המגפה ופתרונה

המגפה ופתרונה. צייר יוסי רוזנשטייןמ — המגפה ופתרונה. צייר יוסי רוזנשטיין

וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה

ציור זה בא לבטא מהם הניסים שנעשו לבני ישראל בצאתם מצרים לעומת ה"ניסים" הפוקדים אותנו במשך חיינו. הניסים שהקב"ה עשה לבני ישראל היו ניסים על טבעיים, ניסים שנבראו במיוחד לצורך ספציפי, זמן רב לפני התרחשותם בפועל, כמו נס קריעת ים סוף.

בציור ניתן לראות שגם השמים וגם הים נבקעו ונוצרה מציאות חדשה. זאת כדי להמחיש ולהדגיש את הנס העל-טבעי שהתרחש לבני ישראל. נס זה בא ללמדנו שגם כשאנו בטוחים שאנו רואים את המציאות הגשמית כפי שהיא, בסופו של דבר יתברר לנו שמציאות זו היא רק כיסוי למציאות הרוחנית האחרת הנמצאת מאחורי המציאות החושית, ורק בעזרת אמונה בקב"ה ולימוד התורה ניתן לראותה בעודנו בחיים.

מאמר זה הוא המשך ישיר למאמרים על פרשות תולדות, ויצא, וישב והוא בא להוסיף נקודת מבט נוספת על המציאות שלנו היום, הפעם ארחיב על מגפת הקורונה הבלתי נגמרת.

פרשנויות רבות וקונספירציות אין קץ נאמרו על מגפה זו, אך הכל תמימי דעים כי הווירוס הוא הסיבה למגפה. אך לא כך הם פני הדברים, הווירוס הוא רק הגורם אך לא הסיבה, הסיבה היא תוצאה של מצב עמוק הרבה יותר. לא לחינם שר התורה הרה"ג ר' חיים קנייבסקי שליט"א פסק שתלמוד תורה יפסיק את מגפת הקורונה, זו לא אמירה של יהודי מנותק, זה פסק הלכה המתבסס על האמת הצרופה. בכדי להבין זאת ומה שקורה סביבנו היום, אנו חייבים להאמין בקב"ה ולהפנים שיש סיבה מדויקת למצב בו שרוי העולם.

בזכות התורה ביכולתנו לראות מציאות נוספת החושפת את מקור הבעיה, את הפתרון לבעיה, ואת ההסבר התורני וההיגיון הרוחני הנמצא מאחורי המצב הכל כך חריג בו מיליארדי אנשים נוטשים את אורח החיים שלהם, את הרחובות, את מקומות פרנסתם, את מקומות הבילוי הקלוקלים, ומסתגרים בבתיהם מלאי חרדה ממשהו שהם בכלל לא רואים ולא מבינים ומשוועים לישועה. בכדי להבין זאת לעומק, איננו זקוקים לפרופסורים יידועי שם ואלפי פרשנים רודפי פרסום. כל מה שאנו זקוקים לו הוא הבנה בסיסית של כמה מפסוקי התורה, אשר בהם טמונה תשובה נוקבת לכל מה שקורה לנו במשך הדורות ובמיוחד היום, למגפה ולפתרונה.

ראשית דבר, נדון בפרשת "בשלח" הנקראת בשבת זו שנקראה גם לפני שנה כשהמגפה החלה. תחילתה ביציאת מצרים וסופה במלחמת עמלק ובה אומר הקב"ה: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות ט'ו כ'ו).

כתוב בפרשה: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י'ג י'ז), ואז "וַיַּסֵּב אֱלֹקים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר" (שם י"ח). מיד מתעוררת שאלה שרבים מהראשונים והאחרונים דנים בה, האם הקב"ה לא ידע שתהיה מלחמה במדבר כנגד עמלק? אם כן, מדוע מסב הקב"ה את בני ישראל מהמלחמה עם הפלשתים אל מלחמה בעמלק? יש המסבירים זאת כפשוטו של מקרא, "כי קרוב הוא", הפלשתים ישבו קרוב למצרים. אבל קשה לקבל זאת, כי מלחמת עמלק הייתה אף היא במקום קרוב למצרים. אחרים מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים הם היו עדיין חלשים באמונתם, הקב"ה רצה שיראו את הניסים של קריעת ים סוף, את נס המן ואת המים שיצאו מהסלע וכך יתחזקו ולא יברחו מהמלחמה כנגד עמלק. גם תרוץ זה קשה להבנה, שהרי כתוב במפורש לפני מלחמת עמלק "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים" (דברים כ'ה י'ח).

שאלה שניה נוגעת למלחמת עמלק המוזכרת בסוף הפרשה: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות י'ז ח') וציווי "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (שם כ'ה י'ז) והמשכו "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (שם י'ט). מהכתוב "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" ברור שהציווי הוא "למחות" את זכרו של עמלק, למחות משמעו להשמיד למחוק את זכרו של עמלק מהתודעה שלנו, שלא נזכור אותו בכלל ונשכח אותו לחלוטין! כפי שצווה ה' את שאול המלך: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' ט'ו ג'), ומסביר הרד"ק: "כי אם יחיו מהם שור או חמור יאמרו זה היה משלל עמלק, והרי לא נמחה זכר עמלק והכתוב אומר תמחה את זכר עמלק". ועוד, אם אנחנו מצווים למחות את זכרו של עמלק, למה ממשיך הציווי "לֹא תִּשְׁכָּח"? לכאורה סוף הפסוק סותר את תחילתו? ואם הכוונה להרוג את עמלק, מדוע כתוב את "זכר" עמלק ולא כתוב רק "תמחה את עמלק"?

אפשר להוסיף שאלה שלישית, מדוע אנו מצווים לזכור את היציאה ממצרים ואת המלחמה בעמלק, הרי לפי ההיגיון היינו צרכים לזכור את עבודת הפרך והשואה שהייתה במצרים ואת הניצחון על עמלק?

בכדי לקבל תשובה אחת לשאלות אלו ועל עוד שאלות רבות נוספות ולהבין כיצד פרשות אלו נוגעות לנו היום, צריך להבין מהו ומי הוא עמלק.

ראשית, עמלק הוא נכדו של עשו: "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו" (בראשית ל'ו י'ב).

כבר הסברתי באריכות במאמרים הקודמים את המשתמע מברכות יצחק ליעקב ועשו. כאשר התברר ליצחק כי יעקב הוא שהתברך הוא נחרד מאוד כי הוא הבין שיעקב הוא זה שהתברך לעשירות וכבוד, ומעתה יעקב וזרעו אמורים לעבוד ולפרנס את עצמם ואת עשו וזרעו, דבר שימנע מהם להמשיך ללמוד תורה כראוי, ויש אפשרות שבגלל עול פרנסתם יעזבו את לימוד התורה ותתחלש אמונתם בקב"ה. לכן יצחק החליט לפתור בעיה זו ויצר תנאי קשה וחמור שישמור על בני יעקב לאורך כל הדורות, ואת התנאי הזה הוא הכניס לתוך ברכתו של עשו בציווי "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד" (בראשית כ'ז מ'). איזו עבודה מתאימה לאיש צבא? שמירה והגנה. על מי? על יעקב. וממי תשמור אותו? מעצמו! אבל אם יעקב יסור מן הדרך "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ", אז תוכל להשתמש בחרבך נגדו. זה היה התנאי שישמור על אמונתם של יעקב וזרעו עד אחרית הימים במלחמה הבלתי פוסקת שבין זרעו של עשו לזרעו של יעקב. ומי היה זרעו? נכדו, עמלק. ומתי עמלק יכול להתגבר על זרעו של יעקב? רק כשזרעו של יעקב נחלשים באמונתם! כפי שמתרגם שם אונקלוס: "ויהי כדיעיברון בנוהי על פיתגמי אוריתא" -והיה כאשר יעברו בניו של יעקב על דברי תורה. כך אומר יצחק לעשו: אם חלילה בני יעקב ייחלשו ויפסיקו להאמין בבורא העולם, בגלל עול הפרנסה או התעסקות בהבלי העולם הזה, מאותו רגע מותר לך ולעמלק זרעך, לפגוע ולהרוג את יעקב וזרעו. צרות אלו ייגרמו לזרעו של יעקב לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ובכך יחלישו את כוחו של עשו/עמלק, עד שלא יתקיים יותר "כי תריד".

זו התשובה לשאלה מדוע הקב"ה העדיף את מלחמת עמלק על מלחמת פלשתים. מלחמה עם הפלשתים הייתה וודאית, כי אם בני ישראל היו עוברים בשטח הפלשתי, ברור שהפלשתים היו מתנגדים לכך וללא כל ספק תהיה מלחמה, ואז סביר להניח שבני ישראל שאמונתם לא הייתה מושלמת ולא היו מוכנים למלחמה, יברחו בחזרה למצרים. לעומת זאת, אחרי נס קריעת ים סוף, נס המים, נס המן, מלחמת עמלק לא הייתה אמורה להתקיים בכלל! המלחמה נוצרה רק כאשר נוצר המצב של "כי תריד" ככתוב "וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות י'ז ז'), "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים" (דברים כה יח). מסתבר שבני ישראל נחלשו באמונתם למרות הניסים ונוצר מצב של "כי תריד". שלכתחילה היה תלוי בבני ישראל ואם הם היו מאמינים בה', בעקבות כל הניסים שהתגלו להם המלחמה בעמלק לא הייתה מתקיימת.

זו גם התשובה לשאלה השניה, איך אפשר למחות ומאידך לזכור? גם כאן התשובה ברורה, אם ברוחניות ובאמונה עסקינן, מגיע עמלק מזרעו של עשו לפגוע בזרעו של יעקב בגלל חוסר אמונה, ומה צריך לעשות בכדי לנצחו? להתחיל להאמין בקב"ה. זה בדיוק מה שעשה משה הרים את ידיו לשמים: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות י'ז י'ב), הוא מחדיר אמונה לתוך ה"לב" של בני ישראל את תרי"ג המצוות ("השמש" בגימטריה שווה "תרי"ג לב") ומחזיר את עם ישראל בתשובה, ומיד בני ישראל מנצחים "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שם י'ח).

באותו המעמד אנו מצווים לזכור לכל הדורות שבכל פעם שאנו נחלשים רוחנית וחודר בנו ספק באמונה ("ספק" בגימטריה "עמלק") אזי אנו מצווים למחות את הספק הזה שהתעורר בנו, עד שנשכח אותו לחלוטין. מאחר וטיבו של היצר הרע להחליש אותנו כל פעם בניסיון חדש אזי אנו צריכים לזכור את הציווי למחות את עמלק/הספק כל פעם מחדש. לכן כל יהודי צריך לחזור ולזכור כל פעם מחדש להילחם ולמחות את הספק החדש שבו הוא נתקל, והנשק הטוב ביותר הוא תלמוד תורה כי תלמוד תורה כנגד כולם. כך עם המצוות שאנחנו עושים, אנו גורמים לעמלק להחלש. אל לנו לחשוש שבגלל שאנו עייפים ויגעים אין לנו סיכוי לנצח את היצר, על זה אומר משה, תזכרו את יציאת מצרים, שם באמת היית עייף ויגע מן העבודה ובזכות שתי מצוות שעשיתם הקב"ה הוציא אותכם ממצרים. על זה נאמר: "אמר הקב"ה פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". לכן צריך לזכור את מלחמת עמלק -ולא רק את הניצחון, את יציאת מצרים -ולא רק את גלות מצרים.

בכך למעשה מתורצות שלושת הקושיות הראשונות. מתוך פסוקים אלו אנו למדים, שהברכות שיצחק ברך את יעקב והציוויים שבתוכן, מלוות אותנו בני ישראל, לאורך כל הדורות וכך גם ברכת עשו והציווי "כי תריד" שריר וקיים עד סוף הדורות. בהבנה זו, אנו יכולים להתבונן על כל המאורעות הקשים שמהם שרדו היהודים בזכות חזרתם לאביהם שבשמים ועד ימינו אלה.

מה שהנחיל יצחק בברכתו לעשו, "על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד", שמירה על יעקב וזרעו מפני הכפירה וההתבוללות בין העמים, היא הסיבה מדוע כל העמים שונאים אותנו. מדוע גויים בכל המדינות על כדור הארץ, שרובם אפילו לא יודעים היכן נמצאת ארץ ישראל, מייחלים לאובדננו? מדוע לכל ארגוני הטרור השונים, שנלחמים ביניהם, שונאים וטובחים האחד בשני, יש רק מטרה משותפת אחת, חיסול העם היהודי כולו גברים נשים וטף, ללא הבדל בין דתיים חילונים או מתבוללים? זו שנאה שאין בה כל הגיון, כפי שאמר רבי שמעון בן יוחאי – "הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב" (ספרי בהעלותך י'א). אלא זה הסימן המובהק שבמשך כל הדורות עשו רוצה להחליש את זרעו של יעקב בכדי שיתקיים "כי תריד" ואז יוכל לפגוע בו.

אנו עדים שלאורך כל הדורות יש צרות לעם ישראל, וכשיש צרה, כל היהודים מתחזקים, מתפללים, מתאחדים, חוזרים בתשובה ומקבלים עליהם עול מצוות ובמיוחד תלמוד תורה שהיא כנגד כל המצוות ומיד הם ניצלים. וכך נאמר "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (שם ל' ז'), כלומר שהצרה היא שתביא את העם לחזור אל בורא העולם ובכך ישועתם, וזה מה שנאמר "והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא במכה שמכה, בו מרפא" (מדרש תנחומא בשלח כ'ד). כך שברור שיצחק לא רצה לגרום רע ליעקב ובניו, אלא לשמר את יהדותם לאורך כל הדורות.

כיום יהודים רבים בארץ חושבים כי "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח' י'ז) -יש לנו צבא חזק ורב תושיה שיגן עלינו, אלו החיים בחו"ל חושבים שהיות והם לא בארץ ישראל הם רחוקים מכל איום וחשש, וישנם אלו שהעדיפו לקבור את יהדותם ולהתבולל ובכך להימנע מפגיעתו של עשו כמו שחשבו המתבוללים באירופה לפני המלחמה. והנה, למרות כל האזהרות שהתעלמנו מהם כנראה שנוצר מחדש מצב של "כי תריד", ונתנה הרשות למשחית להשחית, וכך הביא הקב"ה מגפה ששינתה את כל החיים בעולם. כולם זועקים, ואת מי מאשימים היהודים עצמם בלי הגיון? את היהדות החרדית. במקום להבין את המסר הכל כך ברור "מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ" (ירמיהו ל' ט'ו) ולהאמין שהברכות והציוויים של יצחק שרירין וקיימין גם בעת הזו, כמו שהיו לאורך כל הדורות. עלינו להתפקח ולהפנים את הסיבה למגפה ואת החשיבות העצומה של לימוד תורה וקיום כל מצוות ה' כפתרון לסיבה שנוצרה בגלל "כי תריד".

ניתן לדמות את הדבר ל"מאזני צדק", משקל רוחני השוקל כל הזמן את המצוות והעבירות של כל כלל בני יעקב היהודים בארץ ובעולם, מכל הגזעים, הזרמים, העדות, שומרי מצוות ושאינם שומרי מצוות ואפילו מתבוללים. כל זמן שכמות המצוות שוקלת יותר מעשירית מכמות העבירות, עם ישראל על כל זרמיו עולה ופורח. וכשחלילה כמות המצוות שוקלת פחות, הציווי של יצחק "כי תריד" מתממש ומתחילה עת צרה ליעקב. במבט אחד לנבכי ההיסטוריה של העם היהודי אנחנו רואים בברור שרובם של היהודים נשארו באמונתם בה' בעיקר בגלל שהגויים ברשעותם גרמו להם לשוב לכור מחצבתם, ורק מתוך הסבל שנגרם להם הם חזרו להאמין באביהם שבשמים. למזלנו די בעשירית מצוות מסך כל העבירות בכדי שלא יתקיים בעולם "כי תריד", זאת אנו למדים מהמשא ומתן בין אברהם לקב"ה בנושא הפיכת סדום "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה" (בראשית י'ח ל'ב), שם הצליח אברהם לקבל הבטחה מהקב"ה שדי בעשרה צדיקים בכדי שהאחרים לא יינזקו. זו הסיבה שהיה לאברהם חשוב להתמקח ולקבל מהקב"ה הבטחה שכזו, למרות שבוודאי ידע שאין בסדום עשרה צדיקים. כי הוא ראה ברוח קדשו שהבטחה זו, תעזור בעתיד לכל זרעו אחריו. כך שדי בעשירית מכמות העבירות בכדי שלא נינזק.

יהיו מי שישאלו איזה סיכוי יש שעל המשקל הרוחני יהיו יותר מעשירית מצוות? הרי בעולם יש ציבור יהודי גדול פי כמה וכמה שאינו מקיים מצוות ומפר את ההלכה היהודית. מסתבר שאין הדבר כך. ראשית, איננו יודעים את חשיבותם ומשקלם הרוחני של המצוות, וכן ברור שהרוב היהודי שלכאורה לא שומר תורה ומצוות לא כולו עושה עבירות. אלו שעושים עברות, לא עושים עבירות כל הזמן (לדוגמא: חילול השבת, אין אדם מחלל שבת כל הזמן וכך גם בשאר ימות השבוע, אדם לא עושה כל הזמן עבירות), ומאידך ישנם רבים שעושים גם מצוות, מצוות לא תעשה, מצוות מילה, ביקור חולים, הלווית המת, כיבוד הורים, מצוות יישוב הארץ, עזרה לזולת, עזרה רפואית וכד'. בנוסף, רבים מהיהודים כלל לא מודעים ליהדותם ולכך כי כך הם לא חונכו לאמונה בה', לכן הם בגדר "תינוק שנשבה" והעברות שלהם נחשבות שגגה.

לעומתם היהודים השומרים תורה ומצוות, רובם ככולם יוצרים כל הזמן מצוות, מברכים, מתפללים, לומדים תורה ימים כלילות, עושים חסדים ומקיימים מצוות אפילו תוך כדי עבודה. כך שכל יהודי העוסק בתורה שווה ערך מבחינה איסוף מצוות עשה ולא תעשה, לעשרות או מאות אנשים שלא עושים מצוות כראוי. כך נשמר מאזן האמונה ולא מתקיים "כי תריד", אך כשמשקל המצוות פוחת מעשירית, כולם נפגעים, רשעים וצדיקים כאחד. זו הסיבה האמיתית ששר התורה הרה"ג ר' חיים קנייבסקי שליט"א רואה בלימוד התורה שהוא כנגד כל המצוות את הפתרון האמיתי למגפה שבאה בגלל המצב של "כי תריד" השורר כיום.

במבט בוחן מתברר לנו דבר מופלא, גם בעת צרה זו, הקב"ה עוזר לנו להעלות את משקל המצוות כנגד העבירות בעצם מהות המגיפה שהביא עלינו. אפשר לראות בעין איך הקב"ה גורם לכך שמניין העבירות יורד במהירות בקרב היהודים בכל העולם. מסתבר, כי כיום ההסגר שנכפה על העולם ועל היהודים הגרים בו, גורם לכלל היהודים כמעט ולא לנסוע בשבתות, אין תחבורה ציבורית יזומה של יהודים בשבתות ובחגים, לא ניתן לצאת לבילויים במקומות אסורים, התחזקה השמירה בתוך המשפחה, חופי הים ובתי המלון שתרמו רבות לפריצות וניאוף נסגרו, המסעדות המגישות טריפות ומאכלים אסורים סגורות, אין כמעט טיסות ועוד.

גם היהדות החרדית הפסיקה להוציא כספים על בגדים, שמחות ואירועים מנקרי עיניים. פסקו לדבר בבית הכנסת בשעת התפילה, פסקו הוויכוחים על עליות וכיבודים, שמירת העיניים התחזקה, רבים התחזקו ביראת שמים, הורים גילו את ילדיהם, גברים גילו כמה קשה לנשותיהם לגדל את הילדים ולהחזיק את הבית, נשים גילו כמה טוב כשהבעלים שלהן נמצאים מחוץ לבית, בכולל או עוסקים בעול הפרנסה בקיצור סוג של שלום בית. כך ירדו מיליוני עבירות מהמשקל והקב"ה דואג שהמאזן לטובת המצוות עולה ועולה.

לפי זה על כל אחד ואחד מציבור שומרי התורה, מוטלת החובה להתחזק באמונה, להגדיל את מכסת לימוד התורה, להעמיק את הכוונות בתפילה, להימנע מעברות במיוחד בין אדם לחברו ובמיוחד בשמירה על הזולת (והפעם מדובר בלבישת מסכה, לא כשמירה עצמית אלא כמעשה חסד לזולת) שזה מקור לקיום מצוות המצטברות כל רגע ורגע. נכניס עמוק ללבנו את ההבנה שהכל הוא יד ה', כדי שנתעורר ונתחיל כל אחד לעצמו לקיים את מצוות ה' במיוחד את מצוות "ונשמרתם לנפשותיכם" ומצוות "לא תרצח" עלהן אנו עוברים כשאנו לא נשמרים כראוי. ובעהי"ת בזכות המצוות של כל אחד מאיתנו נוכל להטות את כף המאזניים לטובת כל עם ישראל בכל העולם וכל שאר האומות ולשים קץ למגפה הנוראה "כִּי כֹה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם" (ירמיהו ל'ב מ'ב).

פרפראות גימטרייה למאמר:

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. = 4191 (בראשית, כז מ)

התשובה כנגד: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ, יָמִין וּשְׂמֹאל. = 4191

(דברים, ה,כח)

הציווי: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ = 2053 (בראשית כז מ)

התשובה כנגד: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ = 2053 (תהילים, לד טו)

הפתרון: פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ = 2179 (דברים, טו יא)

המעשה: וַיִּנָּחֶם, יְה-וָ-ה, עַל הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ = 2179 (שמות, לב יד)

התוצאה: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה, נֶעֱצָרָה = 2179 (במדבר כה טו)

הפתרון: וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ = 554 (תהילים, לז מ)

התוצאה: וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה = 554 (במדבר כה טו)

המקרה: וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת יְה-ו-ָה. = 1056 (במדבר לא טז)