ים של כסף ו-BMW שחורה?

חבר טוב סיפר לי שפעם היה לו חייל שביקש ממנו עזרה כספית. כשהגיע לביקור בית הופתע לגלות גי'פ יוקרתי של BMW ופלזמה ענקית בסלון. שאל אותו בתמיהה:

"אתה בטוח שאתה צריך עזרה כספית? תראה איך אתה חי". ענה לו החייל: "אל תתרגש, תפתח את המקרר שלנו ותראה שהוא ריק. וגם ה- BMW הזו לא נוסעת כבר חצי שנה לשום מקום. זה הכול זיוף כדי שיחשבו שיש לנו".

ונזכרתי איך שהוזמנתי פעם אחת לבר מצווה יוקרתית במיוחד של אחד מהתלמידים שלי. משהו פסיכי לגמרי. הייתי בטוח שהתלמיד מגיע ממשפחה עשירה ולכן גם לא הטרדתי יותר מידי את מוחי בשאלה מדוע התלמיד הזה מגיע כל בוקר עם חצי פיתה שלא מספיקה לו ובאופן קבוע מתחיל לקושש לעצמו אוכל.

עד שפעם בהפסקה ניגש אליי תלמיד שלי, חבר טוב שלו ואמר לי בשקט:

"נראה לי שיש שם בעיה בבית. הוא כל הזמן אומר לי שהוא רעב…".

התקשרתי לאמא שהתחילה לבכות לי בטלפון ולהגיד שהאבא כבר עוד מעט שנה מובטל וההכנסה שלה ממש לא מספיקה לכלום וכל ההצגה הזו של הבר מצווה זה רק בגלל שככה נהוג לעשות אצלם במשפחה והם נכנסו לחובות מטורפים ו"האמת היא שאין לנו שקל ואני שוברת את הראש בכל פעם מחדש איך לשלוח אוכל לילדים שלנו".

בעקבות השיחה הזו ערבנו את היועצת. רק אז התחלנו להבין באיזה מחסור התלמיד הזה חי. והכול בזכות הערנות של החבר שלו.

מאז בכל פעם שאני רואה תלמיד שלי שמגיע לבית הספר בג'יפ עצבני אני עדיין מסתכל ובוחן מה הוא בדיוק אוכל בארוחת עשר, כי לך תדע.

***

בעקבות הפוסט הזה שפרסמתי קיבלתי הרבה תגובות בעיקר ממורים ובהן של מורה אחת בשם סמדר, שכתבה:

"כשהייתי לפני צבא עבדתי בקייטנה לילדים משכונות מצוקה. כשההורים באו לאסוף אותם לא יכולתי שלא לתהות איך ייתכן וכל האימהות עם פן מוקפד, ציפורניים צבועות, סיגריות, האבות נועלים נעליים ממותגי יוקרה וכו', אבל כולם מתלוננים שאין כסף וקשה והם לא גומרים את החודש.

אותו סיפור בדיוק היה כשהייתי בצבא בבסיס לחיילים שלא הגיעו מחתך אוכלוסייה סוציו- אקונומי גבוה. הרבה מהם עישנו, לכולם היה את הטלפון החדש ביותר וכו'.

אלו סדרי עדיפויות… אם יש כסף לקנות סיגריות יש גם כסף לשים לחם על השולחן. אם יש כסף לשדרג את הנייד כל שני וחמישי, יש כסף להשקיע בחינוך של הילדים.

תרבות הכלום חייבת להיפסק".

***

ואולי זה בכלל קשור אלינו, המורים, וליכולת שלנו להסתכל בעין פחות ביקורתית על משפחות שבוחרות לתעדף את המשאבים הכספיים שלהן על דברים שלנו נראים מהצד כמגוחכים או במילים אחרות: היכולת שלנו להסתכל בסלחנות גם על אמהות שאומרות שאין להן כסף לשלם על הטיול ובאותה נשימה מגיעות בכל שבוע עם פן מוקפד ולק ג'ל בצבע אחר.

מורכב. לגמרי מורכב.

(וארא תשפ"א)