הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשתנו מתארת התורה את תהליך השקיעה בגלות ובשעבוד, וההיטמעות הרוחנית במצריות. חז"ל הדגישו שראשיתו של התהליך היה היטמעות תרבותית ולא רוחנית: "'ותמלא הארץ אותם' – דבר אחר: שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקיסאות מהם. מיד גזרו עליהם שיפרשו מהן" (ילק"ש שמות א רמז קסב).
התרבות המצרית היתה בעלת כח משיכה רב, שמשך את בני ישראל אליה. מכאן התחילו הגזירות שהלכו והחמירו, ומכאן גם התחילה ההתדרדרות הרוחנית. בדומה לכך, משברים רוחניים אחרים במהלך ההיסטוריה התחילו מהשפעה תרבותית.
בתקופה האחרונה סוערות הרוחות סביב הדו"ח של האלוף במיל יצחק בריק, על מוכנות צה"ל למלחמה. יש הסבורים שדבריו מוצדקים ויש החולקים עליו וסבורים שמעולם מצבנו לא היה טוב יותר. האמת, כנראה, נמצאת איפה שהוא ביניהם. על שני דברים נראה לי שכולם יכולים להסכים. הראשון – על אומץ הלב של בריק לומר את דעתו וביקורתו למרות שידע כי היא עלולה לקנות לעצמו אויבים. קל יותר להתקרנף ולזרום מאשר להיתפס כמי שמקלקל את האופוריה. הדבר השני – עמידתו האיתנה של בריק גרמה לרעידת אדמה ולבחינה עצמית של המערכת ללא משוא פנים. זהו תהליך שמבשר טובות, כי הוא מאפשר לייצר את האווירה הנדרשת לשינוי ולתיקון של מה שטעון תיקון.
עדיין לא קם ה'בריק' של הציונות הדתית, זה שבאומץ רב יכתוב את הדו"ח על הישגי הציונות הדתית ואתגריה במדינת ישראל במלאת לה שבעים. הוא יידרש לאומץ רב משום שהוא ימשוך אליו אש. שלא באופן רשמי הדברים נאמרים זה מכבר, לא בפני הציבור הרחב. אולם, המטרה לא תושג אם זה לא יוביל לדיון ציבורי, על כל חלקיו.
הדו"ח הזה מן הסתם יצביע על הישגים כבירים לציונות הדתית בתחום התורה, הקהילתיות, ההתיישבות, החינוך, ההשתלבות במוסדות המדינה, בביטחון, במשפט, במדע, בכלכלה ועוד. הוא יצביע על פריחה חסרת תקדים בהיקף בתי המדרש לגברים ולנשים בפריפריה ובערי המרכז, על כך שהיא הפכה לתנועה הרבה יותר מגוונת ופחות דוגמטית ומאפשרת ביטוי לדעות ודגשים שונים. זהו החלק של הכוס המלאה בדו"ח. כולנו נביט עליו בסיפוק ונודה לקב"ה על שזכינו.
אולם, יהיה עליו להתייחס בדו"ח גם לחלק של הכוס הריקה, שלגבי היקפה חלוקות הדעות. למשל, לכך שבשונה מהציבור החרדי הציונות הדתית לא גדלה בהתאם לשיעור הילודה שבה. ולכך, שאחוז לא קטן בקרב בניה 'חוזר בשאלה' (המרבים מדברים על 30 אחוזים ומעלה והממעיטים על בסביבות 20 אחוזים) או 'נמצא על הרצף', ולכך שהולכות ומשתרשות בה נורמות שמהוות נסיגה מהמחויבות המלאה להלכה. ועוד, שהיקף הפוקדים את מוסדות התורה אינו גדל בהתאם לשיעור הילודה. אמנם יש יותר בנים מהציונות הדתית בצבא, אולם בשקלול הכללי הצבא היום פחות מאפשר מבחינה דתית מאשר לפני עשור (וכנראה רוב ה'חזרה בשאלה' מתרחשת במהלך השרות הצבאי). ואמנם, יש יותר מבני הציונות הדתית בעמדות מפתח במדינה אולם בשנים האחרונות חל כרסום ניכר בסטטוס קוו הדתי בפרהסיה של המדינה.
מן הסתם יהיו כאלה שינסו להפריך את החלק הזה של הדו"ח ויטענו שמדובר בראיית שחורות, או כאלה שיקבלו אותו אבל יטענו שאין מה לעשות, שאלו תהליכים רחבי היקף ורבי עוצמה שאין דרך להתמודד אתם.
ויהיו כאלה, ואני בתוכם, שיאמרו שאסור להישאר שווי נפש לנוכח חלק זה של הדו"ח, ואסור לנו להשלים עם המצב, כיוון שלא מדובר על גזירת גורל. אדרבא, יש לנו אחריות ציבורית להתמודד ולתת מענה הולם לבעיה. גם בין הקבוצה האחרונה צפוי לפרוץ ויכוח האם המצב הוא תוצאה של חוסר בלימוד ובבירורי אמונה, או שמדובר על תהליכים של שחיקה תרבותית. כתוצאה מתרבות שאינה מושתתת על ערכים ציונים דתיים, מצוידת בכלים מתקדמים רבי עוצמה, בעלי כח משיכה רב, הגורמים לשחיקת התרבות הציונית דתית בעיקר בקרב בני גילאי העשרים ובמקביל אין מספיק חשיבה ועשיה למציאת אלטרנטיבות, ולפיתוח כלים אלטרנטיביים בעלי עוצמה שישמרו את התרבות העשירה של הציונות הדתית. יהיו שיטענו שלא די בכלים המסורתיים, בשיעורים פרונטליים או בסדנאות, אלא צריך כלים חזקים יותר, המגיעים אל הפרט, המוסד החינוכי, היחידה הצבאית ואל הקהילה. האם יקום ה'בריק' של הציונות הדתית, ומתי?
(שמות תשעט)
