מתי הכי נכון ללמוד פרקי אבות?

ד"ר יואל רפל

לפני ארבעים שנה יצאתי לשליחות חינוכית בארה"ב. יעד השליחות היה החוף-המערבי של ארה"ב בכלל והקהילה היהודית בלוס-אנג'לס בפרט. ימים ספורים טרם נסיעתי אמר לי אבי, הרב פרופ' דב רפל ז"ל, "תנסה לאתר את האוסף הגדול של פירושי פרקי אבות שהיה, ואולי עדיין קיים בלוס אנג'לס". אבי, שהכיר את הקהילה מתקופות שלימד שם ב-UCLA, הציב בפני אתגר עוד בטרם פתחתי את יום העבודה הראשון. הוא זכר את האוסף המעניין והחשוב מהימים הארוכים שבילה בבית האספן שהצליח לאסוף כ-650-700 מהדורות שונות  של פרקי אבות, שבכל אחת מהן היה פירוש שלא נמצא במהדורות אחרות, דהיינו כמה מאות פירושים שונים. הבקשה החריגה נבעה מהעובדה שאבא ז"ל ידע שאותו אספן הלך לעולמו ולא הותיר עקבות גלויים לאוסף החד-פעמי והמאוד מיוחד שהיה ברשותו.

מאליו מובן שחיפוש האוסף הגדול לא היה הדבר הראשון שעשיתי ב'עיר המלאכים', אך גם לא חיכיתי זמן ממושך. תוך זמן קצר התברר לי שהאספן הצנוע לא התגאה באוסף ולא סיפר עליו לרבים, ועל כן הייתי חייב לאתר מי מבאי ביתו וממתפללי בית הכנסת שבו התפלל  הכירו את האוסף. סופו של חיפוש מצאתי כמה שהכירו את האוסף אך תשובה להיכן הועבר לא הייתה לאיש מהם.

מציאת אוסף מאות המהדורות של פרקי אבות היה בדרך מקרית לחלוטין. באחד הימים נאמר לי כי הפדרציה היהודית החליטה לחסל את הספרייה שלה, התופסת את כל הקומה העליונה של בניין המשרדים, ומומלץ שאעלה ואבחר את הספרים שארצה לספרייה הקטנה שהוקמה באותה עת בלשכת החינוך היהודי עבור 'המרכז ללימודי ארץ-ישראל'. כבר בביקור הראשון בספרייה, שהיו בה כעשרים אלף ספרים, מצאתי את האוסף האבוד. זה היה אוסף מדהים שכלל ספרים מהמאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-20. לספרנית, שהייתה דוברת עברית שוטפת, לא היה מושג מהם הספרים, הם הועברו אליה כחבילה ומבחינתה עם פירוק הספרייה הם נועדו לגריסה.

לשמחתי היא נענתה לבקשתי לעכב את סילוק אוסף כרכי 'פרקי אבות' ובמקביל פניתי לנשיא האוניברסיטה ליהדות (University of Judaism), אותו כבר הכרתי, והצעתי שיצילו את האוסף המיוחד ויצרפו אותו לספרייתם. ההיענות הייתה מיידית וחיובית והמו"מ על העברת האוסף היה קצר ולמיטב ידיעתי האוסף נמצא גם היום בספריית האוניברסיטה ליהדות שבלוס-אנג'לס.

הקדמתי את הסיפור כיוון שלא פעם עולות שאלות וביניהן, מדוע יש כל כך הרבה פירושים לפרקי אבות? האם פרקי אבות הם כמו ההגדה של פסח? התשובה לשתי שאלות אלו ורבות נוספות נקשרת במנהג ללמוד כל שבת בין פסח לשבועות, ואף יותר, בין פסח לראש השנה, בכל שבת אחרי הצהרים פרק מפרקי אבות.

ראשיתו של המנהג

ספרות המנהגים עוסקת בהרחבה במנהג לימוד פרקי אבות, שהרי אין לך כל מסכת אחרת במשנה הנלמדת באופן קבוע, אלא אם נראה את מנהג לימוד  מסכתות החגים (פסחים, סוכה, יומא) שאינו שכיח כתופעה בעלת דמיון מסוים. וודאי שהשוני גדול יותר שהרי אין לימוד נושא הקבוע ליום מוגדר בשנה ללימוד נושא כללי בכל שבת.

הראשון המזכיר את המנהג הוא רב עמרם גאון שבסידור שכתב (850 לספ') אנו מוצאים (מהדורת גולדשמיט עמ' פ') "והכי אמר רב שר שלום גאון. מותר להתעסק בתלמוד במנחה בשבת, ולא עוד אלא שמנהג בית רבינו שבבבל שאחר תפילת מנחה בשבת שונין פרקי אבות וקניין תורה" (הפרק השישי במסכת אבות). והוא מוסיף "ובין תפילה לתפילה (מנחה וערבית) ישב וידום, מכל מקום להתעסק בתורה טפי עדיף. וזה שאין עוסקין (בתורה), לא מפני שאסור, אלא לכבוד משה רבנו שנפטר באותה שעה, לפיכך אומרים אבות לקיים נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלין" (מועד קטן כב ע"ב).

המציאות העולה מהדברים, שבמשך שנים רבות בין מנחה של שבת לערבית של מוצאי שבת היו המתפללים יושבים דוממים בבית הכנסת, שהרי כך נתקבל בעקבות המסורת שמשה רבנו נפטר בשבת אחרי הצהרים ואזי כל בתי המדרשות בטלין. אלא שזמן הדממה בבית הכנסת היה זמן של ביטול זמן, שרבים נתקשו לקיימו כלשונו. חכמים ראו, כמובן בצדק, שעדיף להקדיש את הזמן ללימוד תורה. לאחר שנערכה מסכת אבות, 1400 שנים לאחר פטירת משה- היא נבחרה ללימוד בתקופת הקיץ שבה השבת הולכת ומתארכת, וזאת משום תחילתה "משה קיבל תורה מסיני". והסביר הפרופ' דניאל שפרבר (מנהגי ישראל כרך א' עמ' ריב-ריז) "כי אלו שתיקנו את אמירת פרקי אבות היה נראה בעיניהם 'כי זה מעין הספד נאות (למשה) וכדבריו של בעל שבלי הלקט (סו"ס רכו) ולכך נהגו לומר פרקי אבות…לומר הרי אנו מספרין בכבודו ובשבחו של (משה) ובכך תהיה לו מנוחה טובה'".

הנימוק שמביא בעל 'שבלי לקט' הוא רק אחד מנימוקים שונים למנהג המקובל אצל רבים בדורנו, המתאספים מדי שבת ללימוד פרק מפרקי אבות. וכבר שמעתי על אותם שקוראים ולומדים. הכיצד? בין פסח לראש-השנה אפשר ללמוד שלוש פעמים מחזור שלם של ששת הפרקים של פרקי אבות. וכך, בכל אחד משלושת המחזורים קוראים את הפרק כולו ולומדים רק שליש ממנו.

העימות הרבני-קראי

עיצומו של המאבק שניהלו היהודים הרבניים נגד היהודים הקראים התנהל בגלות בבל במאות ה-9-10 לספירה וקיבל ביטוי בפירוש הארוך של רב סעדיה גאון לחומש בראשית ב'טופס שבע הראיות' שבהן ביקש להוכיח את נחיצותה של תורה  שבעל-פה שהקראים כפרו באמינותה ובנחיצותה.

לדעת יעקב גרטנר בספרו 'גלגולי מנהג בעולם ההלכה' (עמ' 59-73) "הגאונים ראו בהנהגת אמירת מסכת אבות בשבת דרך יעילה להילחם נגד התעמולה הקראית, ואמצעי חינוכי להשריש בציבור הרחב את האמונה שהתורה שבידיהם, בכתב ובעל-פה, היא התורה האוטנטית והמקורית; תורת הרבניים היא התורה שנמסרה למשה מסיני, ואינה תורה שבדו הרבנים מליבם". ומוסיף גרטנר הסבר על  חלקו של משה רבנו "כדי להצדיק בעיני הציבור אמירת מסכת אבות בשבת בשעת מנחה, ניתן הטעם שהאמירה היא לכבוד משה שנפטר באותה שעה, וכדי למנוע מהציבור מללמוד דברים אחרים נוסף הנימוק ש 'חכם שמת כל בתי כנסת ומדרשות שבעיר בטלים"'. על פי הסבר זה, לימוד פרקי אבות בשבת הוא תוצאה של מציאות ייחודית שהתקיימה ואפיינה את יהדות בבל באותן מאות שנים, כאשר המאבק נגד השקפת הקראים היה בשיא כוחו ועוצמתו. המנהג ללמוד פרקי אבות נועד להדוף את התקפות הקראים על היהודים הרבניים.

בספר 'טעמי המנהגים ומקורי הדינים' (סימן שצ"ד) מסוכם נימוק זה "מפני שאמירת 'אבות' בשבת נועדה להחדיר לתודעת הציבור נאמנותם של חכמי בבל ותורתם לתורת משה רבנו, ועל ידי לימוד מסכת קלה ומושכת, מודגשת המסורת ממשה ועד אחרוני התנאים". 

הכנה לשבועות

יבוא השואל וישאל, מדוע לומדים פרקי אבות בשבתות הקיץ לאחר תפילת מנחה דווקא ולא בימי שישי שבהם השבת נכנסת מוקדם ויש זמן רב ללמוד. התשובה לכך נעוצה כמובן במציאות החיים של אותם זמנים שבהם, משהחשיך נותר האור היחיד אור הנר או המנורה  בשונה מעונת הקיץ שבה היום ארוך ואפשר היה ללמוד שעות ארוכות עד רדת החשכה. לדעת הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בהקדמתו לפירושו 'אבות לדור'  (עמ' 15), הנימוק הוא פשוט "הסיבה העיקרית לאמירת ששת פרקי מסכת אבות בשש השבתות הללו היא, שהימים בין פסח ועצרת-ימי ספירת העומר –מוקדשים להכנתנו לקבלת התורה". ומעניין לעניין באותו עניין," לפי שבעצרת ניתנה התורה, והלומד תורה צריך קודם לדעת את דרך לימודה, ואיך התנהג בה אחר לימודה, לכן תקנו ללמוד מסכת אבות קודם עצרת, כדי שיהיה כל אחד מישראל מוכן לקבל את התורה בלב שלם, ולהתנהג בה כדת וכשורה" (מדרש שמואל בהקדמה שכן מצא כתוב).

וכבר אמרו חכמים "אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה" והרי רוב תוכנה של מסכת אבות בענייני מידות טובות, מוסר, התנהגות ראויה ועל כן מקדימים אמירת פרקים אלה לפני חג מתן תורה. וכן, "לפי שהעם בטלים ממלאכתם, וראוי שיעסקו בדברי מוסר המקרבים את ליבם לאביהם שבשמים" (כף החיים, תקנג יז).

מטעמי בריאות

אבודרהם, שכתב בסיבליה שבספרד בשנת 1340 את ספרו 'חיבור פירוש הברכות והתפילות', ספר רב-חשיבות להכרת מנהגי התפילה בתקופת 'תור הזהב של יהדות ספרד, ואשר בו ריכז תפילות, פירושן והלכותיהן, כותב נימוק העולה מתופעות הטבע שראה בספרד מולדתו, ואשר קשה לומר שהתרחשו באותה עת של השנה גם בבבל "לפי שזמן זה הוא זמן עונת לבלוב האילנות והפרדסים, והאדם עלול להימשך אחר היצר, האומר לו לטייל בגנות ובפרדסים ולאכול את הפירות שכבר גדלו. לכן לומדים פרקי אבות, כדי לעורר את לב האדם לבל ימשך אחר עצת היצר, וישתדל לרדוף אחר המצוות והמעשים הטובים, כדי שיזכה לעולם הבא ולגן עדן, שהם מקום העונג האמיתי, ולא ילך שולל אחר הבלי העולם הזה שאין נשאר מהם כלום"

ולבסוף נימוק שמביא 'מדרש שמואל' שהוא ליקוט של מדרשים ופירושים ממפרשים רבים עם חידושים של המחבר עצמו, רבי שמואל אוזידא על מסכת אבות הכותב" לפי שבאותם הימים שבין פסח לשבועות, מתחיל האדם לאכול ולשתות ולעסוק ברפואות, כדי שיהיה בריא כל השנה, ורומזים לו: כשם שאדם חש לתקן את גופו ובריאותו, כך יחוש לתקן את נפשו, על ידי מצוות ומעשים טובים, שהם התרופה האמיתית לנפש שעל ידם יזכה לחיי העולם הבא".

ד"ר יואל רפל, יועץ המכון לחקר הציונות הדתית וחוקר במכון לחקר השואה, אוניברסיטת בר-אילן