מרדכי גרנביץ
"מהמחמירים ומהפתוחים שברבני החברה החרדית", הוגדר בעיתון "הארץ" הרב גדליה נדל עם הסתלקותו בט"ז בסיוון לפני כשלוש עשרה שנה, בכתבה של תמר רותם, שכותרתה: "הרב שלא השתלב". ואכן קשה להכניס בתבניות את הלך חייו של מי שהגיע לארץ כנער עם הוריו מליטא ל'בלפוריה', למד בישיבה תיכונית, ואחר כך התחבב על החזון איש. גם כשכבר התפרסם כגאון אדיר ומראשי "כולל חזון איש" לא רצה להתפרנס מלימוד תורה ולכן היה עובד, בשיווק ביצים, רקיחת חומרי ניקוי, כפועל בנין, וביחוד בייצור יין עצמאי שהיה נמכר בבני ברק. מצד אחד אכל רק מתוצרת בית, עקב חומרות כשרות. נהג בסגפנות, ומימיו למשל לא אכל גלידה – מאכל שסימל בעיניו את האכילה לשם עונג בלבד, את ההישאבות אל החומר. ומצד שני היה רחב אופקים, בקיא בפילוסופיה, יכל להקשיב למוסיקה קלאסית ברוב ענין, והצליח לעורר פולמוסים עזים ומרים נגדו עקב דעותיו העצמאיות. מעניין, למשל, שלמרות עמדותיו ה'לאו דוקא' ציוניות במיוחד ביקש להתגייס לצה"ל הן במלחמת העצמאות והן במלחמת ששת הימים (מהקדמת הרב יצחק שילת לספר שהוציא משיעוריו).
רבים ניסו לגרום לחרם על דמותו, או לפסול את היין שייצר, בטענה שבדבריו יש כפירה וסטייה מן המקובל. אולם דרישת האמת היתה יקרה עבורו מן הכל.
והנה כמה אנקדוטות שמקורן ב"פורום אוצר החכמה" (אין בידי שמות ולכן הקרדיט הכללי): פעם הגיע אליו יהודי והחל לנפץ את בקבוקי היין שלו בזעם. ר' גדליה לא ניסה למנעו, ושאל: "לדעתך אתה עושה מצוה?"
"בוודאי!", צעק.
אם כך, אמר לו ר' גדליה, למה לא לעשות זאת בשמחה?
מלבד למדנותו וחריפותו היה בעל רגש ויכל להזיל דמעות תוך כדי שירה. פעם נהנה משירתו של אברך צעיר, בליל שבת דפק על דלתו ואמר לו שאם לא סיים עדיין את הסעודה אז הוא בא כדי לשיר איתו… כזה היה, נטול כל פוזה וגינונים.
אחד המשתתפים בפורום מספר כי פעם היה מגיע אליו לסעודות שבת בחור שהתעניין ביהדות. הבחור שיתף בשלב מסויים כי עקב אופי העבודה באיזור שבו הוא עובד נגרמות לו נפילות גדולות במשך השבוע, ומצד שני זוהי פרנסתו. כששמע זאת רב מסויים הוא לחץ עליו להתייעץ עם רב מפורסם מה לעשות, תוך כדי הסברים על המושג דעת תורה. והיה נראה שהבחור השתכנע.
"מה ענה הרב?" נשאל אותו בחור בסעודת שבת, -"לא שאלתי", הוא ענה. הוא סיפר שתוך כדי שכבר חיכה להיכנס לרב, יצא מן הבנין "איזה זקן", שנעצר לידו והתעניין מה מעשיו. כששמע את הסיפור אמר לו: "אני מתפלא עליך", והוא מסביר לו: "למה שואלים רב? כי הוא יודע מה שאני לא יודע. לפעמים בהלכה, או לפעמים בדרך של הסקת מסקנות, ובאמת הרב המדובר הוא רב גדול מאד. אבל אם אתה הולך כדי לשאול שאלה שאין לו נתונים יותר ממך, ואתה לא חושב שהוא יענה לך מה שכתוב בתורה, אתה חי את השאלה והיא צריכה להיפתר בחשיבה העצמית שלך. הרב ישמע אותך לרגע קצר, יחשוב מעט, וכשתצא ממנו לא תחוש שהוא ענה לך מה שכתוב בתורה, אז אתה שואל כי אין לך כח לחשוב ולקחת אחריות, נו… לזרוק את האחריות על איזו דמות?"…
הבחור השתכנע, וה"זקן", הלא הוא ר' גדליה אמר לו שנהנה לדבר איתו כי הוא עוד חושב במקוריות, בלי שעבוד לתבניות.
הבחור החליט לעזוב את העבודה בתל אביב ומאז סבל הרבה בתחום הפרנסה, אבל תמיד אמר שאין לו ספק שאם היה עושה זאת רק כי רב אמר לו, אז ברגעים הקשים היה עוזב הכל. אולם בגלל שההחלטה היתה החלטה פנימית שלו -יש לו כח לשרוד את הקשיים.
בכנות אומר, לא זכיתי להיות מההולכים לאורו ובדרכו, וממקומות אחרים לגמרי אני מקבל את 'הדלק הרוחני' שלי, אלא שאהבה גדולה בקרבי למבקשי אמת כאלו, והסיפורים אודותם יש בהם לעורר השראה ורצון אל הטוב.
(נשא תשפ"א)
