ספר במדבר רצוף בתלונות בני ישראל. הקורא את ספר במדבר אינו יכול שלא לזהות את 'המאמץ' שלא לפספס את ההזדמנות לבקר, להתלונן, להשמיע עמדה שונה, קול אחר ולהאמין שהמנהיג טועה, שהמנהיג אינטרסנט, אינו מתאים או כלל לא ראוי. תכונה זו מתיישבת עם הטבע מיוחד שטבוע בעם ישראל, בהיותו נושא את הרצף הגנטי של 'העזות'. כך למשל מוצאים אנו בתלמוד הבבלי: "שלושה עזים הן: ישראל באומות…"
מעניינת היא אזהרתו של הא-ל לנביא יחזקאל שמקדים ומזהיר: "ואתה בן אדם אל תירא מהם, ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב, ומדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה". 'סרבים', מסביר רש"י, מלשון סרבנות, 'וסלונים' מלשון קוצים, כלומר בשיח ההכנה של הא-ל לנביא יחזקאל מוצגת תמונה העם ככזה שמגמתו ועניינו הוא 'לשפוט השופטים' לבקר את המנהיגים. וכדי להמשיל את יחסי עם ישראל ומנהיגו קובע הפסוק "ואל עקרבים את יושב", מסביר רש"י: "העם אשר אתה מוכיח ילאוך ויקניטוך כאלו אתה יושב על עקרבים העוקצין אותך מכל צדדיך". ומצודת דוד מסביר: "עם בני אדם מכאיבים כקוצים אתה יושב".
דברים דומים אנו מוצאים בחז"ל, כך למשל כאשר אלוקים מבקש לשרטט למשה רבינו את הפרופיל של עם ישראל מתאר המדרש: "אמר לו הקדוש ברוך הוא בני סרבנים הן רגזנין הן טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלין אתכם באבנים".
ולמרות טבעו ומזגו של עם ישראל אשר אינו בוחל בהזדמנות למאוס, לבקר ולהפנות עורך למנהיגיו, מרתק המדרש שמתאר דיאלוג נדיר שמנהל עם ישראל עם משה רבינו לפני מותו, כך מובא במדרש: "אף ישראל עמדו לפניו ואמור לו: משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח – מחול לנו. אמר להם: מחול לכם".
סיום זה מלמד אולי את דרכו של מנהיג בישראל המבקש לשאת בעול הציבור. בתקופת כהונתו אל יצפה להכרת הטוב. סביר להניח שקול ההמון יתכונן אל עבר הביקורת, את הקרדיט וההכרה בפועלו יוקירו רק לאחר שהמנהיג יפנה את מקומו ויסיים את תפקידו המנהיגותי. עד אז צריך מנהיג לזכור ולשנן את הברכה ש"כל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא, ישלם שכרם, ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עונם, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם".
elishayby@gmail.com
(בהעלותך תשפ"א)