציוני). ההצעה כרגע עומדת לפני ועדת שרים לחקיקה, ומטרתה לאפשר להורים שבנם נספה כחייל לעשות שימוש בזרעו לצורך העמדת צאצאים, גם במידה ובת הזוג שלו אינה מעוניינת להשתמש בזרע ולא היו לו ילדים, או שהיה רווק שלא השאיר הוראות שהוא מעוניין שיעשו כך. על פי ההצעה הדבר ייאסר רק אם הביע התנגדות מפורשת לכך. עו"ד רוזנבלום מתייחסת לצורך להוכיח את רצונו של הנפטר לשימוש בזרעו לאחר מותו: "זו בעיני שטות גמורה. הנחת היסוד היא שכל אדם רוצה המשכיות, ומי שלא רוצה- צריך לטרוח ולהודיע על כך. אני חושבת שמי שאחראי על הנושא הזה ולא מאפשר אותו עושה מעשה לא מוסרי ולוקח כח שלא מגיע לו. זו תופעה שמביאה אושר גדול לכל הקשורים בה, ההורים השכולים, האחים השכולים, האישה שהופכת להיות אם לילד שנולד למשפחה- במקום לקחת זרע מבנק הזרע שהיא לא תוכל לומר לילד אף פעם מאין הוא בא- יש לה ילד שיש לו אבא ידוע, סבא וסבתא. נכון, משפחה חסרה, לא חסרות משפחות שנמצאות במצבים האלה, אבל הילדים האלה נולדים לכמעט שלם מושלם. המשפחות מאושרות, החזרנו משמעות לחיי אנשים. אנחנו עושים חסד ענק בכל המובנים. אני נתמכת על ידי רבנים, פונות אלי משפחות דתיות ואפילו חרדיות. אין דבר יותר יהודי מהמשכיות. זה עם שהוא חפץ חיים".
ח"כ סויד אמרה ל"שבתון" שהצעת החוק שהגישה מציעה לעגן את זכות ההמשכיות בחקיקה ראשית, וכן התייחסה לסיבה שהחוק כולל בתוכו את חיילי צה"ל בלבד: "חייהם של חיילים צעירים נגדעו באיבם ולמדינת ישראל יש חובה למשפחות השכולות אשר איבדו את היקר להן מכל להמשיך את השושלת המשפחתית. מדובר בחובה ערכית, מוסרית ורגשית שלנו, כחברה, למשפחות השכול ששלחו את בניהם לצבא הגנה לישראל והם לא שבו לביתם. הצעת החוק חוצה מפלגות, הצטרפו אליי ח״כים מימין ומשמאל ורבנים רבים ביניהם הרב הראשי לישראל הרב דויד לאו הביעו תמיכה בהצעת החוק. נעשה הכל על מנת שנצליח להביא בשורה למשפחות השכולות״.
עוד הוסיפה: "בארץ למודת כאב השכול הצעת החוק החדשנית היא מתבקשת. בפרט לאחר שבית המשפט העליון בהחלטה בבקשה לקיים ד״נ בנושא, ציין כי קיימת הצעת חוק פרטית. מן הראוי שהכנסת תאמר לראשונה את דברה בנושא״.
הנושא רגיש מאוד. הלכתית מדובר במשהו בין ייבום לאיסור הנאה מהמת. לגבי עניין זה, יש שיאמרו שהפריית אישה מזרעו של הנפטר הופכת את הזרע של המת לגוף חי, ובשל כך, לא מדובר בהנאה מהמת. בנוסף, היהדות רואה ערך רב בהותרת זכר לנפטר, על כן מלכתחילה קיימת מצוות הייבום, ואף מדובר בגמילת חסד עם המת. כמו כן, לא מדובר בזרע שיצא לבטלה- אלא עבור מצוות פרייה ורביה. יש שיטענו שמעמד ההורים בנושא זה הוא כשל זר- שכן הברית נעשתה עם האישה, במידה ויש כזו. ועל כל דעה כזו או אחרת יבוא פלפול נוסף. אבל, לא ברור שקיים איסור הלכתי. הדיון הזה ייסוב סביב השילוש הקדוש- הלכה, חוק ואתיקה. אבל כל טיעון שלא יגיע, לא ישווה לשיחה עם הורים שכולים המתחננים למשהו להיאחז בו, מבקשים להגשים את מה שחלמו עבור הילד שלהם, עוד כשליטפו את הבטן התופחת. ולכן- החוק הזה צריך לעבור, להתפתח ולהיות מיושם- ברגישות אך בנחישות.
