פוליטיקת הזהויות והערים המעורבות

כבר מספר שנים שמתקיים דיון ער סביב התיאוריה של 'פוליטיקת הזהויות' בחברה הישראלית. הוא התחדד במהלך ימי הלחימה האחרונים והתפרצות הפרעות של ערביי הערים המעורבות. 'פוליטיקת הזהויות' מכתיבה במידה רבה את השיח התקשורתי, ובעיקר את הנסיון להכניס את האירועים לתבנית סימטרית של 'מלחמת אזרחים'. היא משתלבת היטב בתוך התאוריה של 'פוליטיקת הזהויות' ומתכחשת לכך שאין סימטריה. שיש כאן פרעות חד צדדיות על רקע לאומני. המעשה הנפשע בבת ים היה מעשה ספורדי שנעשה ע"י מספר אנשים אלימים בלתי מייצגים שמטופלים ביד קשה ע"י הרשויות ואינו מייצר סימטריה.

במסגרת דיון זה גם מתקיים גם ויכוח בשאלה האם קיים מאבק מובנה בין 'ישראל הראשונה' שמבקשת לשמר את ה'בכורה' וההגמוניה מול 'ישראל השנייה', ולהכתיב את סדר היום הציבורי באמצעות מוקדי כוח שהיא שולטת בהם. בעיקר בתקשורת, במשפט ובאקדמיה. וזאת למרות שהיא אבדה את יתרון הרוב במגרש הפוליטי הדמוקרטי. על פי התיאוריה הזו 'ישראל הראשונה' היא האליטה האשכנזית חילונית שמתגוררת בעיקר במרכז. ואילו 'ישראל השנייה' היא בעיקר הפריפריה מקרב עדות המזרח דתיים ושומרי מסורת. הראשונה נוטה יותר להגדרת המדינה כ'דמוקרטית' והשנייה כ'יהודית'. הטענה להגמוניה קשורה לכך ש'ישראל הראשונה' מייחסת לעצמה את זכות הבכורה כמי שהקימה את המדינה, בדם ויזע, ותפיסתה הלאומית חברתית שיקפה את דעת ה'רוב' בחברה הישראלית דאז. שהיא היתה ההגמוניה השלטת בה בראשית ימי המדינה עד ה'מהפך' הפוליטי בשנת תשל"ז (77) ועליית הליכוד ומנחם בגין לשלטון (בזכות הייצוג של הפריפריה ועדות המזרח). 'מהפך' דמוקרטי ש'ישראל הראשונה' מתקשה להשלים איתו עד היום.

השוללים את התאוריה הזו טוענים שהיא מופרכת ושאין אפשרות לזהות זיהוי עדתי דיכוטומי של מי משתייך ל'ישראל הראשונה' ומי ל'שניה'.

ביסוד הדברים לא ניתן להתכחש לכך שישנה נטייה אנושית, ובמקרים מסויימים אף צורך, אישי וציבורי מוצדק בשימור ה'הגמוניה' של אלה שיש להם את 'זכות הבכורה', גם זמן רב לאחר שהיא כבר אינה משקפת ומייצגת את התמונה הדמוגרפית הקיימת. ומצד שני, שינויים דמוגרפיים, חברתיים, ופוליטיים עשויים לגרום לאליטה לאבד את הבכורה וההגמוניה שלה. שכן המקום שהיא תופסת בחברה תלוי בתרומה שלה, בהווה, לצרכים הלאומיים והנכונות שלה 'לשאת בנטל' ולשלם את המחירים הכרוכים בכך.

שאלת הבכורה בזירה הציבורית והרוחנית עולה גם בפרשתנו. בתוך משפחת הכהונה בין בני קהת ובני גרשון. פרשתנו פותחת במפקד של בני גרשון, שהיה הבכור במשפחת הכהונה, אולם כבר קדם לו המפקד של בני קהת בסוף הפרשה הקודמת. חז"ל דנו בשאלה מדוע שונה הסדר ולא מנו את הבכור ראשון?

"'יקרה היא מפנינים' – מדבר בקהת וגרשון. אע"פ שגרשון בכור, ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון!" (במדבר רבה  ו', א).

על כך שואל הכלי יקר: "היא גופא קשיא למה לא מסר משא הארון אל הבכור לכבדו ביתר שאת ועוז התורה אשר לה משפט הבכורה?!"

ותשובתו: "שרצה הקב"ה להראות ש'כבוד חכמים ינחלו'. כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה וכו'. ואילו היה נותן הארון לגרשון הבכור הייתי אומר שבעבור הבכורה מנאו תחילה ולא הייתי תולה החשיבות במשא הארון ע"כ מסר הארון אל קהת ומנאו תחילה וידעו הכל ליתן כבוד לתורה וללומדיה. וכו'. כוונתו להורות שכתר תורה הפקר לכל וע"כ לא ניתן הארון אל הבכור שלא יהיה תפארתו לומר אני ראוי לכתר תורה יתר מזולתי אלא הכל שווין בה לכך נאמר יקרה היא מפנינים. וכו'." (כל"י במדבר ד כב).

יש תחומים שבהם זכות הבכורה מן העבר אינה קובעת, אלא השייכות לדבר בעל ערך ציבורי בהווה. אדרבא יש צורך להראות שהמעמד והקדימות נקבעים בצורה עניינית ולא מכח הבכורה.

כך גם מעמדו של שבט לוי כולו נקבע בגלל מסירותו הציבורית רוחנית בחטא העגל ולכן הוא החליף את בעלי זכות הבכורה.

(נשא תשפ"א)