אנשים לא אוהבים דברים שקורים בלי סיבה. השכל האנושי בנוי כך שהוא מחפש סיבות לכל דבר. כל פעם שנתקלים בתופעה כלשהי, מחפשים לה סיבות, גורמים, הסברים, חוקיות שעומדת מאחוריה. על כך עומד כל המפעל המדעי, שמחפש את הסיבות לכל הדברים שבמציאות, ובמקרים רבים מאד אכן מצליח.
אבל לפעמים קורים דברים שאי אפשר להסביר. לפעמים אלה סתם תופעות מוזרות, מהסוג שפטריק הרפור כינה "מציאות דיימונית" – כל אותן תופעות בלתי מוסברות של רוחות, פיות, עב"מים, חייזרים, ביגפוט מעגלי תבואה, היעלמויות מסתוריות וכדומה. עדויות עליהן קיימות בכל רחבי העולם, אבל אף פעם לא מצליחים להוכיח אותן עד הסוף. יהיו כאלה שיתעקשו להציע תמיד הסברים כמו הזיות או מתיחות, אבל אפשר גם להודות שבחלק מהמקרים באמת מדובר בהתפרצויות של מציאות דיימונית, נסתרת וחמקמקה בהגדרתה, שהאדם אינו מסוגל להסביר.
ולפעמים מדובר במקרים נוראים הרבה יותר. אדם חביב ונורמלי לחלוטין, שקם לפתע ורוצח את משפחתו או יורה באשתו, ללא כל התרעה או סימנים מוקדמים. השכנים והקרובים המזועזעים אינם מבינים מה קרה, הרי הכל היה נראה כל כך טוב אצלם. כולם מתחילים לנסות לחפש הסברים למעשה המחריד: אולי אותו אדם סבל מהפרעות נפשיות, אולי הוא לקח פעם כדורים, אולי הלחצים השפיעו עליו וכן הלאה. חייבים למצוא הסבר כדי שנוכל לישון בשקט, להגיד לעצמנו שהעולם הוא מובן והגיוני, ושרק אותן סיבות הן שהובילו לאסון.
אבל לפעמים ההסברים הללו הם רק תירוצים, שמונעים מאיתנו להודות באמת: דברים כאלה יכולים לקרות ללא סיבה הגיונית. כשם שישנה מציאות דיימונית, כך קיימת מציאות דמונית – כוחות אפלים ומרושעים במלוא מובן המילה, שלפעמים מתפרצים בתוך נפשו של האדם וגורמים לו לעשות דברים שלא העלה בדעתו. המציאות המודעת והמסודרת היא רק שכבת קרח דקה מעל אוקיינוס עמוק, אפל ובלתי ידוע, ובתוך אותם מעמקים שוחות מפלצות, שמדי פעם עולות אל פני השטח. שדים לא חייבים להיות יצורים מוחשיים עם קרניים וזנב. הם יכולים להופיע כתשוקות פראיות ויצרים אלימים שפורצים לפתע לתוך האדם, והופכים אותו לכמה רגעים למפלצת.
איך אפשר למנוע זאת – אינני יודע. אבל חשוב להכיר בקיומן של תופעות כאלה, ולא להתחמק מהן בתירוצים והסברים נוחים.
(תרומה תשפ"א)