לשבור את מעגל הקסמים

לאדם יש בחירה חופשית, אבל פעמים רבות אנשים מוצאים את עצמם לכודים בנסיבות שבהן אילוצים שונים, מוסכמות וחששות, כופים אותם לפעול בניגוד לרצונם – ולמעשה בניגוד לרצונו של כל מי שנוגע בדבר. מרוב שיקולים של "מה פתאום", "מה יגידו" ו"אין ברירה", נוצר מלכוד שבו כולם מפסידים.

דוגמה למצב כזה היא מה שנקרא "פרדוקס אבילין". משפחה יושבת לה בנחת בבית, כאשר האב מציע לנסוע למקום מסוים לארוחת ערב. לאף אחד אין באמת חשק לנסוע, אבל כולם רוצים שהאב יהיה מרוצה ולכן מסכימים לנסיעה הארוכה והמייגעת. בסופו של דבר מתברר שהאב בעצמו לא רצה בכלל לנסוע, אלא רק הציע את זה כי חשב שכולם משועממים וישמחו לעשות משהו. מתברר שכולם סבלו שלא לצורך רק בגלל שכל אחד חשב שהאחרים רוצים לנסוע, ולאף אחד לא היה נעים להתנגד לכך.

או דוגמה נפוצה אחרת. זוג צעיר מתחתן, וברור להם שצריך להזמין גם את כל הדודים הזקנים, למרות שאין להם כמעט קשר איתם, ולשלם עליהם מאות שקלים למנה, אחרת הם ייעלבו. הדודים הזקנים מצדם לא מעוניינים בכלל לטרוח, לנסוע ולשבת ערב שלם תחת מוזיקה מחרישת אוזניים רק בגלל החתונה של אחיינים שהם בקושי מכירים – אבל אין ברירה, הם חייבים לבוא, אחרת הזוג ייעלב. והנה לכם שוב מצב בו כולם סובלים שלא לצורך בגלל "אין ברירה" ו"מה יגידו".

במקרים הללו מדובר באי נעימות קלה יחסית. הטרגדיות הגדולות יותר מתרחשות כאשר עמים ומדינות שלמים מוצאים את עצמם לכודים במעגל של אלימות, מלחמה ועימותים, שאף אחד לא באמת מעוניין בהם, אבל כל אחד חושש מדי מהאחרים ולא מוכן להניח את נשקו ראשון. מלחמת העולם הראשונה היתה דוגמא לעימות חסר תוחלת כזה, בו מתו עשרות מיליוני אנשים ללא כל סיבה, רק בגלל שהעולם נקלע לפלונטר של לחצים, אילוצים ומאזני אימה. הסדרה "מלחמת הטיטאנים", שהעונה האחרונה שלה משודרת בימים אלה, ממחישה גם היא מציאות טראגית בה אנשים טובים משני הצדדים נאלצים לבצע מעשי זוועה, בגלל חששם מהצד השני.

לא תמיד אנחנו יכולים להשפיע, אבל בואו נשתדל לפחות במעגלים הקשורים אלינו להיות קצת יותר חכמים, ולא לתת לנסיבות לאמלל את כולם.

(ויקהל-פקודי תשפ"א)