מתנת יום נישואין

ביום שני השבוע חבר שלי, מחנך כיתה ח, חגג יום נישואין 11 עם אשתו. לרגל המאורע, הוא קיבל ממנה תיק עור חדש לבית הספר וזו גם הייתה ההזדמנות שלו להיפטר מהתיק הקודם. לפני שזרק אותו הוא עבר על המסמכים הרבים שנשארו בתיק. כמעט את רובם הוא זרק או מצא כחסרי משמעות, ואז ליבו החסיר פעימה: בתא הקטן, כך סיפר לי, היה מבחן ישן וצהוב של תלמיד שלו מלפני יותר משבע שנים. המבחן הזה לא סתם הכה אותו בתדהמה: הוא הבהיר לחבר שלי שהוא חייב לבקש סליחה ענקית מאותו תלמיד שאותו חינך לפני יותר משבע שנים.

חבר שלי ערך אז מבחן כבוד לכיתה שלו (כיתה ו') וכאשר היה בטוח שכל הכיתה עמדה בניסיון, נכנס לכיתה, וגילה לאכזבתו שהתלמיד הזה דיבר עם תלמיד אחר ובכך הם הפרו את האמון שחבר שלי נתן להם.

מבואס כולו הודיע לשני התלמידים שאין להם מה לטרוח ולהביא לו בכלל את הטפסים של המבחן וכי מבחינתו שניהם קיבלו אצלו אפס עגול.

התלמיד התחיל לבכות ואמר לחבר שלי שהוא סתם חושד בו לפני כל הכיתה וכי חבר שלי אולי שכח, אבל התלמיד בכלל הגיש בבוקר את המבחן לחבר שלי (חבר שלי סמך עליו שהוא לא יגלה אף שאלה לתלמידים שיעשו את המבחן אחר כך) וכי הטופס שעכשיו חבר שלי ראה הוא סתם דף ריק. חבר שלי פשוט נכנס לבלקאאוט, לא זכר שהתלמיד שלו הגיש לו את המבחן ומבחינתו התלמיד הזה נתפס בקלקלתו והוא בגד ביחד עם חברו באמון שחבר שלי נתן לכל הכיתה.

נוסף לכך, חבר שלי אמר לתלמיד ולחברו שהוא כל כך נפגע באופן אישי מזה שהם הפרו את האמון שהוא נתן להם, עד שהוא מבקש שהם לא יחזרו לכיתה שלו לפני שהוא הולך לדבר עם ההורים שלהם, וכך היה: התלמיד לא נכנס לשיעורים של חבר שלי אלא רק לשיעורי המקצועות הבאים, עד שלמחרת הגיעו ההורים של אותו תלמיד. בשיחה עצמה שהייתה טעונה וסוערת התלמיד שוב טען לחפותו ואילו חבר שלי אמר שהוא לא מבין מה יש עוד לדבר בעניין מאחר שהוא ראה בעיניים שלו איך שהתלמיד דיבר עם חבר שלו ולכן ברור לכול שהוא בגד באמון ונתפס משקר. בסוף השיחה עם ההורים, התלמידים נתבקשו להביע התנצלות בפני כל הכיתה על זה שהם הפרו את האמון שחבר שלי נתן להם. בסופו של דבר ולאחר לחץ של ההורים התלמידים התנצלו ובכך נסללה דרכם בחזרה לכיתה.

עכשיו, אחרי שבע שנים, כשערך סדר בתיק הישן שלו, הוא גילה לתדהמתו שהמבחן המדובר נמצא ועומד בתא הקטן שלו ואפילו ניתן לו ציון במרקר אדום.

חבר שלי נשאר עם השאלה מה עושים?

"אתה קולט" אמר לי: "שלאורך כל הזמן הזה התלמיד הזה צדק ואני טעיתי, רק לך תמצא אותו עכשיו אחרי שבע שנים בשביל לבקש מחילה…".

חבר שלי החליט שהוא לא מוותר והתחיל להצליב מידע ולאסוף רסיסי אינפורמציה אתם יוכל לנסות ולאתר את אותו התלמיד שסיים כבר את בית ספר.

כעבור יומיים של עבודה קשה חבר שלי מצא את המספר שלו, איתר את הבחור והבין שהוא לומד במכינה קדם צבאית. חבר שלי התקשר אליו ואמר לו שהוא רוצה לבקש ממנו מחילה, ואז התלמיד אמר לחבר שלי: "אתה מבין שהעלבת אותי בפני כל הכיתה? שגרמת צער להורים שלי? מה תעשה עם זה עכשיו? איך תוכל לבקש ממני מחילה לפני כולם?"

חבר שלי אמר לו שהוא צודק ושאין לו כבר אפשרות לבקש מחילה בפני כל הכיתה אבל שהוא מבקש ממנו שיוכל למצוא בעצמו כוחות בשביל למחול לו כי אין לו עוד מה לעשות חוץ מלבקש ממנו עכשיו מחילה.

"תחזור אליי מחר ונראה", אמר התלמיד וניתק את השיחה. למחרת חבר שלי חזר אליו והתלמיד אמר שהוא החליט לסלוח לחבר שלי בתנאי שעד סוף קריירת ההוראה שלו הוא יעשה השתדלות לא להאשים תלמידים בפני כל הכיתה.

"נו, ומה עשית?" שאלתי לסיום את חבר שלי: "קיבלת את התנאי הזה בשביל להשיג את המחילה שלו?"

"בטח קיבלתי", ענה לי חבר שלי. "את הלקח שלי כבר למדתי לכל החיים".

(שלח לך תשפ"א)