אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
במקום הקדוש ביותר לעם היהודי- קודש הקודשים של המשכן ובית המקדש, ניצבים מעל ארון הברית שני כרובים.
תיאורים ופרשנויות רבות ניתנו לאורך הדורות על משמעותם של הכרובים וסמליותם, ומכל אלו עולה דבר אחד ברור המבטא בארבע מילים את עומק המהות של מה שבית המקדש אמור להוות ולסמל- 'וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו'.
וּפְנֵיהֶם– הפנים שלנו מביעות ומבטאות את הפנים שלנו ['פה' בשווא]. על הפנים ניכר מתי האדם כועס, שמח, עצוב, וכן הלאה תחושותיו, הרגשותיו ומצבו הפיזי והנפשי. לכל אדם הפנים הייחודיות שלו, וכשם שפניהם ופרצופיהם של כל יושבי תבל שונים, כך גם דעותיהם שונות. הפנים מבטאות גם מערכת תקשורת ויחסים חברתית. יש אנשים המפנים עורף לחבריהם, ויש המפנים ומאירים להם פנים. עומק של קשר ואינטימיות בין בני אדם בא לידי ביטוי במצב של 'פנים אל פנים'. מבט קרוב בעיניים בגובה העיניים, 'לראות את הלבן בעיניים', וחיבור עמוק בין אנשים.
אֶל אָחִיו– הגדרת הקשר בין שתי הדמויות בקודש הקודשים היא 'אחים'. המילה הזו 'אחים', יש בה כדי לבטא את ערך הרעות, האינטימיות, והקשר המיוחד שאמור להיות בין אחים. כשרוצים לבטא שנאה קשה משתמשים במושג 'מלחמת אחים', וכשרוצים לבטא אהבה גדולה משתמשים במילה 'אחווה'. יש קשר בין הורים לילדים, יש קשר בין חברים, אולם בקודש הקודשים מעל ארון הברית, המקום שאמור לבטא את הקשר הנשגב ביותר הקשר בין שתי הדמויות מוגדר- 'אחים'.
רעיונות רבים נכתבו ונשזרו סביב עניין הכרובים במשכן ובמקדש, והצד השווה שבכולם הוא – אהבת אחים. זה מה שבית המקדש בא לבטא וזה מה שהוא בא לדרוש מכל אלו שיפקדו אותו, יתפללו בו, ויבנו את חייהם סביבו. אין טעם לבית מקדש וקודש קודשים אם הפוקדים אותו, המתפללים בו והחונים סביבו נגועים בשנאה האחד לשני, בהפניית עורף איש לרעהו, בניכור ובפילוג. אם אין אחווה בין האחים, השבטים והעם כולו – אזי אין מקדש, אין קודש, אין קדושה. אין כלום.
'וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו'- זו דרישה היוצאת מהמקום הקדוש ביותר- ללכידות חברתית, לאחריות ציבורית, לערבות הדדית, לאהבת אדם, לנתינה וחסד, לאכפתיות ולנכונות להטות שכם ולשאת בעול משותף עם האחים האחרים. אין כאן דרישה להסכמה על כל דבר, לאחידות דעות, להשקפות וסגנונות חיים, ולהתבטלות האחד בפני השני, אבל יש כאן דרישה לאחדות, לרגישות הדדית, ולתובנה עמוקה כי זה הניצב מולך והשונה ממך- הוא אחיך.
'וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו' – רק כשמביטים האחד על השני מקרוב, רק כשיוצרים הבנה ואינטימיות, רק כשמשדרים שותפות ואכפתיות, רק כשחשים ערבות הדדית- רק אז אפשר לבוא ולהיכנס אל הקודש פנימה.
במקום המרכזי ביותר במקדש, כמו במקום המרכזי ביותר בעם ובחברה היהודית, ניצבות ארבע מילים שהן תמרור, צו, ציון דרך ודרישה חברתית-ערכית-מוסרית מכל אחד מהעם הזה- 'וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו'.
בלי זה- אין מקדש, אין חברה ואין עם.
עם זה- יש הכל- אהבה, אחווה, שלום ורעות.
כאז כן עתה.
(ויקהל פקודי תשפ"א)
