המסע של ברוך בן יגאל להפוך לסבא

לפני כשנה נהרג עמית בן יגאל, חייל בסיירת גולני, בנם היחיד של נאוה וברוך. בתוך כל הכאב על אובדן בן יקר, מוצאים עצמם ההורים במאבק מול השלטונות על רצונם להביא לעולם נכד מזרעו של בנם, שנשמר לאחר מותו

כל סיפור של חייל צה"ל שנופל בקרב בעודו שומר על הבית, על המדינה שלנו, עלינו, הוא כואב ובלתי נסבל. אבל נדמה שסיפור נפילתו של עמית בן יגאל כואב פי כמה. זהו סיפור על ילד נדיר, אוהב הארץ ואוהב החיים, שנפל כשהוא בן 21 כתוצאה מהשלכת אבן על ראשו במהלך פעילות מבצעית למעצר חשודים בכפר יעבד שבמרחב החטיבה המרחבית "מנשה".

זה קרה לפני פחות משנה, בי"ח באייר תש"פ, ל"ג בעומר. במהלך היציאה מכפר יעבד אחרי מעצר ארבעה מחבלים, מחבל השליך אבן גדולה מגג הבית האחרון בכפר, האבן נפלה על ראשו של עמית שלמרות שחבש קסדה נפצע אנושות ונפטר בבית החולים מפצעיו.

עמית, לוחם בסיירת גולני, הוא בנם היחיד של נאווה וברוך.

"עמית ילד ספורטאי ומאד חברותי, חביב ונחמד, אוהב את ארץ ישראל ומטייל המון. הוא היה בענף אתלטיקה קלה דבר שנתן לו הרבה בטחון ואהבה לכל מה שקורה בארץ ישראל ובעם ישראל". כשברוך בן יגאל מתאר לי את עמית שומעים בקולו שהוא מתרפק וכמעט מתפרק מגעגוע לבנו שאיננו. העובדה כי בנו ספורטאי מצטיין הקנתה לברוך סוג של שקט שהבן יתגייס במסגרת זו, אלא שלאחר המסע לפולין חלה תפנית ועמית ביקש להתגייס לשירות קרבי.

ברוך: "המפנה הגדול היה בכיתה י"א, עמית היה בפולין, הוא התקשר אלי משם וביקש שאחתום לו על יחידה קרבית. חודשיים ניסיתי להתחמק ממנו, הוא היה במסלול ספורטאי מצטיין ולא היה צריך ללכת לקרבי. אחרי חודשיים הבנתי שאין לי סיכוי, עמית אמר לי 'אבא אתה חינכת אותי ליהדות ולציונות, אין סיבה שלא אעשה את השירות שלי בצורה כזו', זה שכנע אותי, בסוף חתמתי לו על השירות הקרבי והוא שמח על זה מאד והיה ממש חלק מהדבר הזה. עמית התגייס לחטיבת גולני, בתוך החטיבה הלך לסיירת גולני ועבר את כל שרשרת החיול עד הנפילה שלו".

"ב-6:30 השתנו חיי"

כאמור עמית נפל בדיוק בל"ג בעומר, אביו ברוך אומר שבדיוק, שם ביום הנפילה של עמית, התגלתה האמונה האלוקית הגדולה שלו ומשתף בסיפור מדהים: "ביום שישי, שלושה ימים לפני שעמית נפל, הייתי איתו בישוב גן נר. כל הגן הוא גן חרובים, כל התמונות של עמית בתקופה האחרונה היו של חרובים. יום לפני הנפילה של עמית, הייתי בציונו של רבי שמעון בר יוחאי, הדלקתי נר לזכרו וביקשתי שישמור לי על הילד שלי. ב-06:30 בבוקר דפקו לי בדלת ומאז השתנו חיי. המדהים הוא שהייתי אצל רבי שמעון וביקשתי שישמור לי על הילד וכל הרבנים הכי גדולים אמרו לי שעמית נמצא במקום הכי גבוה שאפשר לתאר, במקום הכי שמור".

לאבד ילד זה בלתי נתפס, בכל מצב, קל וחומר כשמדובר בבן יחיד.

"זה לא דבר פשוט, בכל זאת עמית הוא ילד יחיד שלי, אין לי עוד ילדים ואני מתמודד עם דברים לא פשוטים", משתף ברוך.

"זה לא קל לי או פשוט אבל יש לי אמונה חזקה בקב"ה. אני לא אדם של רוחניות אלא של תכלס', שמאמין בקב"ה, הוא הממית והוא המחיה, לכל אחד מאיתנו יש את הזמן שלו ולא משנה מה נעשה או כמה נעשה טוב או רע – מה שכתוב ככה קורה, זו האמונה שלי. יש לי המון שאלות לקב"ה אבל האמונה שלי בקב"ה לא ירדה ולא באחוז אחד מתוך מיליארד. אני אדם שמאמין באמונה שלמה בקב"ה והאמונה שלי אבסולוטית, אני מדבר איתו כל הזמן, הוא התקווה שלי לימים טובים יותר. אני לא אדם דתי אבל יש לי אמונה חזקה, אני מניח תפילין כל בוקר ובשישי שבת מסתגר בבית שלי, מכבה את הטלפון עד מוצאי שבת".

רק רוצים נכד

מאז נפילתו של עמית הי"ד מתמודדים הוריו מול מערכה נוספת – מערכת המשפט בישראל. זה התחיל בבקשה להרוס את בית המחבל שנבלמה באוגוסט האחרון על ידי בג"צ, כשקיבל את עתירת משפחת המחבל שרצח את של סמ"ר עמית בן יגאל הי"ד וביטל את צו ההריסה שהוצא לביתו. בפסיקתו קבע השופט מזוז כי המדינה לא מייחסת לאישה ולילדי המחבל מעורבות כלשהי. באוקטובר האחרון גם נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות דחתה בקשה לדיון נוסף בעתירה נגד הריסת ביתו של המחבל המואשם בגרימת מותו עמית הי"ד ולמעשה קבעה כי בית המחבל לא ייהרס. ברוך: "השופט כתב בפסק הדין שרק במקרה קיצון יש להרוס בית. אתם אמיתיים? לי אין ילד, להם יש אבא עם שמונה ילדים, לי יש אפס ילדים".

כעת מתמודדים ברוך ונאווה מול מערכה נוספת – המסע להבאת נכד מזרעו של עמית הי"ד ובכך למעשה להקים את משפחתו ולהמשיך את השושלת ובמילותיו של ברוך: להפוך לסבא.

ברוך: "שעה וחצי אחרי פטירתו של עמית הי"ד קיבלתי שיחת טלפון מבחור שאני לא מכיר את שמו, שהציג עצמו כעו"ד ששאל אותי אם ארצה שזרעו של עמית יישמר. עשינו קצירת זרע ושחררתי את זה. לא חשבתי על המשמעות מעבר לכך. חודש לאחר מכן, עירית אורן גונדרס מעמותת אור למשפחות יצרה איתי קשר וסיפרה לי על התהליך ונודע לי שאני שבוי של בימ"ש העליון שלא מאפשר לי להיות סבא אלא בשינוי חקיקה שישחרר את הזרע, ואנחנו עסוקים היום בתוך ההליך הזה שנקרא חקיקה חדשה, מחכים שכנסת חדשה תבחר".

"למה החתימה שלי על הבן שלי לשירות קרבי היא בסדר? לתרום את האיברים שלו זה בסדר? אבל להשתמש בזרע שלו לא בסדר?"

משפחתו של עמית הי"ד איננה המשפחה הראשונה או היחידה שמנסה להמשיך את השושלת של בנם שנרצח בניסיון להגן על המולדת האהובה שלנו, למצוא תקומה ונחמה בדור שיקום מזרעו. "יש 25 משפחות שכולות בעניין הזה של נכד מהבן המת", חושף ברוך.

הראשונה להרים את הכפפה בניסיון לעזור למשפחות האלה היא ח"כ רוויטל סוויד ממפלגת העבודה אי שם בכנסת ה-19. לאחר שרוויטל לא נבחרה לכנסת הבאה, חברי הכנסת עוזי דיין ומאי גולן ניסו להמשיך במקום בו רוויטל עצרה, זאת בעקבות הזוג ממן שאיבדו את בנם. ואז נכנסה לתמונה חה"כ קטי שטרית מהליכוד שמנסה גם היא להעביר בחקיקה את הזכות להמשך למשפחות שאיבדו את יקיריהם. בימ"ש אינו יכול לאשר את בקשת המשפחות בשל התנגדויות שמגיעות מכיוון בלתי צפוי – ממשרד הביטחון ולכן האופציה היחידה העומדת לפתחם היא חקיקה חדשה.

ח"כ שיטרית: "בימ"ש נשען על ההתנגדויות שמגיעות מכוונו של משרד הביטחון. בעבר הייתה פניה בנושא שאושרה על ידי משרד הביטחון, הוריו של אותו חייל שאושרה להם הבקשה השתמשו בזרעו של בנם ואחרי שנולד להם נכד או נכדה הם תבעו את משרד הביטחון שיכירו בילד כיתום צה"ל וזה הקפיץ את משרד הביטחון – האם כל אחד יבקש להיות בן שכול ואז יקבל קצבה כמו כל משפחה שכולה שמקבלת קצבה קבועה? זה יצר מצב של נסיגה. אני מובילה מאבק שאומר אין לנו רצון שמשרד הביטחון יתחייב להעניק דבר מה לכל מי שיוולד. אנחנו מסירים אחריות ממשרד הביטחון להוציא את האישור להשתמש בזרעו של החייל".

ברוך בן יגאל: "אני אב שכול עם ילד אחד. בימ"ש העליון עושה הכל כדי לא לתת לי להשתמש בזרע של הבן שלי ואני לא מבין למה. למה החתימה שלי על הבן שלי לשירות קרבי היא בסדר? לתרום את האיברים שלו זה בסדר? אבל להשתמש בזרע שלו לא בסדר? למה בימ"ש העליון לא מאפשר לי להשתמש בזרע של הילד שלי?

"הייתה לנו פגישה עם רה"מ ושרה נתניהו בבית שלי והיא בכתה איתנו יחד. אני לא מבין למה כל הדבר הזה? רה"מ כמשפחה שכולה הכי איתנו בדבר הזה, הוא לא מבין למה אנחנו לא יכולים להשתמש בזרע. אני לא מבין – עמית לא שלי? אני קבעתי לו שיהיה לו ברית מילה, בימ"ש העליון אז לא התערב. למה אני צריך להילחם? המחבל יימח שמו ויאבד זכרו מנע ממני להיות אבא – למה בימ"ש והמדינה מונעים ממני להיות סבא?".

"אם יש מישהי שרוצה להרות, יש זרע לחייל ויש רצון של המשפחה – זה דבר הכי אלמנטרי מבחינה מוסרית ערכית להגיד לחייל שנפל בקרב 'תודה על השירות שלך'"

גם עבור הרווקות

לצערנו, בדור שלנו, נושא הרווקות המאוחרת נוכח ומציק יותר. אנחנו נחשפים ליותר רווקות לקראת סוף שנות ה-30 שלא מוצאות את האחד, ורגע לפני שכבר לא יוכלו לממש את זכותן להפוך לאם בישראל, הן פונות להליך להביא ילד לעולם כאמהות חד הוריות. אותו ילד אינו מכיר את הצד של אביו, וכאן ישנו פתרון שהוא WIN-WIN לשני הצדדים.

ח"כ שיטרית: "יש הרבה נשים שהרות כתוצאה מתרומת זרע, לוקחות מבנק הזרע ולרוב אותן נשים הופכות למשפחה חד הורית שאין לה קשר לאבא של אותו ילד. פה, המשפחות מציעות מצב אחר לגמרי – הן מציעות תמיכה משפחתית, כלכלית, הילד שמגיע לעולם לא מגיע רק לאמא אלא מגיע לאמא ולמשפחה של האבא וככה אותם ילדים מרווחים משפחה נוספת. יצרתי קשר עם כמה נשים שהרו מתרומת זרע, אחת מהן דור שלישי לניצולי שואה שאמרה: 'חוץ ממני ומאמא אין לנו שום נפש חיה בעולם הזה, אם ידעתי שאקבל משפחה נוספת לא הייתה מאושרת ממני בעולם'. זה דבר שעורר אצלי סקרנות ושאלתי מה לא בסדר בזה הרי היא תלך לבנק הזרע, תבקש תרומת זרע, תהרה בעזרת ה' – למה שזה לא יהיה יחד עם משפחה?

"ברוך בן יגאל הוא אדם שאני מכירה ברמה האישית, עמית הגיע אלי הביתה עם אבא שלו, אני יודעת כמה הוא היה רוצה המשכיות. ברוך הוא אדם בודד בעולם אין לו נפש שיוכל לחיות עבורה, כדי שיוכל להמשיך לתפקד ולתת אהבה וחום וזה עצוב, זו חובה מוסרית שלנו שאם זה מרצון המשפחה – למה לא לדאוג לכך?", היא תוהה.

"נאווה ואני לא רוצים להיות אבא ואמא אלא סבא וסבתא של אותו נכד ואני חושב שמגיע לנו", אומר בכאב ברוך בן יגאל בהמשך לדבריה של ח"כ שיטרית, "זה משהו אלמנטרי שמדינת ישראל יכולה לאפשר. אנחנו לא מבקשים זכויות של משפחה שכולה, הנכד לא יהיה יתום צה"ל למרות שאבא שלו חלל צה"ל, החוק החדש מדבר על כך שהוא יהיה ילד לכל דבר. במקום שאישה בת 40 תיקח זרע מאלמוני, שתיקח זרע מעמית, שיהיו לו סבא וסבתא. אני רוצה המשכיות, שיהיה לי נכד".

ח"כ שיטרית מוסיפה: "עשינו זום עם שר במשרד הביטחון לעניינים אזרחיים מיכאל ביטון שהוא עצמו אח שכול והוא מצא לנכון שזה יכול להיות מצוין, אבל לצערנו יש הרבה דברים שנופלים בין הכסאות בגלל יועצים משפטיים ואני חושבת שזו אטימות. אם יש מישהי שרוצה להרות, יש זרע לחייל ויש רצון של המשפחה – זה דבר הכי אלמנטרי מבחינה מוסרית ערכית להגיד לחייל שנפל בקרב 'תודה על השירות שלך'".

 

"המחבל יימח שמו ויאבד זכרו מנע ממני להיות אבא – למה בימ"ש והמדינה מונעים ממני להיות סבא?"

אעפ"י כן

אנחנו, העם היהודי, תמיד הוכחנו את תקומתנו בניצחון המעטים על הרבים, בזה שהצלחנו להשתקם ולבנות מחדש את שושלת הדורות. רק לפני 80 שנה, ששה מיליון מבנינו נרצחו על אדמת אירופה ואנחנו כאן, חיים ושורדים ומשקמים את ההריסות. לא אחת, כשאנו נפגשים עם ניצול שואה הוא אומר שהניצחון האמיתי שלו זה לראות את הדור שהקים ובנה על הריסות המשפחה שנספתה לו בשואה, שהנאצים לא הצליחו להשמיד אותנו. כנכדה לניצול שואה, אני תוהה בקול – אולי זו ההרגשה של ההורים השכולים, שהניצחון על רצח בנם יהיה בלהעמיד לו יורש?

ח"כ שיטרית: "זה ניצחון סימבולי שיש בו אמירה – אתם מנסים לרצוח אותנו ופוגעים בנו אבל אנחנו ממשיכים להתקיים דווקא מהשכול, דווקא מהרצח המתועב יצא דבר טוב, ולכן חוסר הרגישות שלא מובן לי מבחינת משרד הבטחון ומבחינת בית משפט זר לי מאד", ברוך מצטרף ולמעשה מסכם: "זה יהיה הניצחון הפרטי והאישי שלנו של כל הסיפור הזה".