מערכות יחסים דורשות תחזוקה

השבת יום פטירתו של המשפיע החב"די המיתולוגי ר' שלמה חיים קסלמן. הוא עבר שתי מלחמות עולם, ראה עולם בנוי וחרב ובנוי. ידע רדיפות קג"ב כמו גם הימלטות מאימת הנאצים, עד כי לבסוף עלה ארצה בתש"ט. הרבה רבנים מפורסמים למדו תורה וחסידות מפיו (הרב שטיינזלץ למשל). הוא היה נוקב מאד, לא ויתר ולא נתן 'למרוח'.
בהתוועדויות שלו היה רגיל להגיד שכאשר אדם דופק בדלת ומבקש להיכנס, קודם כל שואלים "מי זה", אחרי שהוא עונה -בעלי הבית מחליטים אם להכניסו פנימה. הוא אמר שככה בדיוק צריך לעבוד עם הרצונות שלנו. כשעולה איזה רצון לעשות משהו, או מחשבה כלשהי, זה ממש כמו דפיקה בדלת, האדם כדאי לו שישאל "מי זה", מי זה שמבקש להיכנס. אם זה רצון טוב אז ברוך הבא, אבל אם לא אז לא חייבים לפתוח (סיפר ר' חיים שלום דייטש).

אני חושב שבאמירה הזאת יש חידוש גדול שנוגע ממש ליום יום שלנו. כמה פעמים האדם עושה מעשים על אוטומט, בלי להקדיש רגע של מחשבה אם זה מועיל או מזיק לו. ויותר מזה, כמה מחשבות ששואבות את האדם למקומות לא בריאים, לא טובים, עיסוק אובססיבי במה יאמרו, או מה מישהו חושב עלי, או רגשות אשם ורדיפה עצמית, ואין סוף דוגמאות לסוגי מחשבות שגורמות לאדם להיות מושבת, לא להתקדם בחיות אל היעד הבא. והוא חושב שאין לו שום שליטה על זה, הרי זאת המחשבה שהגיעה אלי, אלו הן הרגשות שאני מרגיש כעת.
עצור! המחשבה היא רק דפיקה בדלת. אם תיקח נשימה תוכל להחליט אם אתה מכניס אותה לעולמך או מנפנף אותה לדרכה. יש בחירה בזה. "מתחשק לך – אז דוקא לא", כך היה רגיל לאמר ר' שלמה חיים, כדי להמחיש את זה שאם האדם יתרגל לשים ברקס בדיוק במקומות שנראה לו שהוא חייב להגיב 'אוטומטית', אז הוא יוכל לבחור מה להכניס לעולמו הפנימי ולסנן מה שלא מתאים לו. "רצונך לאמר משהו – אז תשתוק", היה אומר לתלמידיו. זה מדהים, הרי כמה פעמים האדם מתחרט שזרם והגיב בלהט הרוחות, כאילו זו גזירת גורל? לא כל זרימה מביאה אותי למקום שהייתי רוצה.

***

ומעניין לעניין באותו עניין, למחשבותיי:

במערכות יחסים זה כמו עם סיגריות, אף אחד לא מקבל פתאום ביום אחד סרטן ריאות (לא עלינו). כאילו, זה כן ביום אחד, עם הפרצוף חמור הסבר של הדוקטור, אבל אז האדם מבין שבעצם היתה משמעות לכל שאכטה קטנה, לכל 'הפסקת סגריה' בשלושים השנה האחרונות.

גם עם הרכב, העשן מהמנוע יוצא בשבריר שניה ואתה מבין שתחכה שלוש שעות לגרר, ותרוקן את חשבון הבנק, אבל אז אתה נזכר בעשרות הפעמים שאמרת לעצמך, 'בדיקת שמן מים? לא עכשיו, אני ממהר, פעם הבאה'…

בן ה'עשרה' שלך לא שם עליך וטורק ת'דלת אל הלא נודע, ומשאיר אותך מכווץ על הכורסה, בשנייה וחצי של מריבה. אבל אז עוברים לך מול העיניים רבבות של רגעים קטנים שהוא ביקש לדבר, שהוא דווקא סיפר מה קורה בגן או בכיתה או בחוג חצילים, ואתה הנהנת במבט מזוגג ועברת לסרט טוב, או שבאמת היית עסוק, והבטחת לעצמך שמחר תקשיב לו.

'פיצוץ' בבית יכול לקרות ברגע, זה לא משנה אם זה על הנעליים שהורדת בחדר או בחוץ, או זה ששוב כווצ'צ'ת את משחת השיניים מהאמצע שזה ישפריץ טוב, במקום לגלגל מלמטה כמו שהיא אוהבת, אבל אז אתה נזכר שבעצם כבר לפני שנתיים עברת דירה רשמית לפייסבוק, או לענייני העבודה, ומאז לא ממש דברתם שיחה רצינית אמתית.

מערכות יחסים דורשות תחזוקה מודעת, אחרת החיים שוטפים אותם 'בקטנות', ממש בקטנות, לאט אבל בטוח, ולבנות רק על "זרימה" זה לא תמיד מביא למקום טוב (כי סרטן ראות, מנוע שרוף, או פיצוצים בבית…), אז אולי כדאי לחשוב שניה מה חשוב לי באמת, ושם להשקיע.

ומה זה "להשקיע"? לגמרי ב'קטנות'…

(אמור תשפ"א)