ממשלת מרכז-שמאל מתרחקת

מאורעות תשפ"א

"בשכונת החשמונאים ההמון הערבי ניסה לפרוץ לתוך השכונה, המשטרה לא הגיעה דקות ארוכות, התושבים נאלצו לירות באוויר מול המון שלא הזיז לו, עד שהם ירו לכיוונם ופצעו שניים מהפורעים. משפחות שלמות עם ילדים מתבצרות בבתים ולא יודעות מה לעשות, בפרט כשהפורעים מתכוונים לחזור בלילה. מאורעות תשפ"א", כך תאר משה ליוש, פעיל חברתי תושב לוד, את איך שזה התחיל שם ביום שני השבוע. ובהמשך הלילה, המוני פורעים ערבים פרצו למתחם המכינה הקדם צבאית, שרפו את בית המדרש וכיתות לימוד, הם לא נרתעו גם לשרוף את תחנת המשטרה, מוזיאון הפסיפס החדש, מבנים של העירייה, עשרות מכוניות של יהודים- והכל בלוד, עיר במרכז מדינת ישראל. ראש המכינה סיפר ב'כאן' 11 כי למרבה המזל תלמידי המכינה שהו בירושלים, אחרת הוא לא יודע איך זה היה נגמר. הוא עצמו חזר לישיבה בלילה וראה את שכניהם הערביים, אלה שעימם הם גרים בשכנות טובה, פורצים למכינה, שורפים את השער, כיתות לימוד, את הרכב של המכינה, מנסים לשרוף את בית המדרש ובנס הצליח אחד מאנשי הצוות להציל את ספרי התורה שבו. "פחד ואימה", ביטא את ההרגשה. כך בלוד. ומדובר במה שאנחנו קוראים 'ערביי ישראל', ברצוננו להבדילם מהפלשתינים שמחוץ לקו הירוק. כך היה גם ביפו, גם כן ערביי ישראל. ולא דיברנו על מהומות שפרצו ביישובים ערביים ישראליים, וגם לא על מאות הצעירים הערביים במזרח ירושלים שצהלו נוכח הרקטות שהמטיר החמאס על ירושלים, והמאות שרקדו בחיפה, שלא לדבר על הבדואים שמנסים ליירט מכוניות של ישראלים בכבישי הנגב ולגרום להתהפכותן ולפגיעות בנפש. אין ספק. החמאס הצליח להבעיר את השטח. אין ספק שהוא מנסה לנצל את הוואקום השלטוני במדינת ישראל, לנצל את הסכסוכים הפנימיים פה, את הכאוס, הריק. מודה, אני בין אלה שתמך בשיתוף פעולה פוליטי עם מנסור עבאס מרע"ם, בתקווה עצומה לאיזה שהוא שינוי חיובי ביחסם של ערביי ישראל למדינת ישראל, כפי שהתרשמתי שמתחולל בקרב רבים מערביי ישראל. המהומות מהשבוע עשו לי משהו. נכון שרוב רובם של המתפרעים הם צעירים, יש שיקראו להם 'שאבבניקים', אבל לא רק הם. גם מבוגרים היו שם. יתרה מכך, חסרה לי מאוד קריאה של ההורים שלהם ושל בכירים בהנהגה הפוליטית והדתית הערביים- להרגיע את הרוחות. מנסור עבאס הודיע שהוא משהה את המשך המו"מ על תמיכה בממשלה זו או אחרת, בגלל תמיכת גוש המרכז-שמאל בתגובת מערכת הביטחון למתקפת הטילים על ישראל. שיבושם לו. לא רק שזה מצביע על הקושי להסתמך עליהם בכינון ממשלה כאן, אלא גם עד כמה כל סיכום אתם הוא פריך. שמענו כי במגעים של קואליציית מרכז-שמאל סיכמו כי בשנה או בשנתיים הקרובות הם לא יגעו בעניינים החשובים שבמחלוקת. ימין-שמאל, ענייני דת וכדומה. מגוחך, ולא אפשרי. יהיו מי שידאגו שעניינים אלה, ודווקא הם, יצוצו כפטריות אחר הגשם. ואיך יחזיקו אז הדבק בממשלה? בעיניים שלי, נוכח ההסלמה הביטחונית, וגם אם תירגע משהו עד שבת (המדור נכתב ביום שלישי), אנחנו במציאות ביטחונית חדשה. חמאס הרים ראש, יצר לינקג' בין ירושלים לעזה, הוא חותר להצית את השטח גם ביו"ש, וגם אם תושג הפסקת אש, זה לא נגמר. ובמציאות ביטחונית שכזו, כשהעיניים אמורות להיות מופנות גם לעבר הצפון ואיראן, אולי כבר יתכבדו הפוליטיקאים הבכירים וירכיבו ממשלה רחבה, מקצה עד קצה, כפי שמתחייב בשעת חירום? אם לוי אשכול יכול היה לעשות זאת ערב ששת הימים עם הליכוד, למרות הכלל שטבע בן גוריון: "בלי חרות ומק"י", גם האדונים המכובדים של ימינו- יכולים.

מדוע זיפי הזקן?

בהרגשה שלי, אלה שאינם מתגלחים בימי ספירת העומר, אמורים כל בוקר בעומדם מול המראה לעצור שנייה ולהיזכר- על מה ולמה. מדוע (מי מהם שרגיל להתגלח) בימים אלה לא מתגלחים. ההסבר המקובל למות 24 אלף תלמידי רבי עקיבא הוא "שלא נהגו כבוד זה בזה". האם מספיק שיודעים זאת, או שזה גם מחייב אותנו? מלמד אותנו? בשבועיים האחרונים המערכת הפוליטית, וכמוה הרשתות החברתיות והאתרים המגזריים, היו מפוצצים בקללות, נאצות, "מי שברכים" (בהפוך, כמובן), בעיקר על בנט וחבריו למפלגה. השיא (לבינתיים) מודעת אבל פיקטיבית ואיחולים שהם וכל אשר להם יחטפו סרטן ושאר חוליים. זה שיש מתוסכלים ומאוכזבים רבים מבין אלה שנתנו את קולם לימינה- זה ברור וגם אפשר להבין את הרגשתם ואת אכזבתם. אבל גם את הכעס והתסכול יש לנווט. לרסן. בעיניים שלי, הפעם, הדג מסריח מהראש. אם חבר הכנסת הכל כך מוכשר בצלאל סמוטריץ' מרשה לעצמו לכנות את בנט – בוגד (מזכיר לכם משהו מהעבר הקרוב?), ולהשתלח בו בלשון חדה כצלופח, זה האות לכל החבורה- שחררו. אל תדפקו חשבון. יצא לי השבוע לדבר עם כמה מחבריי, חלקם בנטיזים, חלקם לא, אבל רובם לא יודעים איפה לשים עצמם, בגלל הבושה, נוכח מה שמתחולל בתוך 'מדורת השבט'. בבחירות הבאות, החמישיות או מי סופר כמה, הם בטוח יחפשו בית אחר. נורמלי.

ולעצם העניין. אלף- אומרים בנט הבטיח שלא יילך עם לפיד, ולא ככה ולא אחרת. מישהו כאן עוד מאמין להצהרות של פוליטיקאים? לא למדנו (עם מורה טוב, נתניהו) שאין למה לצפות? גם כאן במדור שחררנו מראש את הפוליטיקאים כולם מהצהרותיהם, כי הבנו שהן נכונות אולי לשנייה שנאמרו אך ספק אם יוכלו לעמוד בהן. אלו הם כללי המשחק. וכן, אותה טענה בעניין של אי עמידה בהבטחות כלפי בנט וסער אפשר כמובן להטיח גם כלפי בנימין נתניהו, שלפחות בעניין מנסור עבאס עשה הכל כדי להכשיר אותו (והצליח), בניגוד להצהרות מפורשות שלו. אז בטח שנתניהו וחבריו לא יכולים לבוא בטענות לבנט. אולי המצביעים לבנט- כן, אבל גם בעירבון מוגבל מאוד, שכן בנט כבר הוכיח לפני כן שמילה אצלו היא לא בדיוק מילה (הקפיצה בין מפלגות שונות, למשל, יומיים לאחר הצהרה מפורשת שהוא לא הולך לשום מקום), אז ידעתם למה אתם מצביעים.

ובית- בניגוד לכמה מחבריי הטובים, אני ממש לא חושב שכל השמאלנים הם רשעים, עוכרי ישראל ("עדיף שיעזבו את המדינה" כתב אחד מ'חבריי' בפוסט שלו, ומיד משכתי את חברותי הפייסבוקית עימו), בוגדים ושאר מרעין בישין. רבים וטובים מהם אינם נופלים בכלום מחבריי, ממני ומכל 'סרוג' ממוצע. רק חושבים אחרת. (ואני לא מדבר על אלה שבקצה הקצוות, בשני המחנות). אין לאף אחד מונופול על הדרך, על האמת. (נדמה לי שהרב קוק זצ"ל כתב על כך משהו, לא?). הקמת ממשלה שחברים בה גם הימין, גם המרכז וגם השמאל היא בעיני ממש לא ברירת מחדל. היא הדבר הנחוץ (וכתבתי על כך במדור זה כבר לאחר הבחירות הראשונות מבין הארבע), בטח לאחר הכאוס שעברנו כאן בשנתיים האחרונות. כולי תפילה שהיא תקום, תחזיק מעמד ותקדם כל כך הרבה דברים במדינה, דברים שבקונצנזוס, שנדחקו הצידה בגלל הפופוליזם והמגלומניה. אלה ימשכו קצת לפה, אלה ימשכו קצת לשם, ותפקיד אלה שבמרכז לדאוג שהחבל לא ייקרע. ובכלל, אנחנו מאמינים בני מאמינים. אז ממה פוחדים? יש מי שמשגיח עלינו מלמעלה, לא? (ובהערת אגב: אני מה זה מחכה לשמוע בחג השבועות שיעורים ולקרוא חוברות ומאמרים על 'ויחן ישראל כאיש אחד'. דיבורים לחוד ומעשים לחוד).

וברשותכם, לקינוח עניין זה, להלן כמה שורות ממאמר שכתב הרב זאב וייטמן רב הישוב אלון שבות, לתושבי יישובו, על ממשלת בנט-לפיד המתרקמת: "נכון שמצד אחד היינו כמהים לממשלה שתבטא את עמדותינו ותגשים את חלומותינו, אך יש גם קסם, אתגר והישג מרשים ומפעים בהקמת ממשלה שתפעל לריפוי הפצעים והשסעים בחברה הישראלית ושתעסוק במשותף, במחבר ובמאחד. ממשלה שתניח לימים אחרים את העיסוק בדברים בהם עם ישראל מפולג ונחלק לשבטים, שיש ביניהם מחלוקות אידיאולוגיות ומחלוקות לגבי הדרך הנכונה בה צריכה לילך מדינת ישראל". הרב ויטמן הביא תנא דמסייע מממשלת האחדות שהקים לוי אשכול, בלחץ הציבור, חמישה ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים וטוען ש"האחדות בממשלה הובילה לאווירת אחדות בעם ישראל כולו. ואין פלא שאחדות זו הובילה לכך שזכינו לראות בעינינו ישועות, ניסים ונפלאות, כשגולת הכותרת הייתה בשחרורה של ירושלים, שחזרה להיות עיר אחת מאוחדת שאינה מחולקת בגדר גבול מאיימת". ולוואי, במהרה בימינו. מה שנראה, המתיחות הביטחונית מרחיקה את הממשלה הזו. בחירות בפתח?

(במדבר שבועות תשפ"א)