האירועים שבנו את האומה הישראלית

ספר במדבר, החומש הרביעי מבין חמשת חומשי התורה, שבקריאתו נחל השבת, מבקש לתאר את המציאות הישראלית בתקופת המדבר. הספר מקפל בתוכו תקופה של כ-40 שנה. הוא מגיע אחרי השלמת המסד הרוחני – בניית המשכן, ולאחר הנחת התשתית הנורמטיבית של תורת ישראל בספר שמות ובספר ויקרא.

ספר במדבר מבקש להציג את המציאות הלאומית. עניינו במתח שבין האידיאל לבין המצוי, וביישום הרוח והקדושה בחיי המעש, כאשר המציאות המורכבת מולידה פערים בין האידיאל בין האידיאה החקוקה. ודוק, על פי רוב החוק מכוון אל המקרה המצוי, הרגיל והשכיח.

האתגר מתעורר כאשר הלבשת המציאות בתוך מסגרת חוקית אינה מתיישבת כראוי. כאשר חיי המעשה מולידים מצבים מורכבים שהחוק לא נתן דעתו עליהם, או מקרים שהתבונה האנושית טרם השכילה להתמודד איתה. ספר במדבר עוסק במורכבות המציאות, בהתנגשויות בין הרצוי למצוי, במתח הדק שבין רעיונות נשגבים לבין קלקול. בסוגיות של מדרון חלקלק כאשר הטענה ביסודה היא לגיטימית אך התוצאה או דרך יישומה ומקולקל ולוקה בחוסר הבנה בסיסית של הנורמה.

ספר במדבר מהווה פרק חשוב בעיצוב ובניית האומה הישראלית. הוא מניח בפנינו אירועי קצה, וזאת כדי שנוכל להבינם, ללבנם ולחלץ מתוכם את התשובות הנכונות. ואולי יותר מכל, ספר במדבר אינו מבקש לספק לנו פתרונות ותקדימים בבחינת ראו ועשו כמוני. אלא בחינת כל מקרה לגופו.

היה זה ר' יוסף אלבו שהשמיענו יסוד חשוב בדרכי חקיקתו של חוק שקבע: "שאי אפשר שתהיה תורת השם יתברך שלמה באופן שתספיק בכל הזמנים. לפי שהפרטים המתחדשים תמיד בענייני האנשים, במשפטים והדברים הנפעלים הם רבים מאד משיכללם ספר, על כן נתנו למשה בסיני על פה דרכים כוללים נרמזו בתורה בקצרה, כדי שעל ידם יוציאו החכמים שבכל דור ודור הפרטים המתחדשים". יסוד חשוב מבקש ר' יוסף אלבו ללמדנו, החוק לעולם לא יוכל להקיף את כל המציאות וליתן מענה לכל בעיה ובעיה, באופן שיהיה בה כדי לספק תשובות לכלל הבעיות. ומתוך כך מתעורר הצורך להניח יסודות נורמטיביים מהם ניתן יהיה לצאת ולבנות את הקומה השנייה.

כאשר נדרש ר' אברהם בן הרמב"ם לפשר מעשיות ואגדות התלמוד הוא קובע: "ולא נכתבו המעשיות המרובות הכוללות מקצת דינים בתלמוד חנם, וגם לא שיעשה הדין בעניין ההוא לפי מה שנזכר שם, אלא כדי שיסגל החכם, בשמעו אותם הרבה פעמים, כח של שקול דעת ודרך טובה בהוראה למעשה". במילים אחרות, במענה לתהייה מדוע יש צורך בהבאת ואיזכור של אגדות ומעשיות בתלמוד, קובע ר' אברהם שעניינן של אגדות חז"ל, לא להפיח משב רוח מרענן לחוק היבש, אלא כדי ללמד את הדרך כיצד יש לפתור בעיות מקום שהמציאות והחוק אינם מתיישבים עם המצב השגרתי אליו כיוון המחוקק את דבר החקיקה.

החזון איש, בבואו לשרטט את דרכו של המשפט ושל הכרעות, מלמדנו:  בירור משפט בבחינת הלכה למעשה, נחלק לעיונים שונים. העיון הראשון להניף הסולת הנקי סעיפי המשפט התוריים, ואחריו עיון השני החדירה בהעובדא הנוכחת לפנינו במעלותיה ומגרעותיה ובדיוק משקל של כל פרק מפרקיה כדי להתאים את הנידון אל סעיף ההלכה המכוון עליו".

זהו עיקרו של ספר במדבר – התייחסות אל הקיצון, אל המצב המיוחד, אל אירועים חדשים – כדוגמת ירושת הבנות – ופרשת בנות צלופחד.

ספר במדבר מבקש ללמדנו שלעיתים גם אם הטענה צודקת יש להוציאה לאור בצורה חכמה, ולא תמיד גם כאשר האידיאל המסתתר מאחורי הטענות הוא גדול, התוצאה היא רצויה.

ספר במדבר מבקש ללמדנו שהתשובות לשאלות המורכבות הן לעולם חד ממדיות, הן לעולם אינן בתחום של השחור והלבן. ולעיתים יכול ונמצא שאותה התלונה/טענה תתקבל פעם אחת בחיוב ופעם השנייה בעונש כבד.

(במדבר שבועות תשפ"א)