הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)הפרשה נפתחת בעימות חזיתי בין יהודה ליוסף. העימות אינו סימטרי, משום שיוסף יודע בברור מי עומד לפניו. יהודה סבור שלפניו משנה למלך מצרים, איש עריץ וערמומי, עם אינטרס לא ברור להתעלל באחים. יהודה אינו יודע שהוא עומד לפני האח שרק לפני כמה שנים ביקשו להורגו ומכר אותו לעבד. על כן הרשה לעצמו לומר: "אדני שאל את עבדיו לאמור היש לכם אב או אח. ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויוותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו" (בראשית מד יט-כ). יוסף, לעומתו, ידע מי עומד לפניו, ובחר להתנהל מול האחים בשני רבדים – גלוי וסמוי. ברובד הגלוי הוא מעליל על האחים את עלילת הגביע, כדי להציג אותם כפורעי חוק כפויי טובה, אולם במקביל הוא טווה מסכת מתוחכמת של אירועים שהעמידו את האחים במבחן האחווה לבנימין, ובחנו האם האחים חזרו בתשובה ותיקנו את חטא מכירתו. (אברבנאל בראשית מב טו-כד).
יהודה סבר שהוא ניצב מול המשנה למלך מצרים, כדי לגונן על בנימין, ודיבר אתו כנציג האחים, בהכנעה ובכינויי כבוד – שמכבדו כפרעה: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" (בראשית מד יח).
אולם חכמים מתארים שגם יהודה נקט בלשון דו-משמעית שיש בה גם מסר סמוי ומתוחכם, שהוא לכאורה הפוך לחלוטין מהמסר הגלוי. למילים שבחר יוסף היו גם משמעות סמויה של תקיפות: "ואל יחר אפך – מכאן אתה למד שדבר אליו קשות" (רש"י שם פס' יח). בדבריו רמז שכביכול אינו מבקש ממנו אלא מאיים עליו: "כי כמוך כפרעה – וכו'. ומדרשו: סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה ע"י זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה (ב"ר)" (רש"י שם). משמע, שיהודה מצפה שיוסף יהיה מספיק חכם כדי לקלוט גם את המסר המרומז הזה כדי להשיג את מטרתו. הוא לא יכל לומר אותו באופן גלוי, כי הוא היה יוצר התנגדות.
יש מצבים שבהם יש צורך בכפל לשון ובמסר סמוי. אולם צריך לקחת בחשבון מי השומע והאם הוא יבין את המסר הסמוי. כפי שנאמר על אחשוורוש שלא הבין את הרמז ששלחה לו ושתי: "רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ" (אסתר רבה ג יד).
אולם, יש מצבים שבהם הדיבור בכפל לשון הוא סוג של מעשה רמיה, של חוסר כנות. בין אם הוא נעשה בין אדם לזולתו ובין אם הוא נעשה בזירה הציבורית. כמובא בתוכחתו של ירמיהו: "חץ שחוט לשונם, מרמה דבר בפיו, שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו" (ירמיה ט ז), שבאופן הגלוי דיברו דברי שלום אך בכוונתם הסמויה היו דבריהם לשנאה ושטנה. "שהרי זה גונב דעת הבריות" (פלא יועץ – ערך שלום).
חמורה מכך כפל הלשון בזירה הציבורית והפוליטית, כאשר לא קיימת שקיפות בפני הציבור. כפי שכשמדברים על דבר מסוים, ולא חושפים את הכוונה האמתית והאינטרס המסתתר מאחוריו, כאשר מציגים מהלך ציבורי ושלטוני למטרה מסוימת אולם למעשה הוא מיועד בכלל למטרה אחרת שאין רוצים לחשוף אותה מפני שהיא עלולה לעורר התנגדות ציבורית, או כאשר מציגים את יתרונותיו של מהלך מסוים, ומטשטשים את חסרונותיו, או בהצגת הדברים, כשתוקפים אדם על דבר מסוים, כאשר למעשה מבקשים לפסול אותו בגלל דבר אחר לחלוטין, שלא מעוניינים לגלות מפני שברור שהדבר אינו ראוי.
יוסף מוציא כל איש מעליו, וגם התורה מוציאה אותנו בעדינות מן החדר שבו משוחחים יוסף ואחיו
(ויגש תשע"ט)
