מי שלא מסיים את שהתחיל מביא לחידלון

כיצד הייתם פועלים אם היו הייתם יודעים שבמעשה קטן, (גם אם כרוך במאמץ), אתם יכולים להשלים דבר גדול? חיוני?! ש'הגרוש' שלכם ישלים ל'לירה'?!

מכירים אנשים שהתחילו ללמוד מסכת ולא סיימו? שנשאר להם רק כמה דפים, וכבר זמן רב הם לא מצליחים להתפנות לסיים! או אנשים שהתחילו ללמוד מקצוע ולא סיימו? שנשאר להם 'רק כמה עבודות להגיש', וכבר זמן רב הם לא מצליחים להתפנות לסיים! או לסיים בגרויות?!

תוכלו לדמיין את סבא וסבתא-רבה מתפללים לסיומה של הגלות המתמשכת, ולא רואה את סופה?!

מכירים 'פילים לבנים' – מבנים שהתחילו לבנות ונעצרו, ולא סיימו, ונשארו כך?

האם מצאתם את עצמכם נושאים תפילה לקב"ה שמשהו בלתי נגמר סוף כל סוף יסתיים בהצלחה ש"בּורֵא עולָם בְּקִנְיָן ישלים זֶה הַבִּנְיָן"? מכירים את טעמה של ההודיה לקב"ה כשהכל סוף כל סוף הסתיים בהצלחה?!

פרשתנו פותחת בדיני יולדת: "אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'" (ויקרא יב ב), "ואם נקבה תלד וגו'" (שם פס' ה). בדיניה של יולדת לידה טבעית, וממנה למדו חכמים גם על מי שהפילה (משנה נידה ג א), או שילדה בניתוח קיסרי (רמב"ם איסו"ב י' ד-ה).

המפרשים שאלו: "צריך לדעת למה הוצרך לומר: 'כי תזריע וילדה', ולא הספיק לומר 'אשה כי תלד זכר'?" (אור החיים כאן) מה גם שבשל תוספת זו הפרשה נקראת: 'תזריע'?

ניתן לבאר זאת עפ"י הזוהר, כאן, שמפרשתנו מתבררים היבטים שונים, רוחניים ופיזיים, על התהליך המופלא של היווצרות החיים מטיפת זרע – לאדם חי, שלם. ועל השפעת אופן העיבור על תהליך ההריון והלידה (דף מב ע"ב). זהו תהליך יצירה מופלא וממושך, שהאשה ובני המשפחה מתפללים שיסתיים בהצלחה. ב"ה, ברוב המקרים הוא  מסתיים בהצלחה, בלידה טבעית, ויש שהוא מסתיים, אך לא באופן טבעי. אולם יש והוא משתבש, חלילה, בהפלה, ולא מגיע לתוצאה כלל.

כתוצאה מחטא אדם הראשון התהליך המופלא של ההריון והלידה כרוך בקושי רב ובכאב: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרוֹנֵךְ בעצב תלדי בנים" (בראשית ג טז). "עצבונך-כובד ההריון, והרונך-אריכות ימי ההריון. בעצב תלדי בנים-בעת הלידה יש לה עצב וכאב גדול" (הרד"ק שם).

הרמב"ם מבאר שהמושג 'לידה' בתנ"ך הינו אב טיפוס לתהליכי היווצרות בתחומים נוספים: "אחרי כן הושאל ביטוי זה ('לידה' א.ש.) להבאת הדברים הטבעיים לידי מציאות: 'בטרם הרים יולדו'. וכו'. כן הושאל הביטוי למאורעות הזמן המתחדשים כאילו הם דברים שנולדו: 'כי לא תדע מה ילד יום' וכו'" (מו"נ ח"א פ"ז, בתרגום מ. שוורץ). כמו ההריון, התהליכים מתחילים מ'זרע' – מגרעין יסודי שממנו הולכת ונוצרת מציאות חדשה. יש שהתהליך מושלם ומסתיים בהצלחה ויש שהוא משתבש ולא מסתיים כלל. כשמדובר בתהליכים ארוכים, מורכבים, קשים שדורשים מאמץ, ישנו סיכוי לא קטן שהם לא יגיעו לכדי סיום והשלמה. למרות שעשו כברת דרך ארוכה, הם עלולים להישבר לפני קו הסיום והגמר. על כן חכמים מדגישים את החשיבות של הסיום וההשלמה של פעולות חשובות:  "אם התחלת במצווה הֶוֵי גומר את כולה! למה? אר"י: כל מי שמתחיל במצווה ואחרי כן בא אחר וגוֹמְרָהּ, נקראת על שם גומרה" (תנחומא עקב ו). האתגר של הסיום כל כך משמעותי, שלבסוף המעשה והתהליך כולו נקרא על שם מי שסיים אותו. ומי שלא מסיים את שהתחיל מביא לחידלון (שם). ע"כ צריך לעשות, הכל, ולהתפלל שיעלה בידנו לסיים תהליכים ולא להיתקע לפני סיום.

אנו נמצאים בימי ספירת העומר. בתהליך של התעלות רוחנית מגרגירי השעורה של 'מנחת העומר'-מאכל בהמה, בפסח, שיושלם ב'שתי הלחם', מחיטה-מאכל אדם בחג השבועות.

ברמה הלאומית. אנו מתפללים שתהליך הקמת הממשלה יגיע סוף סוף לסיום מוצלח!

ולנו. שנמצאים לקראת סיום של תהליך בנית בית המדרש שלנו בישיבה במודיעין מתפללים ל"בּורֵא עולָם בְּקִנְיָן. הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן".

(תזריע מצורע תשפ"א)