כשנשים, אימהות לתינוקות, לא נמצאות בבית הכנסת, משהו חסר. משהו לא שלם
"אשה אחת נוהגת היתה לבוא ליום הכיפורים לברדיטשוב, כדי להתפלל בעדתו של רבי לוי יצחק ולשמוע מפיו 'כל נדרי'. פעם אחת נתאחרה לבוא, וכשהגיעה לבית התפילה כבר החשיך היום. נצטערה צער גדול, כי ברור היה לה שכבר נגמרה תפילת מעריב. אבל רבי לוי יצחק עדיין לא התחיל להתפלל, אלא היה ממתין לתמהון הקהל. עד שבאה האשה. כשראתה שעדיין לא התחילו לומר 'כל נדרי', נתמלאה שמחה יתירה וקראה לאלוקי מרום: "ריבונו של עולם, במה אברכך על כל הטובה שעשית עמדי? יהי רצון שתשמח בבניך שמחה רבה כל כך, כשם ששמחתני עתה! מיד היתה שעת רצון מלפני אלוקים, והחסד העליון ירד על העולם" (אור הגנוז/ בובר).
הסיפור משקף מציאות חסידית מוכרת: הקהל מבקש לשמוע את התפילה דוקא מפיו של הצדיק, ולהתפלל בבית מדרשו, ויש בזה אולי גלגול של יו"כ במקדש: ביום הקדוש ביותר מתכנסים אל המקום הקדוש ביותר, לראות בעבודת האיש הקדוש ביותר, שיכפר בעדם.
מנגד עומדת דמות הפוכה לכאורה: אישה פשוטה, אלמונית, שמאחרת לבית הכנסת. את דברי הרבי אין שומעים, אלא רק את דברי האישה. מדוע חיכה הרבי? אולי ידע חיכה דוקא לה, ואולי לא. אולי ממילא לא יכול היה להבחין בה בעזרת הנשים, אלא שהרגיש בהעדר, הרגיש שמשהו חסר (וכן, כשנשים, אימהות לתינוקות, לא נמצאות בבית הכנסת, משהו חסר. משהו לא שלם. מן הראוי שהקהילה כולה תיתן דעתה עליהן ותחשוב על פתרונות. לא מדובר בבעיה פרטית, אלא בשלמות התפילה).
כשהאישה מגלה שהתפילה עוד לא התחילה, יש לה שמחה ונחת, והיא מברכת את הקב"ה בברכה הכל-כך יהודית הזו: 'שתהיה לך נחת מהילדים שלך'.
והנה מתברר שלא רק הצדיק הוא המקבילה לכה"ג ביוה"כ, אלא גם אישה פשוטה אחת, שברכתה מקבילה להפליא לברכתו של ר' ישמעאל כהן-גדול, שביום הכיפורים נכנס להקטיר קטורת לפני ולפנים, ומברך את הקב"ה: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין" (ברכות ז ע"א).
ממש כמו לר' ישמעאל, מנענע הקב"ה בראשו גם לאישה הפשוטה מן הסיפור שלנו, ונהיית בעולם שעת רצון.
מה לומדת הגמרא מברכת ר' ישמעאל? "וקמשמע לן, שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך".
ביום הכיפורים נתייצב בפני הקב"ה נשים וגברים, גדולים וקטנים, ותפילות פשוטות המגיעות מעומק הלב, יקרות וחשובות בפני הקב"ה לא פחות מתפילת כה"ג. כמה חשוב לראות שכולם וכולן זוכים להיות בתפילה.
(וילך שובה תשפ"ב)