אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)השנה היא 2007. לכיכר לאנפנט בוושינגטון נכנס אדם שלבוש בבגדים פשוטים ביותר. הוא נעמד, מוציא את הכינור שלו, מניח את קופסת הכינור בצורה הפוכה כדרכם של מקבצי הנדבות שמנגנים בשביל לקושש כמה דולרים, ופשוט מתחיל לנגן במשך 45 דקות.
בסך הכל, חלפו על פניו מעל 1,000 איש, אולם רק מעטים מהם עצרו להאזין למוזיקה שלו, ואף לו אחד מהם זיהה מיהו הנגן. בסיום הניגון, הצליח האדם לאסוף סכום של 32 דולר.
ובכן, לו ידעו העוברים ושבים שהנגן הוא לא אחר מאשר ג'ושוע בל, אחד הכנרים המובילים בעולם, כנראה היו עוצרים להתענג על המוזיקה, שנשמעת במיטב אולמות הקונצרטים בעולם כגון 'קרנגי הול' ו'מוזיקפריין', שם הם צריכים להיפרד מאלף דולר לכרטיס. אגב, הכינור שג'ושוע בל ניגן בו בכיכר לאנפנט עולה כארבעה מיליון דולר, ותודה ששאלתם.
הניסוי הזה עורר הדים ברחבי העולם וזיכה את ההוגה שלו, עיתונאי ה'וושינגטון פוסט', ג'ין ויינגרטן' (יהודי, ברור שיהודי), בפרס פוליצר, והוא בעיקר העלה שאלות בנוגע לגבי האופן שבו אנשים מעריכים יצירות מופת, והתייחסותם לעצמם כשהם נמצאים בסביבה שגרתית ורעשנית (מתוך 'ויקיפדיה').
מה זה אומר בתכל'ס? לו רק היו אומרים לנו לפני שנתיים מה הולך להיות בשמחת תורה, מן הסתם הושענא רבה של לפני שנתיים היה נראה אחרת לגמרי.
pexels-freestocksorg
כל ההתייחסות אל הושענא רבה היא כאל חג חביב כזה שבו כל מיני מרצים מבוקשים מגיעים לבתי כנסת שבהם כיבוד ושתייה חמה, וככה יושבים להם האנשים ושומעים כל מיני רעיונות נחמדים, וורטים, ועוד קפה ועוד עוגה. אבל אין באמת אווירה של מודעות לגודל ועוצמת הרגע.
כמובן שאני לא מתכוון חלילה להוציא לעז על עם ישראל, וכל אחד שמטריח את עצמו בשביל ללמוד זה דבר נפלא וגדול. אני מתכוון לכך שמצד ההיגיון אין סיבה מדוע היחס שלנו להושענא רבה יהיה פחות מחייב מאשר ליום כיפור.
ככה גם לגבי החיים שלנו ושל הילדים שלנו: אנחנו מתהלכים במרחב בנינוחות, או כמו שסבא שלי ע"ה נהג לומר: מיליונרים בזמן… אבל אנחנו לא באמת קולטים שכל מעשה משפיע כמו 'אפקט הפרפר' על משהו אחר בעם שלנו. מי מאיתנו באמת חושב ומרגיש שאם הוא יתגבר ולא ידבר לשון הרע, אז המעשה הזה שלו ישפיע באופן ישיר על החוסן המנטלי של עם ישראל?
האם בגלל שאנחנו לא צועדים על האוורסט ומחוברים בשרשרת אחד לשני, אנחנו באמת חושבים שהמעשים של ה'קפלניסטים' יהיו מנותקים מאלו של ה'ביביסטים?' והאם הם לא ישפיעו עליהם באופן ישיר? וכמובן אותו הדבר הפוך?
ומה לגבי אנשים ששוחים בכסף, טסים בכל חודשיים לחו"ל וגרים בארמונות? איך אנחנו נסתכל על אנשים כאלו? האם הם עשירים וחיים בתודעה של עושר או שאולי, למרות הכל, מדובר באנשים שחיים בתודעת עוני? ומה לגבי השאלה האם קיבלנו על עצמנו משהו חדש לקראת השנה החדשה, שישפר את האישיות שלנו ויצמיח אותנו, או שבעצם נשארנו אותו הדבר?
את התשובות רק האדם שנשקף לנו מול המראה יוכל לענות.
