הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הבשורה ראשונה של משה רבינו לעם ישראל היא ״למה תכה רעך" ? זהו הציווי הנורמטיבי הראשון שניתן על ידי משה רבינו לשני אנשים עברים ניצים. העובדה שזו האמירה התורתית הראשונה מתאימה מאוד לדברי תנאים בהמשך שלשלת התורה שבעל פה. הלל הזקן אמר דברים דומים לגוי שבא להתגייר, והקביעה כי ״מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך״ היא המענה לבקשת לימוד התורה על רגל אחת, ממשיכה את החידוש הגדול של משה רבינו . בהמשך דרכה של תורה שבעל פה לימד אותנו רבי עקיבא כי ״ואהבת לרעך כמוך״ הוא הכלל הגדול בתורה, וכל זה על אותה הדרך הרוחנית.
זוהי אפוא ההזדמנות לשאול למעשה ״למה״ ? לכאורה היה מקום לטעון אחרת, ולצפות כי רבי עקיבא יאמר ש״ואהבת את ד׳ א-לוהיך״ הוא הכלל הגדול בתורה, וכי משה רבינו ילמד לראשונה את עם ישראל את מה שהוא עצמו הוריד מדברי ד׳ לעם ישראל בראש עשרת הדיברות: ההיכרות עם הקב״ה כבורא עולם ?!
שבת זו יכולה להיות אפוא שבת שבה תבורר שאלה זו לעומקה, וכנראה שיש יותר מתשובה אחת לשאלה זו. אחת מהן אכן רואה כך את בניין התורה. ראשה העליון של התורה הוא ההתוועדות עם הקב״ה באוהל מועד, ומאוחר יותר מקום המפגש עם הקב״ה בבית המקדש. אולם כדי להגיע לשם יש צורך בתשתיות יסוד של הקיום. תשתיות אלה הם שתיים: ראשונה בהן היא הרצון לעשות טוב בין הבריות, ולגרום לחיים טובים יותר לבני אדם. דרכיה של התורה עצמה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. מעבר לכך, תורת ישראל ניתנה לאומה הישראלית כולה, ולא ליחידים, ועל כן יש צורך לבנות את החיים הלאומיים המאוחדים כבסיס לקבלת התורה וקיומה.
מסר זה של משה רבינו חייב להיות לנגד עינינו בשני ההיבטים האלה גם היום. אנחנו חייבים להרחיב את המאבק הבלתי מתפשר נגד ההכאה הפושה בחברתנו: המספר הנורא של נשים מוכות וילדים העוברים התעללות חייב להפעיל אותנו בכל הדרכים כדי לבער את הנגע הזה מתוכנו; השאלה ״למה תכה רעך״ צריכה להפוך למתוות הדרך בכבישים, במגרשי הספורט, במועדונים, ברשות היחיד וברשות הרבים. זוהי הקריאה הראשונה של מוסר התורה, וזו צריכה להיות אבן הפינה של דרכנו.
ובמקביל, צריכה לבוא גם קומה מקבילה של ההימנעות מההכאה. בדרך כלל אין מדובר בה בהכאה פיזית כי אם מילולית. קיטונות של שנאה נשפכים עתה בחברה הישראלית מאלה לאחרים, וההכרה כי אנשים אחים אנחנו מפנה את מקומה למציתי קטטה ומחרחרי מאבקים. זו אינה מחלוקת מבורכת כי אם מדרון חלק המדרדר אותנו כלפי מטה, ומסכן לא רק את עצם מהותנו כגוי אחד בארץ אלא גם את עצם קיומנו. שבת זו יכולה להוציא מתוכנו שוב את ההכרה כי הכוח לא יוביל אותנו לשום מקום מבורך, וכי ההכאה – המילולית והפיזית- היא רעה מכל כיוון בו מסתכלים עליה. שפה של אחים היא שפה שמאפשרת שיח של ניגודי דעות ואינטרסים, ושל כיוונים חלוקים וסותרים, בלי להתדרדר למקומות הקשים ששנאה יכולה להוביל אותנו אליהם. למה תכה רעך הוא לא רק יסוד התורה, כי אם גם יסוד הקיום שלנו עצמנו בזמן הזה.
(שמות תשעב)
